הרב מבגדד שהשאיר חותם: מסעו של רבי עבדאללה חיים

רבי עבדאללה חיים, היה דודו של ראש גולת בבל, הבן איש חי, רבי יוסף חיים. הוא נולד בשנת תרכ"ה לאביו רבי משה חיים, ראש רבני בגדד. הוא היה רב כישרונות, ומצעירותו התבלט גם בלימוד תורה וגם במסחר.

כה נערץ היה אביו, רבי משה חיים, עד שאפילו רבנים אשכנזים מארצות אחרות פנו אליו לקבלת הסכמות לספריהם. ביניהם היה רבי ישראל משקלוב, תלמידו של הגאון מווילנא, שביקש את הסכמתו של רבי משה חיים לספרו המפורסם "פאת השולחן".

בגלל סכסוך בין רבי עבדאללה ובין נשיא הקהילה היהודית בבגדד, עזב את בגדד ונסע לדמשק. גם כאן המשיך במסחר היהלומים והמרגליות, ויצא לו שם גדול בעיר בין היהודים והגויים. פעם אחת עשה מעשה שקידש את השם ברבים: פחה אחד, מהמשפחות הנכבדות ביותר בדמשק, שהיה מידידי הרב, אמר ללכת לחג' למכה. הוא אסף את כל כספו וזהבו ואת כל האבנים הטובות והמרגליות אשר שוויים הגיע לסכומים עצומים, ושם אותם בתיבת ברזל, בא אל ר' עבדאללה ואמר להפקידם בידו עד שובו ממכה. והיה אם לא יזכה לשוב חי – ימסרם הרב ליורשיו, וכל עוד הוא נמצא בחיים – אמר אותו פחה – אין הוא מעונין שקרוביו ידעו משהו על אודות תיבה זו. ר' עבדאללה ביקש את המפקיד כי ירשום בכתב ידו את כל הנמצא בתיבה, בשני העתקים, ויחתום עליהם. הרשימה האחת תישמר בתוך התיבה, ואת השנית ייקח אתו הפחה למכה, ותהי עמו עד שובו ממסעו. הפחה עשה כדברי הרב, ונסע. בשוב החוגגים, נודע כי אותו פחה מת במכה. באותה שעה אסף ר' עבדאללה את יורשיו, גילה להם את סוד הפיקדון השמור אצלו, וחלקו ביניהם. היורשים, שלא ידעו מאומה מאותו פיקדון, התפלאו על נאמנותו של הרב ופרסמוה בכל העיר.

בשנת ת"ר (1840), בעת "עלילת דמשק", כאשר רבו העלילות בעיר, וכל ראשי היהודים הושמו במאסר, לא העז איש לנגוע בכנף בגדו של ר' עבדאללה. בכוח השפעתו הציל יהודים רבים ממצוקת הימים ההם.

בשנת תר"א (1841) עזב את דמשק ועלה ירושלימה. בואו שימש ברכה רבה לישוב היהודי בעיר. הוא הרבה לעשות צדקה וחסד בכספו ובכספים שהגיעו לידיו מבגדד ומהודו. הגביר ר' יחזקאל יהודה מכלכותה שלח את כל נדבותיו לארץ-ישראל על ידיו. בהשתדלותו יסד כאן בשנת תר"ד (1844) את ישיבת "כנסת יחזקאל" שעמד בראשה, ובה למדו מגדולי הרבנים. כל גדולי ישראל שהיו באים ירושלימה היו מבקרים אותו ביקור-כבוד, כמו השר משה מונטפיורי, רוטשילד ואחרים.

ר' יעקב ספיר הלוי מונה את ר' עבדאללה בין גדולי הרבנים והפרנסים בירושלים בזמנו ("אבן ספיר" ח"א דף א', ע''ב). הוא נחשב גם ממייסדי היישוב האשכנזי של הפרושים בארץ ישראל. הרב י. ל. פרומקין כתב עליו שהיה "צדיק גדול וחסיד מאד ואי אפשר לספר כל מעשה הצדקות והחסדים שהרבה האיש הזה לפזר לאין שיעור לעניים וללומדי תורה שהחזיק על שולחנו... ציווה שלא להספידו לאחר מותו ויקברוהו בשפל הקברות, אבל רבני וחכמי קהל חסידים מהספרדים והאשכנזים, עשו לו כבוד גדול, וילווהו לבית עולמו, והספידוהו על פתח קברו בשביל יקרא דחיי" ("תולדות חכמי ירושלים" ח"ג עמ' 289).

רבי עבדאללה חיים נפטר בירושלים בכ"ט במרחשון תרכ"ו (1865). הניח אחריו שלשה בנים וארבע בנות, כולם נולדו בבגדד וזכו לפרסום.