"מישהו נתן לכם חותמת כשרות לפספס את החיים"

"אני מרגיש שיעל כל הזמן מתחמקת ממני. אני מנסה להתקרב אליה, עושה כל כך הרבה מחוות ומתאמץ בשבילה, והיא פשוט מתרחקת", התלונן מיכאל.

הייתה שתיקה ארוכה בחדר, ואז יעל הגיבה: "אני מרגישה שמאחורי כל המאמצים האלה יש למיכאל ציפיות ואינטרסים לקבל ממני משהו בתמורה. הקשר שלנו הוא לא קשר עסקי, הוא קשר זוגי!".

"אני לא מבין, מה זו ההיתממות הזו שלך? מה שמעניין אותך זה קניות, להיפגש עם חברות שלך ולרכל על כל העולם. פתאום כשאת צריכה משהו, את נזכרת בי?", הגיב מיכאל בכעס.

"מיכאל, הכעס שלך ברור ומוצדק. אתה מרגיש מנוצל, וזו באמת תחושה קשה. אבל הכעס שלך הוא לא על תחושת הניצול, אלא על זה שהיא לא מוכנה שתנצל אותה בחזרה".

"אם היא לא הייתה דוחה אותי ומתרחקת, לא הייתי מרגיש מנוצל", ענה מיכאל.

"בעסקים, ניצול הדדי הוא אפילו מהות העסקים. בזוגיות, הניצול ההדדי מוביל לחורבן. אבל יש בעיה עמוקה יותר, והיא פגיעה משמעותית ביסודות".

"ביסודות?", שאלה יעל.

"בואו נצא למסע בזמן, לתקופת אברהם אבינו. התרבות הרווחת שהייתה אז היא תרבות של עבודת אלילים. לכל אדם היו מספר אלילים שסיפקו לו צרכים פונקציונאליים מאוד. היה פסל שקשור באוכל, פסל שקשור בקורת גג, פסל שקשור בעושר וכן הלאה… כשהייתי צריך משהו, הייתי קונה פסל לפי הצורך שלי, ועובדת אותו עד שאקבל את מבוקשי.

"הברית שהקב"ה כרת עם אברהם, הוא ניפוץ כל עבודת האלילים. כל ההתפזרות הזו, שהאדם מייצר לו אליל פונקציונאלי לפי הצורך שלו ומתחיל לעבוד אותו, מייצרת תנועת נפש הפוכה מהתנועה שהקב"ה מבקש מאיתנו. בתנועת נפש עם הקב"ה, הקשר הממוקד של אברהם עם הקב"ה הוא העיקר, ולא מה הוא מקבל מהקשר הזה".

"ואיך זה בדיוק קשור לקשר הזוגי שלנו?", שאל מיכאל בחשדנות.

"בוא רגע ננסה להבין איך זה קשור לקשר שלך עם עצמך. המשמעות של לתקן את היסוד בנפש הוא לנפץ את כל האלילים".

"מה הכוונה אלילים?", שאלה יעל.

"כל הדברים החומריים והרוחניים שאתם רצים אחריהם בלי הפסקה, ומנסים לקבל מהם ערך קיומי…".

"למה את מתכוונת בערך קיומי?", שאל מיכאל.

"כל מה שאתה מתאמץ ומשקיע עבורו המון משאבים, ואתה מרגיש בנפש תחושה שאתה לא יכול בלעדיו, שהדבר הזה נותן לך משמעות, ממלא אותך – והקב"ה הוא לא חלק מהתמונה הזו, זו עבודת אלילים.

"כשאתם מפסיקים לפזר את כוחות הנפש, אז אתם יכולים להפוך לצינור שמקבל ומעביר שפע, ומתקיימת זרימה בקשר הזוגי.

"ככה, מיכאל, אתה תוכל להעניק ולתת ליעל בלי לצפות לקבל כלום בתמורה, רק לצורך הנתינה", הסברתי.

"איך אני יכול לתת בלי לצפות שיקרה משהו? זה מרגיש לי חסר תכלית, ואפילו מפחיד", אמר מיכאל.

"מה הפחד הזה גורם לך להרגיש?", שאלתי.

"אני מרגיש ריק גדול מאוד. אני גם מרגיש שזה טבוע בי, שזה מה שאני יודע, ואני לא מכיר תפיסה אחרת", המשיך.

"לצערנו, בעולם המודרני, הפגיעה ביסודות קיבלה הכשר והסכמה תרבותית. כאילו מישהו נתן איזו חותמת כשרות לפספס את החיים, לפספס את המטרות האמיתיות".

"למה את מתכוונת?", שאלה יעל בסקרנות.

