"אחרי שצפיתי 18 שעות ביממה במחשב, קיבלתי החלטה להוציא אותו מהבית"

בעולם הדיגיטלי של היום, נדמה שהמחשב הוא איבר נוסף בגופנו, כובל אותנו בשלשלאות וירטואליות. אבל יש נשים שהעזו לומר "לא". הן ניתקו את החוט, הוציאו את המחשב מהבית, וגילו עולם שלם מעבר למסך המרצד.

חיה פנחס, יועצת מס, הייתה זמינה ללקוחותיה 24/7, עד שיום אחד היא החליטה לומר "די". היא ארזה את המחשב ויצאה לחופשי.

גם תמר כהן, פרסומאית ב'קלוז אפ', חוותה את ההתמכרות למחשב והבינה שהיא חייבת לייצר הפרדה בינו לבין הבית. "ההחלטה להוציא את המחשב מהבית הייתה אחת הטובות בחיי", היא אומרת.

נעמי ויזל, טכנאית סאונד, הגיעה להחלטה דומה בעקבות שאלה תמימה של בנה. "הבנתי שאני מפספסת את הילדות שלו", היא נזכרת. "החלטתי שאני רוצה להיות אמא נוכחת".

חיה, נעמי ותמר עשו את הבלתי יאומן. הן מוכיחות שאפשר לחיות חיים מלאים ומספקים גם בלי להיות מחוברים למחשב 24/7. כעת, בשיחה משותפת, הן משתפות בקבלת ההחלטה ובחיים שאחריה, הן מספרות בכנות על הקשיים הקיימים, ולא פחות מכך – על הסיפוק העצום.

"אין למחשב כניסה אליי הביתה". משרדי 'קלוז אפ'

תמר כהן: "הבת שלי רקדה: 'המחשב יוצא מהבית!'"

אצל תמר כהן, מנהלת 'קלוז אפ' משרד תדמית ופרסום, זה התחיל מכך שכבחורה היא הייתה "משועבדת" למחשב ומחוברת אליו לעתים אפילו במשך 18 שעות ביממה. "סוג של התמכרות", היא אומרת כיום, כשמתבוננת בהבנה עמוקה יותר על אותם ימים.

"באותה תקופה היה נראה לי שאין סיכוי להיחלץ מזה", היא מציינת, "אבל היו שתי נקודות תפנית משמעותיות שטלטלו אותי. הראשונה הייתה כששמעתי הרצאה של הרב אורי זוהר זצ"ל, בה הוא דיבר על כך שכל מה שאנחנו כאימהות רואות בחיינו משפיע בסופו של דבר גם על הילדים ועל הבעל שלנו, לכן חשוב כל כך שניקח אחריות. זה חדר לי לנשמה, כי אמנם באותם ימים לא הייתי נשואה, אבל היה ברור לי שאני לא מעוניינת שבעלי וילדיי ייחשפו לכאלו דברים.

"נקודת תפנית נוספת הייתה בגיל 21, כשמורה דיברה איתנו על הבית שנקים, והמליצה לנו מעומק הלב: 'תעשו טובה לעצמכן ובחודש הראשון אחרי הנישואין – אל תכניסו את המחשב הביתה. תשאירו אותו בחוץ'. אני חושבת שמבין כל בנות הקבוצה הבנתי אני טוב מכולן עד כמה שההמלצה הזו במקומה. ביני לבין עצמי הודיתי בכך שאם אני באמת רוצה להתחתן ולהקים בית, אני לא יכולה לעשות את זה כשהמחשב זמין בלי הפסקה. כי או שמתחתנים עם בעל, או עם מחשב.

"זמן קצר לאחר מכן התחתנתי, ובאמת בתקופה הראשונה החלטתי שהמחשב לא נכנס הביתה. עבדתי אז כעצמאית, ומידי יום הגעתי להורים שלי, כדי לעבוד שם על המחשב. מהר מאוד הבנתי שזה פתרון פחות מוצלח. העסק שלי דרש השקעה רבה, ולא יכולתי לעשות זאת כך, אך גם היה ברור לי שאני לא מתכוונת להכניס את המחשב הביתה.

