בוני הארץ (י"ב): היאחזויות חקלאיות בשנות ה-70 בנשיאות המהרי"ל דיסקין

בשנות השבעים של המאה התשע עשרה, נעשו כמה ציוני דרך משמעותיים להיאחזות חקלאית על ידי בני הישוב הישן בירושלים. היאחזויות אלו נעשו בהכוונה גדולי הדור ורבני ירושלים, ובפרט המהרי"ל דיסקין.

1870 - מראשית שנות השבעים נתחדשו התקוות והמאמצים, כשהקבוצה הקטנה של בוני השכונות בירושלים נטלה על עצמה להוציא לפועל את התוכניות להתיישבות. הוקמה "חברה" לרכישת קרקע ליד יריחו, בראשותו של רבי מאיר אויירבך, מגדולי הדור, שעלה קודם לירושלים, אך הדבר לא יצא לפועל, בגלל קשיים שהערימו השלטונות על רכישת הקרקע.

בשנת תר"ל, 1870, עלה ארצה ר' עקיבא יוסף שלזינגר, מתלמידי החת"ם סופר, שנודע בקנאותו ובמלחמתו חסרת הפשרות בהשכלה. גם בירושלים התייצב בראש המאבק נגד המודרניזציה של החינוך, אך עיקר מאווייו היו נתונים לחזון העתיד. בשנת 1873 ביקש לכונן "חברה מחזירה עטרה ליושנה". "פעולתה - הפניית צעירים לעבודה חקלאית והנהגת דיבור עברי... הקמת כוח מגן עברי 'שומריאל', וכוח הגנה על הגבולות - 'נוטריאל" (מתוך כתביו).

1876 - נוסדה בירושלים "אגודת עבודת האדמה וגאולת הארץ". בתקנון שחיברו, התחייבו שכל פעולות האגודה תיעשינה על פי התורה וההלכה. משזכו התקנות להסכמת הרב מאיר אויירבך - עלתה יוקרתה, וגדל מספר חבריה.

1878 – המושבה פתח תקוה מוקמת במסירות נפש על ידי ר' יואל משה סלומון ועוד יהודים מבני היישוב הישן בירושלים, ושם סוף סוף הם זוכים להצלחה ראשונה. בספרות ההיסטורית מתואר: "בהעלותם את הביכורים בתהלוכת ניצחון לשכונת מאה שערים על שלושים גמלים עמוסים... דבר יסוד המושבה נתפרסם בתפוצות הגולה ועורר גל של שמחה והתלהבות... עקיבא יוסף שלזינגר רכש עשר חלקות, עבור כולל בני אונגרין שביקשו להצטרף להתיישבות. עמהם באו גם קנאים מתומכי הרב יהושע לייב דיסקין".

כאשר בשנים שאחר כך נפגעו מתיישבי פתח תקווה מחיידקי המלריה שעל גדות הירקון, וכל ההתארגנות היתה על סף התפוררות, נכנס הרב מבריסק לעבי הקורה, ובכתב ההתקשרות של "אגודת מייסדי היישוב", שהתארגנו מחדש כדי לעלות ולהקים את פתח תקווה, כתוב, בין היתר: "...והקושאן של מקום היישוב ייכתב על שם אדמו"ר הגאון אב"ד דבריסק נ"י, וכל התנהגות של החברה יהיה רק ע"פ פקודתו בכל דבר... סוכן החברה יהיה אדמו"ר הגאון אבדק"ק בריסק שליט"א, וה' יהיה בעזרנו לבנות הנהרסות.

מבית דינו של הרב מבריסק יצאה קריאה שקוראת "לכל איש החובב עמו וארצו לעמוד לימין 'החברה', לעזרם ולסעדם ולתמכם בכל מה דאפשר בכדי שיוכלו להוציא מכוח אל הפועל הדבר היקר הלזה".

בספר "ציר נאמן", שנדפס בירושלים בשנת תרנ"ח 1898, מספר ר' יהושע זאב אבנר כיצד רכש בעזרת עוד שני יהודים ממזריטש, את אדמות "יסוד המעלה" בראשית שנות השמונים של המאה התשע-עשרה. בין היתר הוא כותב: "וכשבאתי לירושלים וראיתי פני אדמו"ר זצוק"ל [הרב מבריסק], היתה דעתו נוחה מנסיעתי ויצוני לעלות לערי הגליל וליסד שם קאלאניע [מושבה], וקבלתי עצתו".

שבועות אחדים לפני הקמת פתח תקווה מנסה קבוצה מצפת להקים מושבה בגליל העליון על אדמות הכפר הערבי ג'עוני. לאחר תלאות רבות, בשנת תרמ"ג, נוסדת שם המושבה ראש פינה. בספר "על הראשונים" מגולל המחבר את סיפורה של ג'עוני, למן הקמתה על ידי ר' יוסף בן יעקב פרידמן וחבריו בני צפת, ועד מכירת חלק מהאדמות לר' דוד שווב, שליח אגודת "חובבי ציון" מרומניה, אשר בא אז ארצה לקנות אדמות עבור האגודה. (חלק מהמתיישבים הראשונים, בני צפת, נשארו והצטרפו לעולים מרומניה. זו, אגב, עוד ראיה שמקימי ראש פינה היו שייכים אידיאולוגית לבני היישוב הישן שבצפת).

בזיכרונותיו מספר ר' דוד שווב כיצד יצאו לראשונה לחרוש את האדמה. לאחר שכילו את עבודתם התאספו בשדה ונשאו נאומים נרגשים. מספר ר' דוד שוב: "אנכי בחרתי לנושא נאומי את 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון...', וכלנו ישבנו אל השלחן יחדיו לאכול ולשמוח ולברך על הטובה שעשה עמנו הקב"ה".

פרופ' אליאב כותב: "יוזמתם של בני היישוב הישן בנתה את המסד להשתרשות בקרקע, שעליו ניבנה לאחר מכן מפעלו ההתיישבותי של היישוב החדש".

היוזמה הזו, נתקלה בקשיים עצומים, הרבה יותר מאשר בשנים הבאות, כפי שכותב ד"ר דן גלעדי: "השאלה שאותה יש להציג לגבי [בהשוואה ל] הישגיו של המפעל ההתיישבותי-חקלאי בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19 אינה מדוע היו התוצאות כה דלות במושגים כמותיים מוחלטים, [אלא] יש לשאול כיצד הצליחו העולים, בנסיבות שתוארו, לקיים ולפתח מפעל התיישבותי, אפילו היה זה מפעל בעל ממדים זעירים, כלומר, השאלה איננה מדוע עשו כה מעט, אלא כיצד בכלל הצליחו, בתנאים שהיו אז בארץ, לעשות משהו?".