חוק לישראל - פרשת תרומה, יום רביעי

תורה

(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: וְתִתֵּן בַּאֲרוֹנָא יָת סַהֲדוּתָא דִי אֶתֵּן לָךְ:
שני (יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ: וְתַעְבֵּד כַּפֻּרְתָּא דִדְהַב דְכֵי תַּרְתֵּין אַמִין וּפַלְגָא אֻרְכַּהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא פְּתָיַהּ:
(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: וְתַעְבֵּד תְּרֵין כְּרוּבִין דִדְהָב נְגִיד תַּעְבֵּד יָתְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרֵי כַפֻּרְתָּא:
(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו: וְעִבֵּד כְּרוּבָא חַד מִסִטְרָא מִכָּא וּכְרוּבָא חַד מִסִטְרָא מִכָּא מִן כַּפֻּרְתָּא תַּעְבְּדוּן יָת כְּרוּבַיָא עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי:
(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים: וִיהוֹן כְּרוּבַיָא פְּרִיסָן גַדְפֵיהוֹן לְעֵלָא מְטַלִין בְּגַדְפֵהוֹן עַל כַּפֻּרְתָּא וְאַפֵּיהוֹן חַד לָקֳבֵל חַד לָקֳבֵל כַּפֻּרְתָּא יְהוֹן אַפֵי כְרוּבַיָא:
(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: וְתִתֵּן יָת כַּפֻּרְתָּא עַל אֲרוֹנָא מִלְעֵלָא וּבַאֲרוֹנָא תִּתֵּן יָת סַהֲדוּתָא דִי אֶתֵּן לָךְ:

נביאים - מלכים א - פרק ו

(ט) וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים: וּבָנָא יָת בֵּיתָא וְשַׁכְלֵילֵהּ וְטָלִיל יָת בֵּיתָא בְּהַנְתוּכִין וְעִילָא מִנְּהוֹן סִדְרָא דְּרִיִכְפָת רֵישֵׁי שִׁירִיתָא אַרְזַיָּא:
(י) וַיִּבֶן אֶת (היצוע) הַיָּצִיעַ עַל כָּל הַבַּיִת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ וַיֶּאֱחֹז אֶת הַבַּיִת בַּעֲצֵי אֲרָזִים: וּבָנָא יָת תִּיקָא עַל כָּל בֵּיתָא חָמֵשׁ אַמִּין רוּמָהּ וְטָלִיל יָת בֵּיתָא בְּאָעֵי אַרְזַיָּא:
(יא) וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִם שְׁלֹמֹה לְמֵימָר:
(יב) הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ: בֵּיתָא הָדֵין דִּי אַתְּ בָּנֵי אִם תְּהָךְ בִּקְיָמַי וְיָת דִּינַי תֶּעֱבִיד וְתִטָּר יָת כָּל פִּקּוֹדָי לְמֵהָךְ בְּהוֹן וְאָקִים יָת פִּתְגָמִי עִמָּךְ דִּי מַלִּילִית עִם דָּוִד אֲבוּךְ:
(יג) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל וְלָא אַרְחִיק יָת עַמִּי יִשְּׂרָאֵל:
(יד) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ: וּבָנָא שְׁלֹמֹה יָת בֵּיתָא וְשַׁכְלְלַהּ:

כתובים משלי פרק יז

(יא) אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ: בְּרַם גַּבְרָא מְרִידָא בָעֵי בִּישְׁתָּא וּמַלְאֲכָא נוּכְזְרָיָא יִשְׁתַּדֵר עֲלֵיהּ:
(יב) פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ: פָּגִיעַ דוֹב וּרְתִיתָא בְּגַבְרָא חַכִּימָא לָא מִתְזִיעַ וְסִכְלָא בְּשַׁטְיוּתֵיהּ נָפֵל:
(יג) מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא (תמיש) תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ: דְּפָרֵיע בִּישְׁתָּא חֲלַף טָבְתָא לָא תִפְסוֹק בִּישְׁתָּא מִן בַּיְתֵיהּ:
(יד) פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ: אָשֵׁד דְּמָא הֵיךְ מַיָא מְגָרֵי תִגְרֵי וָקֳדָם אִצְטַדְיָא אַטְעֵי דִינָא:
(טו) מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם: דִּמְזַכֵּי לְרַשִׁיעָא וּמְחַיֵב לְצַדִּיקָא מְרַחַקְתֵּיהּ דֶּאֱלָהָא אַף תַּרְוֵיהוֹן:
(טז) לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן: לְמָא דֵין אָזְלָא לֵיהּ תַּגְרוּתָא לְסַכְלָא דְלֵית לֵיהּ לִבָּא וְחָכְמְתָא:

