בוני הארץ (י'): המשך מפעל השכונות בירושלים

ההצלחה הגדולה בבניין השכונות נטעה תקוות רבות בלב העסקנים שראו בכך את סימני הגאולה, כדבריהם בכרוז משנת תרל"ה: "אנחנו רואים קרני עמוד השחר מתחיל להתנוצץ לאט, לאט ואותות הישועה קרובה לבוא".

רבי שמואל סלאנט, רבה של ירושלים, היה אומר לפועלים שיצאו לעבודת הבניין: "יהי חלקי עמכם", וביאר שמקנא הוא בהם על שזוכים הם בזכות מעשיהם לקרב את הגאולה, כמו שאמרו חז"ל בתלמוד במסכת סנהדרין על הפסוק "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו אל עמי ישראל כי קרבו לבוא" - אין לך קץ מגולה מזה.

היציאה מחוץ לחומות גבלה בפיקוח נפש, שכן עד ראשית שנות השבעים נהגו לסגור את שערי העיר בלילה מפחד שודדים! נציין רק כדוגמא את אשתו של ר' יוסף ריבלין, מיוזמי וחלוצי השכונות החדשות בירושלים, שמתה משבץ לאחר שהצליחה להרוג שודד שהתנפל עליה בשעה שהתנחלו בנחלת שבעה.

המתיישבים סבלו קשות מהתנכלויות מצד בעלי הבתים הערביים, שחששו לירידת מחירי הבתים בירושלים בעקבות הקמת השכונות מחוץ לעיר. לצורך שמירה הוקמה ה"גברדיאה". היו אלה יהודים מאנשי היישוב שהיה להם נשק, והם פטרלו בשבילים שבין שדות הטרשים השוממים.

תנאי השטח בחלק מהשכונות היו קשים מאוד. בקרבת מאה שערים, למשל, היתה ביצה ענקית אשר הפיצה את המלריה הצהובה ואת הקדחת המצרית. ר' יוסף ריבלין תכנן תכנית לייבוש הביצה שנקראה, "צינור, חבל וכלב". התוכנית בוצעה בהצלחה מעל למשוער, והביצה חוסלה.

מפקד של השכונות מחוץ לחומות הותיר לנו תיאור מפורט, ולפיו בשנת 1897, עוד לפני פעילות ההסתדרות הציונית בארץ, נבנו ארבעים ושש (46) שכונות מחוץ לחומה. חלק הארי של בירת ישראל נבנה במסירות נפש על ידי בני הישוב הישן, לפני ובלי עזרת הפעילות הציונית, משלב רכישת הקרקעות, תכנון, בניית הבתים, אכלוס, והגנה על יושבי המקום.

חלק גדול מהשכונות נבנו על ידי עולים מארצות המזרח, שעלו בלי שום קשר לעליות האשכנזים ולהסתדרות הציונית, כפי שכותב פרופ' בן אריה: "שני גורמים חשובים נטלו חלק בהתפתחותה של י-ם מחוץ לחומות: מצד אחד היישוב הישן, אשר הלך ובנה את העיר החדשה, והקבוצה השנייה - הם עדות המזרח שתרמו לפיתוח ולבינוי שכונות ירושלים... מדברים רבות על העלייה הראשונה, על הביל"ויים, על חובבי ציון וכן על העלייה השנייה, ושוכחים שבאותה שנה שבה חלה העלייה הראשונה, הגיעו ראשוני העלייה התימנית לירושלים... הגרוזינים הגיעו לירושלים עוד בשנות השישים (1860), יהודים פרסיים הגיעו לירושלים כבר במאה ה- 19 והקימו אף הם מספר שכונות... מאוחר יותר באו לירושלים גם יהודים סוריים... ואי אפשר לא להזכיר את תרומת הכורדים שהקימו שכונה משלהם... ניתן, אפוא, לומר שתרומת עדות המזרח להתפתחותה של ירושלים היתה חשובה ביותר ומשמעותית ביותר".

למרות כל הנתונים האלו, אם תשאל אדם מצוי בימינו מי בנה את ירושלים המודרנית, בירת ישראל שמחוץ לחומות, תשמע בדרך כלל שמות של אשכנזים חילונים, ומושגים מעולם ההסתדרות הציונית. פעולת החרדים והמזרחיים הושכחה.