פרשת וירא
פרשת וירא: מה מלמדת אותנו סדום על הדרך להופעת המשיח?
כיצד יתכן שדוד המלך, "מלכא משיחא", שבא לתקן את העולם כולו, תחילת הווייתו ומציאותו היא בתור "מציאה" בסדום?
- רויטל יצחקי
- י"א חשון התשפ"ה
בפרשת וירא מסופר על הפיכת סדום, ונאמר שם (י"ט, ט"ו) "ויאיצו המלאכים בלוט לאמור קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות".
רש"י מזכיר בפרושו את המדרש לפסוק זה. על פי המדרש, המילים "שתי בנותיך הנמצאות" מרמזות לפסוק בספר תהילים "מצאתי דוד עבדי" (פ"ט, כ"א). יש קשר בין הימצאותן של בנות לוט בסדום ובין הימצאותו של דוד המלך, וכדברי חז"ל במדרש: "מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו? בסדום".
כוונת הדברים היא כי יש קשר בין בנות לוט לדוד המלך ומשפחתו. ואכן, מבתו הבכורה של לוט יצא העם המואבי, והרי רות שהגיעה ממואב היא סבתו של דוד המלך. כמו כן, מבתו הצעירה של לוט יצא העם העמוני, והרי נעמה העמונית היתה אשתו של שלמה המלך.
מכאן רואים את הקשר בין סדום לדוד המלך ולגאולה.
דברים אלו דורשים ביאור. כיצד יתכן שדוד המלך, "מלכא משיחא", שבא לתקן את העולם כולו, תחילת הווייתו ומציאותו היא בתור "מציאה" בסדום?
משיח כמציאה
משיח הוא הצדיק שיביא את העולם לתיקונו בבוא הגאולה. חז"ל אומרים "שלושה באים בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב". כשם שהאדם לעולם לא ידע מתי ימצא את המציאה הבאה, גם אם הוא מחפש 'מציאות' כל היום, כך גם משיח יגיע בהפתעה שאי אפשר לתכננה. אומנם אנחנו מצווים לחכות למשיח בכל יום שיבוא, ככתוב בספר ישעיהו "אשרי כל חוכי לו" (ל' ,י"ח) ואנו גם מתפללים בכל יום "לישועתך קיווינו כל היום", אך עם זאת מגלים לנו חז"ל שמשיח יבוא כמציאה, בהיסח הדעת.
בספר התניא (אגרת הקודש, פרק ד') מסביר אדמו"ר הזקן כי משיח יבוא "בהיסח הדעת" כיוון שהוא מבטא את גילוי הנקודה הפנימית שבנו, את ניצוץ האלוקות שיש בכל יהודי, וזו דרגה שלמעלה מהדעת, למעלה מההבנה וההשגה.
היסח הדעת מכל טוב
הרבי מליובאוויטש הסביר את הכוונה בכך שמשיח יבוא בהיסח הדעת, באופן של מציאה (שיחת פרשת עקב, תשי"ג). לדברי הרבי, אנחנו נדרשים לצפות למשיח שלא מתוך "הדעת" שלנו, לא על בסיס ההבנות שלנו, וגם לא מבחינת הרצון בטוב הגשמי או הרוחני שנזכה בו בבוא המשיח. אדרבה, משיח יגיע ממקום של "מציאה בהיסח הדעת", של היסח הדעת מעצמנו. הוא יגיע בשביל הכוונה האלוקית, ולא בשביל מה שמונח ומושג בדעתנו. בעזרת מלך המשיח נגיע להבנות רוחניות גבוהות שיובילו לפעולות מעשיות, להשלמת הכוונה האלוקית בבריאת העולם, כמבואר בספר התניא – "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" (בעולם הזה).
סדום – אורות התוהו בכלי התיקון
מבואר בתורת החסידות שהעיר סדום מרמזת על האורות העצומים של "עולם התוהו". לפני בריאת העולם שלנו, הנקרא "עולם התיקון", התקיים עולם רוחני גבוה שנקרא "עולם התוהו". בעולם התוהו היו אורות אלוקיים מרובים, אך כל אור התקיים בפני עצמו (מצב המכונה בלשון החסידות והקבלה "ענפים מתפרדים") ובשל כך עולם זה לא יכל להתקיים.
בדומה, בעיר סדום היו כוחות עוצמתיים ולא רגילים, אך היושבים בה היו מפורדים, כל אחד ניצב לעצמו ואינו מתחבר עם זולתו, כפי המובא במשנה בפרקי אבות: "האומר שלי שלי ושלך שלך... זו מידת סדום". לכן, למרות הכוחות והעוצמה, סדום ועמורה אבדו.
תיקון מצב זה הוא כאשר זוכים ומביאים את העוצמה הגדולה לתוך כלים של תיקון. כלומר, לוקחים את "האורות המרובים" הקיימים בעולם התוהו, מחברים אותם ומורידים אותם לעולם הגשמי באופן המאפשר לפעול איתם בתוך גדרי העולם, המכונה בחסידות "שוב". בהקשר זה, מובא בנבואת יחזקאל, כי לעתיד לבוא יישב הקב"ה את סדום ואת הערים הסמוכות לה.
ה"אורות דתוהו", האורות המופלאים שאינם לפי "סדר ההשתלשלות" ואינם לפי ערך הכלים, הם בגדר "מציאה". בזמן הגאולה, אורות אלו יתישבו בכלים בתוך גדרי העולם.
משיח, שהוא מזרעו של דוד המלך, יגלה בעולם את האורות שבבחינת "מציאה". הוא יביא לכך שהאורות "מעולם התוהו" יבואו בתוך "כלים דתיקון".
זה פירוש הפסוק "מצאתי דוד עבדי" – אנו מחכים ל"מציאה", למצב בו אורות גבוהים ועוצמתיים שמקורם למעלה מ"סדר השתלשלות", יגיעו בהתיישבות ב"כלים דתיקון", בקרוב ממש.
מעובד לפי שיעורי הרב דב מנחם דוברוסקין.