משנה בבא מציעא פרק ט

א. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר, יִקְצֹר. לַעֲקֹר, יַעֲקֹר. לַחֲרש אַחֲרָיו, יַחֲרש. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת וּבַקָּנִים. וּשְׁנֵיהֶם מְסַפְּקִין אֶת הַקָּנִים:

ברטנורה  (א) המקבל שדה. באריסות, למחצה לשליש ולרביע. או בחכירות, בכך וכך כורין לשנה: לחרוש אחריו. אחר הקצירה או העקירה, כדי להפוך שרשים של עשבים רעים שבה וימותו: ובקנים. המעמידים את הגפנים: ושניהם מספקים את הקנים. מה טעם אמר, מה טעם חולקים בקנים, לפי ששניהם מספקים את הקנים החדשים בכל שנה:

ב. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וְהִיא בֵית הַשְּׁלָחִין אוֹ בֵית הָאִילָן, יָבַשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ. אִם אָמַר לוֹ חֲכֹר לִי שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין זֶה אוֹ שְׂדֵה בֵית הָאִילָן זֶה, יָבַשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן, מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ:

ברטנורה  (ב) בית השלחין. קרקע יבשה שאין די לה מי גשמים: או בית האילן. ובשביל האילן היא חביבה על האריס, שנוטל חלק בפירות בלא טורח: יבש המעין. שבה. שממנו משקין אותה: מן חכורו. אם קבלה בחכירות כך וכך כורין לשנה. דמעיקרא לא גלי דעתיה דמשום מעין או אילן טפי לה בחכירותיה: חכור לי בית השלחין זו. גלי דעתיה דבשביל שהיא בית השלחין טפי לה וחכרה ממנו:

ג. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְהוֹבִירָהּ, שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לוֹ, שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לוֹ, אִם אוֹבִיר וְלֹא אַעֲבִיד, אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטָבָא:

ברטנורה  (ג) המקבל שדה. למחצה לשליש ולרביע: והובירה. שלא חרש בה ולא זרעה: אם אוביר. אעשנה בורה: ולא אעביד. ולא אעשה בה פעולה הראויה לה: אשלם במיטבא. כפי מה שהיתה ראויה לעשות אם היתה חרושה וזרועה כראוי:

ד. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לָךְ, הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חִכּוּרְךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ, לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים:

ברטנורה  (ד) ולא רצה לנכש. לנקות התבואה מעשבים רעים, שמתישים כח הקרקע ומעכבין התבואה מלעלות: מה איכפת לך. אם יחסר חלקי שהעשבים מכחישין השבלים, אתן לך חכירות כך וכך כורין שפסקתי עמך:

ה. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא עָשְׂתָה, אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי, חַיָּב לְטַפֵּל בָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה קִּצְבָּה בַּכְּרִי. אֶלָּא אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי נְפִילָה:

ברטנורה  (ה) המקבל שדה מחבירו. למחצה לשליש ולרביע כאריס: ולא עשתה. תבואה אלא מעט. ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד, שאין בה כדי טרחו: אם יש בה כדי. לעשות מתבואתה כרי. שיש בו כדי לכסות הרחת שזורים בה התבואה, והוא קרוב לסאתים. חייב לטפל בה בעל כרחו: מה קצבה בכרי. אין קצבה זו ראויה שתהיה שדה גדולה כשיעור כרי ושדה קטנה כשיעור כרי. ואינה דומה טיפולה של שדה גדולה לטיפולה של שדה קטנה: אלא אם יש בו כדי נפילה. כלומר כשיעור מה שזרע בה, חייב לטפל בה. ואין הלכה כרבי יהודה:

ו. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ, אִם אֵינוֹ מַכַּת מְדִינָה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם קִבְּלָה הֵימֶנּוּ בְּמָעוֹת, בֵּין כָּךְ ובֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחִכּוּרוֹ:

ברטנורה  (ו) המקבל שדה. בחכירות כך וכך כורין: מכת מדינה. שאכל חגב, או נשתדפו רוב שדות של אותה מדינה או אותה בקעה: אינו מנכה. דאמר לו מזלך גרם: בין כך ובין כך. אפילו היא מכת מדינה אינו מנכה. שעל המעות לא נגזרה גזירה:

ז. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כוֹר חִטִּים לַשָּׁנָה וְלָקְתָה, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ חִטֶּיהָ יָפוֹת, לֹא יֹאמַר לוֹ הֲרֵינִי לוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ:

ברטנורה  (ז) ולקתה. שהיו החטים שדופות: נותן לו. עשרה כורים שפסק עמו מחטים שדופות הללו. ולא מצי היאך למימר ליה חטים יפות קא בעינא מינך:

ח. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים, לֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים. חִטִּים, יִזְרָעֶנָּה שְׂעוֹרִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר. תְּבוּאָה, לֹא יִזְרָעֶנָּה קִטְנִית, קִטְנִית, יִזְרָעֶנָּה תְבוּאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר:

ברטנורה  (ח) המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים. בחכירות כך וכך שעורים או חטים או מעות: לא יזרענה חטים. שהחטים מכחישות הקרקע [יותר] מן השעורים: רשב''ג אוסר. שקשה לקרקע כשזורעים אותה שנה ממין זה ושנה ממין אחר. ולענין פסק הלכה הכל לפי הקרקע ולפי המקום. אם התנה עמו בדבר שמכחיש הקרקע מעט אינו יכול לשנות ולזרוע דבר שמכחיש הרבה. ואיפכא שרי:

ט. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת, לֹא יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְאֵין לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְיֶשׁ לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה:

ברטנורה  (ט) לשנים מועטות. פחות משבע שנים: לא יזרענה פשתן. שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה ושרשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים: ואין לו בקורת שקמה. עץ תאנה של יער הוא, וקוצצים ענפיו לקורות הבנין, והם חוזרים וגדלים, ופחות משבע שנים אינן נעשות קורות. הלכך קבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית, דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות. אבל קבלה לשבע שנים, שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שקמה שבה:

י. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁבוּעַ אֶחָד בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. קִבְּלָה הֵימֶנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן: יא. שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה, שְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, שְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם. שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ, יָצָא בַיּוֹם, גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, יָצָא בַלַּיְלָה, גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם:

ברטנורה  (יא) שכיר יום גובה כל הלילה. שלאחריו, שנאמר (ויקרא י''ט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ואי אפשר לומר שבשכיר לילה מדבר, שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה, דכתיב (שם כ''ה) כשכיר שנה בשנה, ודרשינן מינה [בבא מציעא ס''ה ע''א] שכירות של שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת. אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שקיעת החמה. וכי כתיב לא תבא על כרחך בשכיר לילה תוקמיה, שנשתעבד לו לבוקר משכלתה שכירותו. וכן לא תלין נמי לא תוקמיה בשכיר לילה, דהא לא משתעבד ליה עד הבוקר: שכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה. הכי קאמר, שכיר שעות דיום גובה כל היום, שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה: שכיר שבוע. שמיטה: יצא ביום. שכלתה שכירותו לבוקר או ביום, גובה כל היום. וכיון ששקעה חמה עובר עליו: יצא בלילה. שכלתה שכירותו בלילה: גובה כל הלילה וכל היום. דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוי ליה שכיר לילה, ואינו עובר עליו בבוקר עד למחרת בשקיעת החמה:

