מתפלל ולא מקבל תשובה? אולי שכחת את העיקרון החשוב ביותר

מתפלל בכל הכוח, מבקש עזרה ובוטח בבורא – אבל עדיין לא מקבל את התשובה שאתה כל כך מצפה לה? אולי הגיע הזמן לבדוק את עצמך: האם אתה באמת עושה את רצון הבורא כפי שהוא מבקש? כי לפעמים, כדי שהקב"ה יקשיב לתפילותינו ויעמוד לצדנו, נדרש מאיתנו צעד נוסף של נחישות וקיום מצוות. כמו שאמרו חז"ל: "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו". האם שכחת את העיקרון הזה בדרך?

כה דברי רבנו בחיי בספרו "חובות הלבבות", שער הביטחון:

"והקדמה הרביעית שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו, ולעשות מצוותיו, ולהיזהר מאשר הזהירו ממנו כפי מה שהוא מבקש, כדי שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו. כמו שאמרו רבותנו זיכרונם לברכה: 'עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו'. 'בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך'. ואמר הכתוב (תהלים לז) 'בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה'. ואמר (איכה ג) 'טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו'".

מבאר ה"לב טוב":

וההקדמה הרביעית היא שישגיח וישתדל מאוד לעשות את מה שהבורא חייב אותו, שיעבוד את עבודתו, ויקיים את מצוותיו, וייזהר ממה שאסר עליו, כמו שהבורא מבקש ממנו, כדי שהבורא יסכים לתת לו את מה שהוא מקווה ובוטח להשיג ממנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך'. והכתוב אמר: 'בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה' ונאמר עוד: 'טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו'.

ממשיך רבנו בחיי:

"אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו, כמה הוא סכל וכמה דעתו חלושה והכרתו! כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר, כשהוא מצווה אותו להתעסק בצורך מצרכיו או מזהיר אותו מדבר, ויעבור על מצוותיו ויגיע לממונה עוברו על מצוותו - כי יהיה הסיבה החזקה להימנע ממנו להיעשות מה שבטח עליו בו. כל שכן מי שעבר על חוקי האלוהים ומצוותיו אשר יעד, והועיד עליהם שתהיה תוחלת הבוטח עליו נכזבה כשימרהו, ולא יהיה ראוי להיקרא בשם בוטח באלוהים.

אך הוא כמו שאמר הכתוב (איוב כז) כי מה תקוות חנף כי יבצע, כי ישל אלוה נפשו, הכצעקתו ישמע אל. ואמר (ירמיה ז) הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר. ואמר (שם) ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו. ואמר (שם) המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו".

מבאר ה"לב טוב":

אבל מי שבוטח על הבורא שימלא את משאלותיו בעוד שהוא ממרה את רוצונו, כמה הוא טיפשי, וכמה שכלו והכרתו חלשים, שהרי רואה הוא שאם בן אדם ציווה לחברו לעשות לו משהו, או שאסר עליו משהו, וחברו עבר על ציוויו, ונודע לאותו אדם שחברו עבר על ציוויו, שדבר זה יהיה גורם חזק שאדם זה ימנע מחברו את מה שהוא קיווה ובטח להשיג ממנו. – ואם כן כל שכן, ש אם מישהו בוטח באלוקים בעוד שהוא ממרה את רצונו ועובר על החוקים והמצוות שהאלוקים הבטיח עליהם שכר והזהיר עליהם בעונש, שתקוותו תתאכזב, והוא לא יהיה ראוי להיקרא בשם "בוטח באלוקים", אלא יקוים בו מה שאמר הכתוב: 'כי מה תקוות חנף כי יבצע כי ישל אלוק נפשו, הכצעקתו ישמע אל'. ואמר (ירמיה ז) 'הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר'. ואמר (שם) 'ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו'. ואמר (שם) 'המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו'".

רש"י מסביר את הפסוק באיוב: כי מה תקוות חנף כי יבצע – למה אהיה רשע וגזלן, הרי סופו הוא כי ישל אלוה נפשו – שהאלוקים יסיר וישליך את נפשו מעליו, הכצעקתו ישמע אל – האם הקל ישמע את תפילתו.  – הרי שלא מועיל לרשע מה שהוא בוטח על ה' ומתפלל אליו.

לסיכום, אז בפעם הבאה שאתה מתפלל ומרגיש שהתשובה לא מגיעה, עצור לרגע ושאל את עצמך: האם אני באמת נוהג בדרך שציווה ה'? האם אני עושה את המאמץ להשתדל במצוותיו ובדרכיו? הביטחון בבורא הוא עיקרון נפלא, אך כדי שנזכה באמת לתשובה ממנו, עלינו להוכיח את מחויבותנו אליו במעשים.