"כך התקבלה ההחלטה לשכור משרד במרחק של עשרים דקות הליכה מהבית. זה היה פתרון מעולה, שכן הגעתי למשרד באמת כדי לעבוד ולא לשום צורך אחר. כך המשכתי  במשך כמה שנים וכשהעסק גדל הכנסתי עובדת. החלוקה הייתה ברורה מאוד – כשאני בעבודה אני רק עובדת וזה ברור, כי אין שום דבר שמסיח את הדעת, וכשאני בבית – אני עם המשפחה, כי אין אפשרות לעבוד גם אם אני רוצה.

"ואז הגיעה הקורונה ויחד איתה גם הסגרים. באותם ימים הרגשתי שכבר אין לי ברירה, אני לא יכולה עוד לצאת מהבית לכזה מרחק, ומכיוון שהעבודה שלי המשיכה להתנהל, הוכנס המחשב אליי הביתה. גם העובדת הגיעה יחד אתו, וכך נוצר מצב בו המחשב בבית כל היום, כשבעלי, אני והילדים כל הזמן סביבו. המחשב הוא הבית, והבית הוא המחשב. הסיטואציה שממנה כל כך חששתי, החלה להתהוות בדיוק מושלם בתוך הבית שלי.

"לא הייתה לי ברירה, אך מיד כשהחלו הסגרים להיפתח, החלטנו שוב להוציא את המחשב. ביום שהבת שלי שמעה על כך שהמחשב יוצא, היא הייתה כל כך מאושרת, היא ממש התחילה לרקוד, וסיפרה על כך לסבתות ולחברות בגן: 'המחשב יוצא מהבית!' ברוך ה' אנו ממשיכים כך עד היום. באופן אישי אני זוכה לראות ברכה גדולה בעסק, ואין לי ספק  שהוצאת המחשב וההפרדה הזו הם חלקים משמעותיים בהצלחה".

ובכנות, מה בכל זאת קשה?

"אגיד את האמת – כאחת שלא עברה תהליך גמילה מסודר מהמחשב, הרגשתי בתחילה סוג של 'נכות'. רציתי 'רק לחפש מתכון', ולא היה לי איך, רציתי להתיישב על משהו קטן לצורך העבודה, ולא יכולתי. עד היום אני מוצאת את עצמי בזמנים לחוצים יורדת בלילה למשרד ונשארת שם עד שעה מאוחרת מאוד, כשברור לי שאילו המחשב היה בבית זה היה יותר נגיש ופשוט. זה באמת היה מאתגר, אבל הערך שקיבלתי הוא כל כך עצום שאין בכלל השוואה. זה פשוט נרמל לי את החיים והעניק לי ולילדים חיים חדשים".

האולפן של נעמי ויזל בשלבי הקמה

נעמי ויזל: "ראיתי אורות, כמו בחזרה בתשובה"

כבר עשרים שנה שנעמי ויזל עוסקת בתחום טכנאות הסאונד. "לקחתי את המקצוע עד הסוף", היא מספרת, "אני לא עוסקת רק בהגברת מופעים מוזיקאליים, אלא גם מכשירה נשים ובחורות בתחום הגברת האירועים, ומוסרת על כך קורסים פרטיים ומוסדיים בסמינרים. ברור שזה דורש ממני התעסקות שוטפת עם המייל והרשת".

במשך שנים הוציאה נעמי תחת ידיה תוצאות מצוינות, כאשר הכל נעשה מתוך אולפן ביתי. "הקמתי אותו באחד מחדרי הבית, וכמובן שזה שאב אותי בקביעות, כאשר הייתי כל הזמן עובדת במחשב, שומעת שירים, מתעדכנת על שירים חדשים שיצאו, ועוד ועוד.