יב. אֶחָד שְׂכַר אָדָם וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (דברים כד) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְיֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (ויקרא יט) לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ, לֹא תְבָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. שָׂכִיר, בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ בִּזְמָנוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:

ברטנורה  (יב) אחד שכר בהמה ואחד שכר כלים. דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך, כל שפעולתו אתך, ואפילו בהמה וכלים: לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך, לדעתך שלא מדעתו: המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם, או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות: אינו עובר עליו. דכתיב אתך, ולא שהמחהו אצל חנוני: שכיר בזמנו נשבע ונוטל. משום דבעל הבית טרוד בפועליו ולפעמים סבור שנתן והוא לא נתן, שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר: שלא בזמנו. אף על גב דבעל הבית טרוד בפועליו, כי מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומדכר, ולא חשיד בעל הבית שהוא עובר על בל תלין: גר תושב. שקבל עליו שלא לעבוד ע''ז ואוכל נבלות. אין בו משום לא תלין, דכתיב ברישא דקרא רעך, רעך ולא גר תושב:

יג. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְבֵית דִּין, וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטּל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) בַּחוּץ תַּעֲמֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים, נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד, וּמַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַּיּוֹם. וְאִם מֵת, אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל:

ברטנורה  (יג) המלוה את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו: לא ימשכננו. ליקח ממנו משכון בעל כרחו ואפילו בשוק, אלא ע''י שליח בית דין, שיקח ממנו ברשות ב''ד: ולא יכנס לביתו. אפילו שליח ב''ד לא יכנס לביתו. וכל שכן בעל חוב עצמו: היה לו שני כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם: נוטל אחד ומחזיר אחד. בשעה שהוא צריך לזה, יחזירנו ויעכב השני אצלו, כדמפרש ואזיל, מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום: מת. הלוה. אין משיב העבוט ליורשים, שאין כאן מצות השבת העבוט, דהשב תשיב לו את העבוט כתיב (דברים כ''ד), לו ולא ליורש: עד שלשים יום. זמן בית דין. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: בין שהיא עניה בין שהיא עשירה וכו'. משום דאיכא למאן דאמר, עניה הוא דאין ממשכנין, שמתוך שאתה צריך להחזיר לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך, אתה משיאה שם רע בשכנותיה, אבל עשירה דליכא למימר הכי, אימא ממשכנין, קמשמע לן האי תנא דלא, דכתיב לא תחבול בגד אלמנה, אחד עניה ואחד עשירה במשמע: משום שני כלים. העליונה רכב. והתחתונה רחים:

גמרא בבא מציעא דף פה ע''א

אָמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָא בַּר רַב נַחְמָן. רָבִין אָחִי לֹא תִזְבּוּן אַרְעָא דִסְמִיכָא לְמָתָא דְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲמוֹד עַל שְׂדֵה חֲבֵירוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ. אֵינִי וְהָא אַשְׁכְּחִינְהוּ רִבִּי אַבָּא לְתַלְמִידֵי דְרַב אָמַר לְהוּ מָאי אָמַר רַב בְּהַנֵּי קְרָאֵי (דברים כ''ח) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךְ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. וְאָמְרוּ לֵיהּ הַכִי אָמַר רַב. בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר שֶׁיְּהֵא בֵּיתְךָ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׁדֶה שֶׁיִּהיוּ נְכָסֶיךָ קְרוֹבִין לָעִיר. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בִּשְׁעַת בִּיאָתָךְ מִן הַדֶּרֶךְ. וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ שֶׁיִּהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתָךְ. וְאָמַר לְהוּ רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר הַכִי אֶלָּא בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר שֶׁיְּהֵא בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנָךְ אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא. וְרִבִּי יוֹחָנָן לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה שֶׁיְּהוּ נְכָסֶיךָ מְשׁוּלָשִׁים שָׁלִישׁ בַּתְּבוּאָה שָׁלִישׁ בַּזֵּיתִים וּשָׁלִישׁ בַּגְּפָנִים. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ שֶׁתְּהֵא יְצִיאָתָךְ מִן הָעוֹלָם כְּבִיאָתָךְ לָעוֹלָם, מַה בִּיאָתָךְ לָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא אַף יְצִיאָתָךְ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא. לֹא קַשְׁיָא הָא דְמֶהְדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרַתּוּקָא הָא דְלֹא מֶהְדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרַתּוּקָא. (שם ז') וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חוֹלִי אָמַר רַב זוֹ עַיִן. רַב לְטַעְמֵיהּ דְּרַב סְלִיק לְבֵי קִבְרֵי. עָבַד מָאי דְּעָבַד. אָמַר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה וְאֶחָד בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר זוֹ הָרוּחַ. שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הַכֹּל בָּרוּחַ. וְלִשְׁמוּאֵל הָא אִיכָּא הֲרוּגֵי מַלְכוּת. הֲנַךְ נַמֵּי אִי לָאו זִיקָא עַבְדֵי לְהוּ סַמָּא וְחַיֵּי:

