הרמב"ן על פרשת וירא: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת

פרשת השבוע, פרשת וירא, פותחת בפסוק: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם".

הרמב"ן תוהה מדוע מצוין כי ה' התגלה לאברהם, והרי לא ציווה אותו דבר, ואף לא דיבר איתו? וכן שואל הרמב"ן, מדוע כתוב "אליו", ולא כתוב "אל אברהם"?

תשובתו של הרמב"ן היא כי פסוק זה בא ללמדנו שגילוי השכינה – הוא עצמו המטרה והוא עצמו השכר. לא מטרה אחרת הבאה בעקבותיה, אלא עצם ראיית השכינה היא הזכות עליה מספר לנו הפסוק.

כה דברי הרמב"ן:

"באלוני ממרא" – "להודיע המקום אשר בו נימול, וזה גילוי השכינה אליו למעלה וכבוד לו, כענין שבא במשכן: 'ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם (ויקרא ט כג)', כי מפני השתדלותם במצוות המשכן זכו לראיית השכינה, ואין גילוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצווה או לדיבור כלל, אלא גמול המצווה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה האלהים את מעשיהם".

הרמב"ן מציין מקומות נוספים בתורה, בה מצוין כבוד שעצם ראיית השכינה הינה גמול גדול:

"כענין שנאמר: (תהלים יז טו) 'אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך', וכן ביעקב אמר: (להלן לב ב) 'ויפגעו בו מלאכי אלהים', ואין שם דיבור ולא שחידשו בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון וידע כי מעשיו רצויים, וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה, וכן אמרו (מכילתא שירתא ג) ביורדי הים שאמרו "זה אלי ואנוהו" ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא זכות להם בעת הנס הגדול שהאמינו בה' ובמשה עבדו".

לסיכום, פרשת וירא נפתחת בגילוי ה' לאברהם בפתח אוהלו באלוני ממרא, ללא דיבור או ציווי. הרמב"ן שואל מדוע מודגש כי ה' נגלה "אליו", ולמה לא נאמר "אל אברהם". תשובתו היא שהפסוק בא ללמד שראיית השכינה עצמה היא זכות ושכר; אין כאן מטרה נוספת. כך גם במקומות אחרים בתורה, בין ראיית כבוד ה'. זה תגמול, כמו במשכן או ביעקב שנפגש עם מלאכי עליון, או ביציאת מצרים, שבה ראו בני ישראל את כבוד ה' כעדות על אמונתם.