אותיות ומשמעותן: מה אומרת לנו האות ג' על פי התורה והקבלה?

פירוש האות גימל הוא נתינה, כמו גמילות חסדים, וכפי שאמרו חז"ל על סמיכות האותיות ג'-ד': "גימ"ל דל"ת – גמול דלים".

המילה הראשונה בתורה המתחילה בגימל, היא "הגדולים", המאורות הגדולים. תפקידם של המאורות הוא להאיר. ככל שהם גדולים יותר, הם מאירים יותר. השמש היא המאור הגדול, והיא נותנת ומעניקה אור וחום במידה רבה. הירח הוא המאור הקטן, ונתינתו פחותה.

התינוק היונק מאמו נקרא בספר תהלים (קל"א) "גָמוּל", כגמול עלי עמו, משום שתינוק, כשהוא במצב יניקה, כל הקיום שלו הוא רק על ידי גמילות חסד של אמו, אין לו שום אוכל אחר בעולם.

מצד שני, גם הפסקת הנתינה נקראת גמילה, "ויגדל הילד ויגמל" (בראשית כ"א ח'). ברגע שאדם מפסיק לקבל, הוא מתחיל לתת, הוא הולך ולומד כיצד לגמול עם אחרים חסד. המדרגה הכי עליונה של מצוות הצדקה, היא לתת לאדם נתינה שתאפשר לו להיות עצמאי מבחינה כלכלית, ולהיות בעצמו מן הנותנים ולא מן המקבלים, זה "גמ"ח" אמיתי, גמילות חסד.

רעיון זה מסביר לנו גם את השורש גמ"ל. הצירוף מ"ל משמעותו מילוי, אך גם חיתוך, כמו מילה. ולכן מבנה השם של גימל, הוא ג' – נתינה, מ"ל – נתינה מלאה, מילוי כל הצורך, עד שכבר אין צורך בנתינה והוא מתנתק ונגמל. זו הנתינה המושלמת.

השמש היא הדוגמא לנתינה המושלמת, היא תלויה מעל לכדור הארץ, אך ורק למטרה אחת: לתת אור וחום ולאפשר את החיים, יום ולילה לא ישבותו. היא מתנת הבורא וגמילות חסד שלו לעולם.

ההגדרה של "גדול", גם היא קשורה לגמילה: "ויגדל הילד ויגמל". גדול הוא מי שעומד ברשות עצמו, הוא כבר קיבל מספיק, כבר התנתק, ויכול לתת בעצמו. לכן השמש היא המאור הגדול, ה' מילא אותה בכוח של נתינה.

גם הערך המספרי של גימל קשור לרעיון זה. המספר שלוש הוא ביטוי של גידול וריבוי. מיעוט רבים שניים, שניים עדיין אינם קבוצה. כאשר ישנם שלושה - יש כבר קבוצה, יש זימון, ישנו גידול וריבוי שתופס שם לעצמו שם של קבוצה. 

בנוסף, המספר שלוש הוא המספר הראשון שלא ניתן לצרפו לזוגות, אלא נשאר בו חלק בודד שמקבל את משמעותו מתוך כלל הקבוצה. 

גם צורת האות גימ"ל מבטאת גדילה לגובה. היא עשויה מאות ו', שהיא כמו מגדל, הנתמכת על ידי רגל. התמיכה היא היניקה של הבניין ומה שמאפשר לו לגדול. האות בית היא בנין, האות גימל היא גדילתו של הבניין, ריבויו.

על פי זה מדויקת מאד המילה "גג", שפירושה המקום הגבוה ביותר בבית, שהרי ככל שהדבר גבוה יותר – כך הוא נחשב גדול יותר. משום כך גם השורש "גאה", משמעותו גאווה, או גאות ועליית פני הים.

המלים "גמע" וכן "גומא", משמעותם יניקת נוזלים. הגומא הוא צמח שגדל על גדות הנהר וחי מיניקת המים הרבים. שוב הג' משמשת במובן של יניקה וקבלה. הצירוף "גם" הוא לשון ריבוי וגדילה, ו"גמר" הוא סיום הריבוי והגדילה.

הגמל נקרא כך משום שהוא מסוגל לגמול את עצמו משתיה למשך זמן רב. הוא ממלא את עצמו עד שהוא מתנתק מהצורך במים, הוא גמול.

המילה "גמול" פירושה שכר, אך במובן העמוק יותר. הגמול הוא דבר שנגרם ממעשה האדם עצמו, כמו שכתוב (עובדיה א', י"ד) "גמולך ישוב בראשך", כלומר, נתינת האדם והשקעת הכוח, היא עצמה החוזרת אל האדם, לטוב או למוטב. משום כך השימוש הוא בשורש "גמל", שמשמעותו נתינה והענקה, כי הנתינה והגמול אחד הם.

גם הצירוף "גב", משמעותו דבר המורכב ובנוי (בי"ת) לגובה (גימ"ל). מתא זה מורכבות המילים: גבעה (גיבן, הוא על שם הגבעה שיש בגבו, וכן גביני העיניים, נקראים על שם צורתם, שהיא כגבעה), וכן גב, שהוא החלק הגבוה בבהמה, ואף באדם הוא נחשב לחלק המעמיד אותו ונותן לו עוצמה. וכן גיבח, שהוא אדם שנמרטו שערותיו מעל מצחו, ונעשה לו מצח גבוה. אמנם, פעמים שתא זה משמש גם לתיאור ההיפך מגדילה, דהיינו ריקנות שהיא חיסרון שיש למלא אותו, כמו במילה "גֵב", שהוא בור המתמלא מי גשמים, וכן במילה "גביע".

כך מתאימים כל המושגים והמלים המשתמשים באות ג' ובצירופיה, למשמעותה על פי התורה.