רש''י  לֹא תזבון. לא תקנה שדה הסמוכה לעיר שעין בני אדם שולטת בה תמיד: אסור לאדם וכו'. שלא יפסידנה בעין הרע: קרובין לעיר. שלא יהא טורח להכניס פירות: ספק נדה. וכל שכן ודאי: ואמר להו. רבי אבא ר' יוחנן לא אמר הכי: סמוך לשולחנך. כלומר סמוך לביתך שלא תצטרך להרחיק בשדות והא דנקט שולחנך שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה כדאמרינן בשבת כדתניא הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפר' ואחר אכילה שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל ואם יהא צריך להרחיק פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן אבל בית הכנסת סמוך לביתו לר' יוחנן לאו מעליותא הוא רבי יוחנן לטעמיה דאמר במסכת סוטה שכר פסיעות יש דאמר למדנו יראת חטא מבתולה וקבול שכר מאלמנה שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש אם יש בית הכנסת בשכונה ואני באה לבית מדרשך להתפלל: משולשין. שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים ואין לוקה בתבואה ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו ותהי לו פליטה: לא קשיא. דרב אדרב: שורה ורתוקא. חומה ורתוקת גדר של נצרים כמו חיל וחומה: כל חולי. דבר שכל החלאים תלוים בו וזו עין רעה: עבד מה דעבד. יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת אם מת בזמנו או בעין רעה: הכל ברוח. כל החולאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באים הכל לפי השעה והאדם יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני: והאיכא הרוגי מלכות. הרוגי חרב: אי לאו זיקא. שנכנס במכה: עבדי סמא וחיי. סם המחבר בשר חתוכה ומין העשבים הוא כדאמר בהמוכר את הספינה:

זוהר תרומה דף קל''א ע''א

אֵל בָּרוּךְ דָּא סִדּוּרָא דְאַתְוָון זְעֵירִין וְתִקּוּנֵי כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹמָא בִצְלוֹתָא. וּבְגִין דְּאִינוּן אַתְוָון זְעֵירִין לֵית רְוָוחָא בֵינַיְיהוּ וְאִינוּן תִּקוּנֵי עוּלֵימָתָן דְאַתְיָין עִם מַטְרוֹנִיתָא לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. קְדוּשָׁה דָא דְקָא מְקַדְּשֵׁי מַלְאָכֵי עִלָּאֵי לָאו אִיהוּ בְיָחִיד וְהָא אוֹקִימְנָא. כָּל קְדוּשָׁה דְּאִיהוּ בִלְשׁוֹן הַקֹדֶשׁ יָחִיד אָסוּר לֵיהּ לְמֵימָר. תַּרְגוּם לְעוֹלָם בְּיָחִיד וְלָא בְסַגִּיאִין וְיָחִיד אִיהוּ תִקּוּנָא דִילֵיהּ וַדַּאי וְלָא סַגִּיאִין. וְסִימָן לְרָזָא דָא שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. שְׁנַיִם לִישָׁנָא דְסַגִּיאִין אִיהוּ דְוַדַּאי קְדוּשָׁה דְלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַסִיר אִיהִי בְיָחִיד קְדוּשַׁת תַּרְגוּם אַסִיר אִיהִי בְסַגִּיאִין אֶלָּא בְיָחִיד לְעוֹלָם אֶחָד תַּרְגוּם תָנֵינָן וְלָא תְרֵין וְלָא יַתִּיר תַּרְגּוּם אַתְיָא לְמִיעוּטָא וְהַכִי אִצְטְרִיךְ. לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַתְיָיא לִרְבוּיָיא וְהַכִי אִצְטְרִיךְ דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין וּבְתַרְגּוּם מוֹרִידִין וְלֹא מַעֲלִין. אֶחָד תָּנֵינָן וְלָא יַתִּיר וְלָא מַעֲלִין כְּלָל קְדוּשָׁה דָא קְדוּשָׁתָא דְאִתְקַדְּשַׁת שְׁכִינְתָּא וְכָל אִינוּן רְתִיכִין דִּילָהּ לְאִתַּתְקְנָא לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. וּבְגִין דְּאִ'הִ' קְדוּשַׁת עַלְמָא תַּתָּאָה אִ'הִ' מְ'וֹשֵׁב וְלֹא בַעֲמִ'דָה. קְדוּשָׁא אַחֲרָא דְאַהֲדוּרֵ' צְלוֹתָא אִ'הִ' קְדוּשָׁתָא דְעַלְמָא עִלָאָה. וּבְגִ'ן כָּךְ אִ'הִ' בַעֲמִ'דָה בְּגִ'ן לְאַמְשְׁכָא לָהּ לְתַתָּא וְכָל מִלוֹ' דְעַלְמָא עִלָאָה אִ'הוּ בַעֲמִ'דָה וְלָא מְ'וֹשֵׁב. וּבְכָל הַנֵּ' קְדוּשָׁתָן 'ִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשֵׁ' בְהוּ לְתַתָּא. וְעַל דָּא 'ִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשֵׁ' בִקְדוּשָׁה דִרְתִ'כָא תַתָּאָה מְ'וֹשֵׁב. וּבִקְדוּשָׁה דִרְתִ'כָא עִלָאָה מְעוֹמֵד קְדוּשָׁה אַחֲרָא אִ'הִ' תּוֹסֶפֶת קְדוּשָׁה בְגִ'נֵ' כָךְ אִ'הִ' בָתַר צְלוֹתָא וּבְגִ'ן דְאִ'הִ' תּוֹסֶפֶת קְדוּשָׁה עַל קְדוּשָׁן אַחֲרָנִ'ן אִ'הִ' לְבָתַר צְלוֹתָא. וּבְגִ'ן דְּכָל חַד וְחַד בָּעֵ' לְאַמְשָׁכָא עָלֵ'הּ מֵהַהוּא תּוֹסֶפֶת אִתְתְּקַן לְכָל 'חִ'ד וְ'חִ'ד קְדוּשַׁת תַּרְגּוּם. וְאִ' תֵ'מָא הָא אִ'ת בָּהּ קְדוּשַׁת לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. הַהוּא לְצִבּוּר לְאִתְקַדְּשָׁא כֻלְהוּ בִכְלַל בְּהַהוּא תוֹסֶפֶת קְדוּשָׁא. וּבְגִ'ן דְּ'חִ'ד לֵ'ת לֵ'הּ רְשׁוּ לְאוֹמְרָהּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּלְאִתְקַדְּשָׁא 'ִחִ'דָאֵ' אַתְקִ'נוּ לָהּ בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם וְאִ'הִ' בְ'חִ'ד לְאִתְקַדְּשָׁא כָּל חַד וְחַד בְּהַהוּא תוֹסֶפֶת לְאַמְשְׁכָא עָלֵ'הּ קְדוּשָׁה 'ַתִּ'ר. זַּכָּאָה חוּלְקֵ'הוֹן דְּ'ִשְׂרָאֵל דְּקָא מִתְקַדְּשֵׁ' בְקִדּוּשֵׁ' עִלָאֵ' בְּגִ'ן דְּאִ'נוּן דְּבֵקִ'ן לְעֵ'לָא דִכְתִ'ב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִ'ם בַּ'' אֱלֹהֵ'כֶם חַיִּ'ם כֻּלְכֶם הַיּוֹם:

