הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ג בספר שופטים: הולדת שמשון

בואו להכיר את פרק י"ג בספר שופטים, בליווי ביאור מילים קשות, מדרשים מעניינים של פרשנים, ומדרשים מרתקים שלא הכרתם

יונתן הלוי
פורסם י"ז חשון התשפ"ה 18.11.24 10:58

אא

תקציר הפרק

עם ישראל חוזר לעשות רע בעיני ה', ונמסר ליד הפלשתים לארבעים שנה. אשתו של איש בשם מנוח מצרעה מקבלת בשורה ממלאך ה' שהיא תלד בן מיוחד, שיהיה נזיר לה' ויושיע את ישראל מידי הפלשתים. האישה מספרת לנוח, שמבקש את המלאך שיחזור וילמד איך לגדל את הבן. המלאך אכן מופיע שוב ומדגיש שעל האישה להקפיד על מספר דברים, כדי שהנער יהיה נזיר עוד מבטן אימו. מנוח מבקש לדעת את שמו של המלאך, אך המלאך משיב כי שמו פלאי. המלאך עולה בלהבת המזבח, ומנוחה ואשתו נופלים על פניהם ביראה. מנוח חושש למותם כי ראו את המלאך, אך אשתו מרגיעה אותו. האישה יולדת בן, ושמו שמשון, ורוח ה' מתחילה לפעמו.

הפרק המלא

(א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה.

(ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה.

(ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן.

(ד) וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא.

(ה) כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹוקים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.

(ו) וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹוקים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹוקים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי.

(ז) וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹוקים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ.

(ח) וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹוקים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד.

(ט) וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹוקים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹוקים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ.

(י) וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי.

(יא) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי.

(יב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ.

(יג) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר.

(יד) מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר.

(טו) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים.

(טז) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַה' תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא.

(יז) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דבריך [דְבָרְךָ] וְכִבַּדְנוּךָ.

(יח) וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי.

(יט) וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַה' וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים.

(כ) וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.

(כא) וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה' לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא.

(כב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹוקים רָאִינוּ.

(כג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת.

(כד) וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה'.

(כה) וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל.

ביאור מילים קשות בפרק

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי - היה אדם משבט דן שהיה גר במקום שנקרא "צרעה"

כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן - עלייך להקפיד על הדברים האלה משום שאת עתידה ליהרות ולהוליד בן

מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר - מנוח ממשיך בדבריו אל המלאך, ואומר לו: אני רוצה לשאול אותך: איך אתנהג עם הנער שיוולד לי.

וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת - המלאך היה מפליא לעשות, המלאך עשה דבר פלא, בכך שהיה מוציא אש מהסלע

לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ - אם ה' היה רוצה להרוג אותנו, הוא לא היה מקבל ברצון את הקרבן שהקרבנו לו, וגם לא היה מראה לנו את כל הדברים שראינו: את התגלות המלאך ואת כל הניסים שהמלאך עשה, והוא גם לא היה משמיע לנו את הבשורה שיוולד לנו בן. אם נמות, לא יוולד לנו בן שיושיע את ישראל, וממילא ברור הדבר שהוא אינו מתכוון להמית אותנו.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: אשת מנוח הייתה מסופקת אם מי שהתגלה לה הוא מלאך או שמדובר בנביא. מצד שהיה מלובש בגוף חשבה שהוא היה נביא ומצד שמראהו היה נורא מאוד היא חשבה שהוא מלאך.

רש"י: השם שלי משתנה באופן תמידי לפי השליחות שאליה אני הולך

רד"ק: המלאך הדגיש בדבריו שגדי העיזים יוקרב לה' משום שבאותו הדור היו מקריבים קרבנות גם לעבודה זרה.

מלבי"ם: מנוח אמר שאם מי שעומד לפניו הוא נביא, הוא יאסוף אותו לתוך הבית ויכין לו סעודה, ואם הוא מלאך, הוא יקריב לפניו גדי עיזים לקרבן.