"ברוך ה' לפני כשמונה שנים זכיתי לחזור בתשובה, ויחד עם החזרה בתשובה לקחתי צעד אחורה בעולם הסאונד. העולם החדש של התורה מילא אותי, והרגשתי קושי להמשיך בדיוק במה שעסקתי עד אז. באותם ימים גם התחלתי ללמוד במדרשה של בעלות תשובה, ומבחינה טכנית לא היה לי היכן להכניס את הסאונד בסדר היום העמוס שנוצר לי.

"בסופו של דבר ההפסקה הזו הייתה טובה עבורי, כי בתקופת המדרשה הכרתי את בעלי, אף הוא חוזר בתשובה, ואחת ההחלטות שקיבלנו כבר בתחילת הדרך היא – 'בבית שלנו לא יהיה מחשב'. אצל בעלי ההחלטה החזיקה מעמד יפה, אצלי היא נשברה אחרי שנה וחצי".

למה? מה גרם לכך?

"באותם ימים נולד הבן הבכור שלנו, והיה ברור שהגיע הזמן לחזור לעבודה. בבירור פנימי עם עצמי, ידעתי שאני רוצה לחזור לעבוד בסאונד, שכן זהו תחום שאני מכירה וטובה בו, וכך נאלצתי להכניס את המחשב אל תוך הבית. חזרתי לעבודה ומהר מאוד נשאבתי פנימה. חלפו השנים, נולד גם בן נוסף, ואני מסבירה להם כל הזמן ש'המחשב הוא רק לעבודה, בשביל אמא'. זו הייתה האמת, המחשב אכן נועד לעבודה, אבל כמובן שמידי פעם היו לו גם שימושים אחרים, כמו צפייה בסרטון חמוד ששלחו לי, התכתבויות שונות, ועוד.

"אבל כשהגיע הקיץ ואחד הבנים ראה שאני מחפשת את שעות הפתיחה של הבריכה באינטרנט, הוא אמר לי: 'לא ידעתי שהעבודה שלך היא גם בעיתונים...' באותו רגע הכתה בי ההבנה שאני רוצה להוציא את המחשב, בשביל הילדים שלי. אני רוצה לקבל אותם הביתה בצהריים במלוא תשומת הלב, ולא כשאני צריכה לברוח אחרי כמה דקות למחשב. אני גם לא רוצה שהמחשב הביתי יהפוך למקום בריחה שלי. הוא צריך להיות לעבודה נטו, ואם כך – האפשרות היחידה היא להוציא אותו מהבית.

"כך בנינו אולפן הקלטות במרחק של כמה רחובות מהבית. ההחלטה הזו היא טרייה יחסית, מהחופש הגדול האחרון, אבל כבר בתקופה שחלפה מאז הספקנו לראות כל כך הרבה סייעתא דשמיא", מתרגשת נעמי. "כי לכאורה היה אפשר לחשוב שבעקבות הוצאת המחשב אעבוד פחות, או שיהיו הספקים נמוכים יותר, וזה פשוט לא ככה. להיפך, המחשב סידר לי את שעות העבודה, ולמרות שאני נאלצת להגיע שוב בשעות הערב למשרד, כדי לסיים מטלות, זה לא כמו שהוא חלק ממני כל היום. זהו ניסיון יומיומי, אבל אני מרגישה כאילו שחזרתי בתשובה פעם נוספת וכל האורות נדלקים. ברור לי שזו הייתה דרך נכונה לבחור בה, ולדעתי כל אישה שעובדת מהבית צרכיה לנסות לייצר את ההחלטה הזו. כי הרווח כל כך ענק, וזו פשוט הזדמנות לשנות את החיים".

חיה פנחס: "הלקוחות אמרו 'לא הרגשנו כלום'"

חיה פנחס היא יועצת מס מוסמכת, בעלים של משרדי "HP חשבונאות ומיסים", מלווה עסקים לשחרור מכאבי הבירוקרטיה, במטרה לסייע ללקוחות לנהל עסק חכם, רווחי ורגוע.  

"במקצוע שלי המחשב הוא בעצם יד ימיני", היא מסבירה, "כי כל העבודה מתבצעת באמצעות מחשב, תוכנות ואינטרנט. אני משתמשת בו לצורך חישובים ותחשיבים, תיעוד, דיווחים לרשויות המס, מעקב, התממשקות למערכות מיצגים של רשויות המיסים והביטוח הלאומי, ועוד ועוד. הכל נעשה לצורך בחינת נתונים בזמן אמת, וביצוע פעולות עבור העסקים של קהל הלקוחות, כך שהמחשב הוא חלק מהעבודה. אי אפשר לוותר.

"בתחילה, כשחשבתי על מצב של בית ללא מחשב, זה היה נשמע לי מופרך לגמרי. כל בעל עסק מתחיל מבין שהעסק הוא חלק בלתי נפרד. תמיד קופצת מחשבה על מהלך כזה או אחר לטובת לקוח, ובמקום לדחות – הכי קל לרוץ למחשב, לתעד או לבצע מיד. במקצוע שלי יש צורך גם בהשלמת שעות עבודה בערב, ובתוספת שעות בזמני עומס, מה שהתאפשר לי ביתר קלות, כשהמחשב היה פשוט בבית".

אם כל זה לא מספיק, מציינת חיה גם את העובדה שבעיסוק שלה יש דדליינים קשוחים, כמו דיווחי מע"מ עד ה-19 לחודש, דו"חות שנתיים בהתאם למכסות של מס הכנסה, דיווחי שכר, ועוד.

"בנוסף, בלי קשר למקצוע עצמו, העבודה מהבית הייתה גם הפריבילגיה שלי – לעבוד מהבית כשילד חולה, או אפשרות להישאר בבית ביום גשום. כך מצאתי את עצמי עובדת במשך כשבע שנים עובדת מהבית, ונהנית מכך מאוד".

ומה הוביל לקבלת החלטה על הוצאת המחשב?

"הסיבה פשוטה מאוד: הילדים שלי ברוך ה' גדלים, וחשוב לי שלא ייחשפו ויתרגלו למחשב, למדיה ולמסך מעבר למינימום שגם ככה הם נחשפים אליו בבית הספר, בתוכניות. בנוסף, כאישה עסוקה שבוחנת כל העת איך למצות את הזמן באופן הכי יעיל, למדתי שהמחשב עם כל יעילותו 'אוכל' לנו זמן יקר. הבנתי שזו המתנה העצומה ביותר שאוכל לתת לביתי, אך באותו זמן לא חלמתי עד כמה. כי זה לא רק העניין הרוחני, אלא עצם ההפרדה בין הבית לעבודה, שכל כך קשה לבצע אצל עצמאים. העסק דורש המון, וכשמפרידים אותו מהבית זה לתועלת כולנו.

"אגב, לאחר מעבר הדירה ניצלתי את ערב ראש השנה לשלוח ברכה וגם התנצלות על תקופה מאתגרת, והתגובות מצד הלקוחות כל כך חיזקו אותי: 'לא הרגשנו כלום, השירות נשאר ברמה גבוהה ובמקצועיות...' פה הבנתי שאני מצליחה ונותנת ללקוחותיי אף יותר, וזה ממש שימח אותי". 

אגב, חיה מציינת כי בתחילת המלחמה הייתה התלבטות עצומה אם להכניס את המחשב בחזרה הביתה ולו לכמה ימים.  "כי עם האזעקות וחוסר הלימודים הרצופים לילדים, לא הייתה אפשרות לצאת מידי יום למשרד", היא מסבירה. "לבסוף, כשבעלי ואני מדגישים לעצמנו כל הזמן: 'רק עוד יום אחד ודי', הצלחתי לעבוד בשלט רחוק ללא מחשב, מול העובדות, רק טלפוני. באמת היה מדובר במספר ימים מצומצם, עד שלבסוף חזרתי למשרד".