תרגום הזוהר
קְדֻשָׁה זוֹ שֶׁמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים מְקַדְּשִׁים, דְּהַיְנוּ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּבִרְכַּת יוֹצֵר וְשֶׁבִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֵינָהּ בְּיָחִיד. וְכֵן הֶעֱמַדְנוּ, כָּל קְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הַיָּחִיד אָסוּר לוֹמַר אוֹתָהּ. וּקְדֻשָּׁה בְּלָשׁוֹן תַּרְגּוּם, הִיא לְעוֹלָם בְּיָחִיד וְלֹא בָּרַבִּים, שֶׁהַיָּחִיד הוּא הַתִּקּוּן שֶׁלָּהּ וַדַּאי, וְלֹא הָרַבִּים. וְהַסִּימָן לַסּוֹד הַזֶּה, שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. כִּי שְׁנַיִם הוּא לָשׁוֹן רַבִּים, שֶׁרוֹמֵז, דְּוַדַּאי הוּא שֶׁקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא מִקְרָא, אֲסוּרָה בְּיָחִיד, רַק בָּרַבִּים, וּקְדֻשָּׁה בְּלָשׁוֹן תַּרְגּוּם, אֲסוּרָה הִיא בָּרַבִּים, וְאֵין לְאוֹמְרָהּ אֶלָּא בְּיָחִיד לְעוֹלָם. אֶחָד תַּרְגּוּם לָמַדְנוּ וְלֹא שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר. וְהַטַּעַם הוּא, כִּי תַּרְגּוּם בָּאָה לְמַעֵט, וְכָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת. וְלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בָּאָה לְרַבּוֹת וְכָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, כִּי מַעֲלִים בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִים. וּבַתַּרְגּוּם מוֹרִידִים וְלֹא מַעֲלִים, אֶחָד לָמַדְנוּ, וְלֹא יוֹתֵר, כִּי אֵין מַעֲלִים כְּלָל. קְדֻשָּׁה זוֹ שֶׁבְּבִרְכַּת יוֹצֵר, אֵינֶנָּה סִפּוּר דְּבָרִים בְּעַלְמָא, אֶלָּא הִיא קְדֻשָּׁה שֶׁמִּתְקַדֶּשֶׁת הַשְּׁכִינָה וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁלָּהּ, כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן לִפְנֵי מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, הִיא נֶאֱמֶרֶת מִיוֹשֵׁב וְלֹא בַּעֲמִידָה, קְדֻשָּׁה הָאַחֶרֶת שֶׁאוֹמְרִים בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, הִיא קְדֻשָּׁה שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמֶרֶת בַּעֲמִידָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה לְמַטָּה. וְכָל דִּבְרֵי עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, הוּא בַּעֲמִידָה וְלֹא מְיֻשָּׁב. וּבְכָל אֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשִׁים בָּהֶן לְמַטָּה, וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מֶרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה, מְיֻשָּׁב, וּבִקְדֻשָּׁה שֶׁל מֶרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה, מְעֻמָּד. קְדֻשָּׁה הָאַחֶרֶת, שֶׁבְּ''וּבָא לְצִיּוֹן'', הִיא תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה, וְעַל כֵּן הִיא אַחַר הַתְּפִלָּה, כִּי מִשּׁוּם שֶׁהִיא תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשּׁוֹת הָאֲחֵרוֹת, הִיא לְאַחַר הַתְּפִלָּה. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לְהַמְּשִׁיךְ עָלָיו מִתּוֹסֶפֶת הַהִיא, נִתְתַּקֵּן לְכָל יָחִיד וְיָחִיד קְדֻשַּׁת תַּרְגּוּם. וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ גַּם קְדֻשַּׁת לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. זֶה הוּא בִּשְׁבִיל הַצִבּוּר, שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ כֻּלָּם בִּכְלָל עִם תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה הַהִיא. וּמִשּׁוּם שֶׁיָּחִיד אֵין לוֹ רְשׁוּת לְאוֹמְרָהּ בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּלְהִתְקַדֵּשׁ יְחִידִי, הִתְקִינוּ אוֹתָהּ בְּלָשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל הַיָּחִיד, שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּתּוֹסֶפֶת הַהִיא, לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יוֹתֵר קְדֻשָּׁה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשּׁוֹת עֶלְיוֹנוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהֵם דְּבֵקִים לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הל' קריאת שמע פרק ג'

א. הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם קוֹדֶם שֶׁיִּקְרָא. הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאָתָהּ וְלֹא מָצָא מַיִם קוֹדֶם שֶׁיִּקְרָא לֹא יְאַחֵר קְרִיאָתָהּ וְיֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ מַיִם אֶלָּא מְקַנֵּחַ יָדָיו בֶּעָפָר אוֹ בִצְרוֹר אוֹ בְקוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָהֵן וְקוֹרֵא: ב. אֵין קוֹרִין לֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה וְלֹא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בְצַד הַמֵּת עַצְמוֹ וְאִם הִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַקֶּבֶר אִם מִן הַמֵּת מֻתָּר לִקְרוֹת. וְכָל מִי שֶׁקּוֹרֵא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵא: ג. בֵּית הַכִּסֵּא הֶחָדָשׁ שֶׁהוּכַן וַעֲדַיִין לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֻתָּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ אֲבָל לֹא בְתוֹכוֹ. מֶרְחָץ הֶחָדָשׁ מֻתָּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ. הָיוּ שְׁנֵי בָתִּים זִימֵן אֶחָד מֵהֶם לְבֵית הַכִּסֵּא וְאָמַר עַל הַשֵּׁנִי וְזֶה הֲרֵי הַשֵּׁנִי סָפֵק אִם הִזְמִינוֹ לְכָךְ אִם לָאו לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין בּוֹ לְכַתְּחִלָּה וְאִם קָרָא יָצָא אָמַר גַּם זֶה הֲרֵי שְׁנֵיהֶם מְזוּמָנִין וְאֵין קוֹרְאִין בָּהֶם. חֲצַר הַמֶּרְחָץ וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין בּוֹ לְבוּשִׁין מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע:

מוסר
משערי קדושה ח''ב שער ד'

שָׁלְחוּ מִתָּם אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא עַנְוְתָן וּשְׁפַל בֶּרֶךְ שַׁיִיף עַיִיל שַׁיִיף נָפִיק וְגָרִיס בְּאוֹרַיְיתָּא תְדִירָא וְלֹא מַחֲזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִיק וְכוּלִי. יָכוֹל לַכֹּל תַּלְמוּד לוֹמַר וְלִשְׁאָר עַמּוֹ לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִים וּבְסֵפֶר הַזּוֹהַר פָּרָשַׁת שְׁלַח הַכִי פָּתַח רַב מְתִיבְתָּא זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּאַזְעֵיר גַרְמֵיהּ בְּהָאי עָלְמָא מָאן דְאִיהוּ זְעֵיר אִיהוּ רַב וּמָאן דְּאִיהוּ רַב אִיהוּ זְעֵיר וְכוּלִי. עוֹד שָׁם בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה אֲמָאי אִקְרִי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי עַל דַהֲוָה מְבַזֶה גַרְמֵיהּ לְגַבֵּי מָאן דְּגָדוֹל מִינֵיהּ וְעַל דָּא זָכָה לְמִקְרֵי בֶן אָדָם מַה דְלֹא אִיקְרֵי הַכִי בַר נַשׁ אַחֲרָא וְאִקְרֵי רָם כְּדִכְתִיב (איוב ל''ג) בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם וְכוּ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָמָּה נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְמַיִם מַה הַמַּיִם אֵין הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם נָמוּךְ כָּךְ אֵין הַתּוֹרָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁרוּחוֹ נְמוּכָה: