מסע בזמן: הסיפור המדהים מאחורי בית הכנסת השל"ה בטבריה

לפני שמונה עשרה שנים התרחש אירוע מוזר בטבריה: קבוצה של רבנים, ביניהם ישישים, כדוגמת הרב דן סגל, התקבצו סביב מבנה הכנסייה היוונית שבדרום הטיילת המפורסמת, שם טיפסו בזה אחר זה על סולם גבוה שהוצב על קיר הכנסייה. כשהגיעו לקצה הסולם, נאחזו בחומת האבן שעל הגג וקפצו על הגג.

מה לרבנים ולכנסיה יוונית בטבריה? מדוע נדרשו לפעילות אקסטרים כזו?

התשובה נעוצה בהיסטוריה, מאות שנים לאחור. לפני למעלה מחמש מאות שנה הקימו יהודי העיר טבריה בית כנסת. זמן הקמתו לא ידוע בבירור, אבל כבר בימי האר"י הקדוש נחשב למקום בעל סגולות מיוחדות. ר' חיים ויטאל, ב"ספר הגלגולים", מתאר את קדושתו הקדמונית של המקום, ומתאר שמורו האר"י נהג להתפלל שם בשל קדושת המקום. לימים סיפרו כי "בית הכנסת עבר ארבע רעידות אדמה, ותמיד שרד". האגדות מספרות על נסים גדולים שאירעו במתחם: נשים עקרות ילדו, וחולים שביקרו במקום הבריאו בפתאומיות. סיפורי הנסים עברו מפה לאוזן, ובית הכנסת הפך למוקד עלייה לרגל ולאחד המקומות הקדושים ליהודים.

לפני כארבע מאות שנה עלה לארץ ישראל רבי ישעיה הלוי הורוביץ, שכונה על שם ספרו "השל"ה הקדוש". רבי ישעיה נולד בפראג בשנת שי"ח, למשפחת הורוביץ, שהיתה משפחה ותיקה ומיוחסת בין יהודי אשכנז. אביו של השל"ה היה תלמידו של הרמ"א. השל"ה עצמו היה תלמידו של מהר"ם מלובלין, ובהמשך שימש ברבנות פראג.

בשנת ש"פ נפטרה אשתו, הרבנית חיה, והוא החליט לעלות לא"י. הוא יצא במסע רגלי ארוך, שעבר דרך סוריה. הסיבה למעברו בסוריה היתה רצונו לפגוש את רבי שמואל ויטאל, בנו של רבי חיים ויטאל. הוא רצה לשמוע מפיו סתרי תורה שגילה האר"י לאביו הגדול, כדי להכין את עצמו למדרגת קדושת ארץ ישראל.

השל"ה התיישב בירושלים, ועסק בכוונות ובייחודים לקירוב הגאולה, אלא שלאחר זמן מה השתלטה על ירושלים משפחת אבן פארוח', שבניה היו מושחתים ואלימים. הם אסרו את השל"ה יחד עם עוד 14 רבנים, ודרשו עבורם סכום כופר עצום, או שיוציאום להורג. בני הקהילה הצליחו, לאחר תחנונים, להוריד את סכום הכופר "רק" לאחד עשר אלף גרוש. הרבנים שוחררו, והשל"ה ברח מירושלים לגליל.

מתחילה התיישב בצפת, עירו של האר"י הקדוש, אך בטבריה היו באותו זמן יותר תלמידי חכמים, והפרנסה היתה מצויה שם, ולכן עבר לטבריה, קבע את מושבו בבית הכנסת העתיק ואף שיפץ אותו, ומאז נקרא שמו "בית כנסת השל"ה". בית הכנסת היה המרכז היהודי של טבריה: כל גדולי העיר וחכמיה דנו שם בדברי תורה, כל אורח שעלה לארץ ישראל ביקר באותו בית כנסת קדוש שהוד קדומים חופף עליו, ואנשים כמו האר"י הקדוש התפללו בו והעידו על מדרגתו.

השל"ה היה מחבר גדול של תפילות. הוא חיבר תפילות מסוגים שונים, שנמצאות בספרו "שני לוחות הברית", ואחת מהן היא תפילה על הצאצאים, שנהוג לאמרה בערב ראש חודש סיון, שהוא סמוך לזמן פטירתו. השל"ה זכה להיקבר בחלקת הקבר הסמוכה לקבריהם של גדולי העולם: רבן יוחנן בן זכאי והרמב"ם.

כמאה וחמשים שנה אחרי פטירתו של השל"ה, הידלדל היישוב היהודי בטבריה. תשלומי המיסים עלו מאד, יהודי העיר המעטים שקעו בחובות עצומים, ועמדה בפניהם הברירה להיכנס לכלא לשארית ימיהם, או למצוא איזה פתרון יצירתי. מזה זמן רב לטשו מוסדות נוצריים עיניהם אל סביבות הכינרת, הקשורה בהרבה סיפורים נוצריים. הכנסייה היוונית הציעה ליהודים לקנות את בית הכנסת בסכום עצום, שיכסה את כל חובותיהם ועוד ישאיר להם עודף למחייתם. מנהיגי היישוב החליטו למכור את בית הכנסת בלית ברירה, אבל בחוזה המכירה נאמר כי בכל שלב שהוא יוכלו היהודים לקנות את המקום בחזרה תמורת סכום שנקבע בחוזה. כך סברו יהודי טבריה, כי בעז"ה בהמשך, ואולי על ידי גיוס תרומות, יוכלו להחזיר לעצמם את בית הכנסת העתיק.

אולם בצוק העתים נאבד חוזה המכירה, ויהודי העיר איבדו את קצה החוט להשבת הנכס הקדוש והיקר לרשותם. בלית ברירה הם הקימו בתי כנסת חדשים, וקיומו של בית כנסת השל"ה הפך לאגדה. הכנסייה היוונית היא גוף סגור מאד, ולא ניתן היה לחלץ ממנה שום מידע, ובפרט כאשר יש חשש שהיהודים ימצאו איזה מסמך היסטורי שיאפשר להם להשתלט על הנכס.

לפני כשמונה עשרה שנה יצר אחד מחברי מועצת העיר קשר עם הפטריארך היווני, שעל פיו ישק כל דבר, ולאחר לחצים הוא הסכים לקבוצה מצומצמת של רבנים לבקר בשרידי בית הכנסת. כיוון שאסור להיכנס לכנסיה, נאלצו הרבנים לטפס על סולם, לקפוץ אל גג הכנסייה, וממנה להשקיף על שרידי בית הכנסת, הם בהחלט ראו את מה שנשאר מבית הכנסת, ואפילו מקווה הטהרה היהודי העתיק נשאר כמות שהוא. יש לקוות שתימצא הדרך להחזיר את הנכס הקדוש לידיים יהודיות.