"מה שמקובל היום זה שמתמקדים באמצעים שאיתם אנחנו אמורים להשיג את המטרות, והופכים אותם למטרות. בגלל שיש הרבה אמצעים להשיג את המטרה, אז אנחנו מתפזרים להרבה הרבה סוגים של אמצעים, שבסוף מנפצים לנו את הנפש ושוברים אותנו, כי הם לא באמת יכולים לספק את רצוננו ולהביא אותנו למטרה האמיתית".

"את יכולה להסביר את זה?", שאלה יעל.

"אתן מספר דוגמאות, ואני מאמינה שזה יהיה מובן: אני קונה בית על מנת לגדל בו ילדים, לחנך אותם ולתת להם חום, אהבה ותשומת לב. אם בסוף 90 אחוז מהזמן הפנוי שלי אני משקיעה בשיפוץ, ניקיון וסידור הבית, ולא נשאר לי זמן לילדים – אני מפספסת את המטרה.

"אם החלטתי לפתח קריירה, כי אני רוצה שיהיה לי כסף להביא הביתה לבנות בית, ובסוף אני משקיעה את מירב זמני בעבודה ומרוויחה הרבה מעבר למה שהבית באמת צריך, וגם לא מגיעה הביתה על מנת לבנות ולהיבנות מהבית, אז פספסתי את המטרה.

"הקב"ה נתן לנו יצרים (אמצעים) שמלווים בתענוג, על מנת לגרום לנו להוציא כוחות ולהגיע למקומות של חיבור, קשר, חתונה, הולדה, אכילה וכו'… זו החוקיות שבה הקב"ה טבע בעולם. יצר התענוג הוא אמצעי על מנת להשיג את המטרה. אותו רעב ותענוג שיש באוכל נועד על מנת שבן אדם יעבוד מאוד קשה, יזרע, ישקה, יקצור ויבשל, ובסוף יזין את עצמו ולא ימות מרעב. אבל לא האוכל הוא העיקר.

"תגידי יעל, איך העולם מתייחס לאוכל?", שאלתי.

"אנשים בעיקר מתעסקים באוכל עצמו, ואוכלים הרבה יותר ממה שהם צריכים", ענתה.

"וזה גורם להם לפתח מחלות ולגרום לגוף לפספס את המטרה של העונג ביצר הרעב. העבודה שעלינו לעשות היא עבודה שורשית, שבה אנחנו מפתחים את היכולת להחזיר את האמצעי למקום הטבעי שלו ככלי להשגת המטרה.

"כשהתענוג הופך להיות המטרה והוא כבר לא האמצעי, אנחנו ממלאים את הנפש במשהו שלא באמת ממלא אותה, ואנחנו רק מגדילים את הבור ותחושת הריקנות.

"מה המטרה שלכם? למה אתם ביחד?", שאלתי.

"אנחנו רוצים זוגיות טובה", ענתה יעל.

"אז אם המטרה היא הקשר והתענוג הוא אמצעי, אז צריך לשים לתענוג גבולות ברורים מאוד, כדי שיבוא לידי ביטוי במקום הנכון ובדרך הנכונה וכך הוא ישרת את המטרה.

"כאשר התאוות הופכות להיות מטרתו של האדם, היצר מאבד גבולות והופך לאליל שכובלות את האדם ומייצרות תלות בלתי פוסקת. אותו תענוג שאמור להיות מנוע, הופך להיות מצוקה קיומית שרודפת את האדם. אתם צריכים כל פעם להחזיר את עצמכם למטרה שלכם, לחבר את עצמכם לכתר. אחרת, אתם מתגלגלים בתוך הקשר הזה ללא מטרה, עם המון אלילים דמיוניים שאתם מקווים שיספקו לכם תענוג, ולצערי מנווטים אתכם בכל פעם מחדש לדרכים ללא מוצא. חיבור נכון לתכלית הקשר ומשמעות אמיתית, יאפשרו לכם שימוש נכון באותו מנוע של תענוג".

"אז מה? אני צריך למנוע מעצמי את כל התענוגות האלה?", שאל מיכאל.

"מה פתאום. הימנעות זה הצד השני של אותה עבודת אלילים. כל התעסקות באמצעי, בין אם נכנעים אליו ובין אם נמנעים ממנו, זה שימור של עבודת אלילים ואיבוד התכלית. הדרך הנכונה היא לרומם את האנרגיה החזקה הזו של התענוג, ולהתחבר מחדש לתכלית. הדבר יגרום לכל כוחות הנפש להתחלק בצורה נכונה ומשמעותית בין חלקי הנפש, בצורה שתשרת את המהות האמיתית, ותחבר אתכם למידת האמת בנפש.

"כך תבנו קשר מאוזן שמתוקן מהיסוד, ותוכלו לחוות ולהרגיש מלאות וחיבור נכון לחיים ולקשר הזוגי".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן