ביאורי תפילה
"דרור יקרא": מה מסתתר מאחורי הפיוט שפותח את הלבבות בכל שבת?
הפיוט "דרור יקרא" מבקש חירות ושלווה תוך שבח לבורא, והפך לסמל מרכזי בזמירות השבת. כיצד הפיוט העתיק הזה מצליח לגעת בכל יהודי לאורך הדורות?
- אמיתי חניה
- פורסם י"ב חשון התשפ"ה
(צילום: shutterstock)הפיוט "דרור יקרא" הוא אחד מהפיוטים המוכרים ביותר ביהדות, שנשמע בבתי כנסת רבים בכל שבת. פיוט זה, שמתמקד בבקשת חירות ושחרור ממצוקות וצרות, משדר עומק וחוזק בתפילה למען גאולה ורווחה רוחנית וגשמית. חיבור זה, עתיק ומרגש, זכה לאהדה רבה לאורך דורות ונחשב למרכזי בשירת השבת המסורתית.
זהות המחבר ומועד חיבור הפיוט
הפיוט "דרור יקרא" מיוחס לרבי דונש בן לברט, אחד מהפייטנים והמשוררים הגדולים של ימי הביניים. דונש חי ופעל בסביבות המאה העשירית בספרד, תחת שלטון המוסלמים, בסביבה שבה פרחה התרבות היהודית. הוא נחשב לאחד מאבות השירה העברית בספרד, והשפעתו הייתה רחבה ועמוקה. ישנם חוקרים הסבורים כי הפיוט חובר בין השנים 950-960, כאשר דונש פעל בקרב קהילות יהודיות בספרד.
מקומו של הפיוט בסידור התפילה
"דרור יקרא" נאמר בדרך כלל בזמירות שבת, חלק מהשירה שמתקיימת לאחר תפילת ערבית בליל שבת או במהלך סעודות השבת. מקומו המרכזי בסעודות השבת הפך אותו לחלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית, ומילותיו מהדהדות בבית הכנסת ובבית היהודי לאורך דורות.
תוכן הפיוט
קריאה לחירות
הפיוט פותח בקריאה לחירות: "דרור יקרא לבן עם בת" – בקשה לשחרור וחירות לכל אדם, גבר ואישה, הנמצאים בצרה או במצוקה. הביטוי "דרור" מבטא חירות הן ברוחני והן בגשמי, ומתמקד בהסרת עול וקבלת רווחה ושלווה ביום השבת.
תקווה לגאולה
בהמשך הפיוט, המחבר פונה בבקשה לגאולה: "מגדול חזון ויד מיומן". בקשה זו משדרת ביטחון בהשגחת הבורא ומציינת את האמונה בגאולה הקרובה שתבוא לעם ישראל.
שבח ותפילה
במרכז הפיוט מופיעה שורת שבחים והערכה כלפי הבורא, שמודגשת בשורות כגון: "בנה ביתך ברום הרים" ו"הצל שירתך ודגלך לעד". המילים מכוונות כלפי השמירה האינסופית של הבורא על עמו והברכה שיורדת עליהם.
אהבת השבת והשקט הנפשי
הפיוט מסתיים בנימה עדינה המזכירה את השבת כיום של רוגע, נחת ושלווה. השבת מהווה מקור לרפואה רוחנית, ומבטיחה את קיום העם היהודי בחיבור עמוק עם אמונתו.
מבנה פיוט מבחינה אומנותית ספרותית
אקרוסטיכון, מבנה החריזה והמשקל
שמו של מחבר הפיוט, דונש, חתום באקרוסטיכון בבית הראשון, השני, השלישי והשישי.
הפיוט נכתב במבנה מחורז, שבו כל זוג שורות חורזות זו עם זו. חריזה זו יוצרת מקצב זורם ונעים שמדגיש את התחושות העמוקות שעולות מתוך הפיוט. המשקל המוסיקלי והמבנה החוזר על עצמו מקלים על שירת הפיוט ומעניקים לו נופך קצבי ונעים במיוחד.
סמלים ודימויים
הפיוט עשיר בדימויים וסמלים, כמו ה"שבת" המופיעה כרגע של שלווה וכהזדמנות לרפואה רוחנית, ו"הבית" שמסמל את העם היהודי כולו, עם חיזוק של תקווה וביטחון בבורא. הסמלים הללו מעניקים לפיוט עומק נוסף.
חזרה לשונית
חזרתיות היא כלי ספרותי חזק בפיוט זה – חזרה על מוטיבים כמו "דרור", "רומם" ו"חזון". חזרות אלו מדגישות את התחושות המרכזיות שהפיוט מנסה לעורר, כמו גם את התחושה של תפילה עמוקה מתוך ביטחון ואמונה.
"דרור יקרא" הוא פיוט שחורג מעבר למילים בלבד; הוא מבטא את הכמיהה לחירות, את התקווה לגאולה ואת החיבור העמוק שבין אדם לאמונתו. המחבר, רבי דונש בן לברט, יצר יצירה שהפכה לנכס צאן ברזל בתרבות היהודית, שמוכרת ואהובה בכל קהילות ישראל.
דרור יקרא / דונש בן לברט
דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת.
וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת.
נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יֻשְׁבַּת.
שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת:
דְּרוֹשׁ נָוִי וְאוּלָמִי.
וְאוֹת יֶשַׁע עֲשֵׂה עִמִּי.
נְטַע שׂוֹרֵק בְּתוֹךְ כַּרְמִי.
שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי:
דְּרוֹךְ פּוּרָה בְּתוֹךְ בָּצְרָה.
וְגַם בָּבֶל (נ"א: אֱדוֹם) אֲשֶׁר גָּבְרָה.
נְתוֹץ צָרַי בְּאַף וְעֶבְרָה.
שְׁמַע קוֹלִי בְּיוֹם אֶקְרָא:
אֱלֹקים תֵּן בַּמִּדְבָּר הַר.
הֲדַס שִׁטָּה בְּרוֹשׁ (נ"א: בְּרֹאשׁ) תִּדְהָר.
וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר.
שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר:
הֲדוֹךְ קָמַי חַי אֵל קַנָּא.
בְּמוֹג לֵבָב וּבִמְגִנָּה (נ"א: וּבַמְגִנָּה).
וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלֶּאנָּה.
לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה:
דְּעֵה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ.
וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶׁךָ.
נְצוֹר מִצְוַת קְדֹשֶׁךָ (נ"א: אֱלֹהֶיךָ)
שְׁמוֹר שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ: