"תמיד יש תקווה": שרדה 6 ניתוחי מוח ושבץ - והפכה לרופאה

כל חייה, קלאודיה מרטינז חלמה להיות רופאה. אבל בזמן שלמדה באוניברסיטת יוסטון, נראה היה שחלומה יימחץ על ידי אבחנה הרסנית: הרופאים אמרו לה שיש לה מום בקיארי - פגם מבני במוח הקטן שמשמעותו היא שרקמת המוח שלה השתרעה לתוך חוט השדרה. 

אם לא יימצא הטיפול המתאים בעבורה, קלאודיה ידעה שהיא הולכת להיות משותקת. "כשקיבלתי את האבחנה שלי, נשלחתי לנוירוכירורג", אמרה מרטינז. "הוא אמר לי שאני צריכה ניתוח מוח בהקדם האפשרי. אם לא, אני עומדת להיות משותקת מהצוואר ומטה. וכך תוך שבוע עברתי את ניתוח המוח הראשון שלי".

אבל הטיפול לא נעצר שם. 

אחרי עשרות בדיקות ואבחנות, קלאודיה מצאה את עצמה עוברת שישה ניתוחי מוח גדולים בזה אחר זה - כל זה כשהיא לא מוותרת על לימודי התואר שלה בקולג', שיובילו אותה לעתיד הנכסף: ללמוד בבית ספר לרפואה. "חשבתי שאעבור ניתוח אחד. ידעתי שהחיים שלי יהיו קצת שונים, אבל חשבתי שאעבור את הניתוח הזה ואמשיך ללימודי רפואה. וזה יהיה סוג של סוף הסיפור שלי. אבל זה היה בדיוק ההפך מזה".

בניתוח האחרון שלה מצבה הבריאותי הידרדר עד כדי כך שהיא סלה משבץ מוחי שגרם לשיתוק חלקי - מהצוואר ומטה, אך גם אז, קלאודיה לא ויתרה לרגע על חלומה. "הייתי צריכה ללמוד מחדש כיצד לבצע את המשימות הבסיסיות ביותר כגון הליכה. אמי טיפלה בי במשך תקופה ארוכה - רחצה והלבישה אותי כמו בילדותי, אך בסופו של התהליך הארוך למדתי מחדש איך ללכת".

כשנשאלה האם לא היה רגע אחד שבו איבדה תקווה השיבה קלאודיה: "מעולם לא. רציתי להפוך לרופאה, וזה כל מה שעמד לנגד עיניי גם כשנאלצתי להחסיר שיעורים רבים בקולג' כדי לעבור טיפולי פיזיותרפיה. עדיין עבדתי קשה כדי לקבל את התואר ולהמשיך ללימודי הרפואה".

לאחרונה השתלמה העבודה שלה והיא סיימה את בית הספר לרפואה עם מסר חשוב לכל מי שקורא את סיפורה: "אסור לעולם לאבד תקווה".