לכה דודי: הכירו את הפיוט העתיק שמקבל את פני השבת

"לכה דודי" הוא פיוט מרגש שנאמר בערב שבת לפני תפילת ערבית כחלק מטקס קבלת שבת. פיוט זה נכתב כדי לקבל את פני השבת ולהפנות את הלבבות לעבר קדושת היום. זהו פיוט המשמש גשר בין חול לקודש, וקורא לקבל את פני הכלה (השבת) על ידי הדוד (עם ישראל).

זהות המחבר וזמן חיבור הפיוט

מחבר הפיוט "לכה דודי" הוא רבי שלמה הלוי אלקבץ, מקובל ומשורר מהמאה ה-16. הפיוט הודפס לראשונה בשנת השמ"ד (1584). עם זאת, חוקרים רבים סוברים כי הפיוט נכתב ככל הנראה בסביבות שנת הש"ח, שכן הוא דומה במבנהו ובמאפייניו לפיוטים נוספים מתקופה זו.

מקומו של הפיוט בסידור התפילה

הפיוט "לכה דודי" מהווה חלק בלתי נפרד מטקס קבלת שבת, שנאמר לפני תפילת ערבית של שבת, יחד פיוטים נוספים ופרקי תהילים.

בתלמוד הבבלי מוזכר כי רבי חנינא ורבי ינאי, כל אחד בדרכו, יצא לקראת השבת כמלכה וקדושה:

"רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת קי"ט, א')

נוסח הפיוט של רבי שלמה הלוי אלקבץ משלב את דברי רבי ינאי: "בואי כלה, בואי כלה".

בקהילות ספרד נהוג לשיר את כל הפיוט "לכה דודי" בעמידה, כשפני המתפללים מופנים לכיוון מערב. בקהילות אשכנז, לעומת זאת, נהוג לשיר את הפיוט בישיבה, ובבית האחרון קמים ועומדים עם הפנים למערב.

הרב אברהם יוסף - האם הציבור צריך לעמוד או לשבת באמירת לכה דודי? צפו

תוכן הפיוט

הכמיהה לקדושת השבת

הפיוט נפתח בקריאה "לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה". זהו הבית הראשון המשמש כפזמון, המסמל את הגעגוע והציפייה לשבת הנתפסת כמלכה וככלה, ומזמין את כל עם ישראל לקבל את פניה של השבת בשמחה.

בקשה לגאולה ולבניין ירושלים

הבתים הבאים בפיוט מביעים את הכמיהה לבניין ירושלים והשבת עטרת תפארתה לעם ישראל. הביטויים כמו "לבושה תפארתך" ו"שמחי ורני" מבטאים את השאיפה של העם לחזרת ירושלים למרכז רוחני שלם.

השבת כמוטיב גאולה

"עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי" – זהו מלך המשיח, צאצא של פרץ, בנו של יהודה.

וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה – כך מתוארת הגאולה בישעיהו (כה, ט): "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ".

שבת בפיוט אינה רק זמן של מנוחה אלא מסמלת את הגאולה העתידית והשלום. הבית האחרון בפיוט מתאר את הגעת השבת ואת הרגע שבו כל ישראל עומדים לקראת הגאולה השלמה – "לא תבושי ולא תכלמי".

הפיוט נפתח ביציאת הדוד לקבל פני הכלה, ומסתיים בהופעתה של הכלה.

מוטיב הכלה והדוד

מוטיב הכלה והדוד מופיע במקור בשיר השירים. הביטוי "לכה דודי" עצמו מופיע בפסוק "לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים" (שיה"ש ז', י"ב)

למה מקדימים את זמן כניסת השבת, ובכמה דקות? הרב אליהו עמר עם ההלכות בקצרה

מבנה הפיוט מבחינה אומנותית ספרותית

מבנה חריזה וסגנון פואטי

הפיוט בנוי במבנה אקרוסטיכון, שבו ראשי הבתים השני עד התשיעי יוצרים את שמו של המחבר, "שלמה הלוי".

מטאפורות ודימויים

הפיוט עשיר במטאפורות ודימויים סמליים. השבת מתוארת כ"כלה" וכ"מלכה", וירושלים – כ"אם הבנים" הממתינה לשוב בניה. תיאורים אלו נועדו לעורר רגש במתפלל ולהעניק לו תחושת חיבור והתחדשות.

מבנה רעיוני - התפתחות והגעה לשיא

הפיוט בנוי כהתפתחות רעיונית, כאשר הוא מתחיל בהזמנה לקבל את השבת ומגיע לשיא בבקשה לגאולה ולתחיית ירושלים. הסיום האופטימי "לא תבושי ולא תכלמי" מבטא את הגאולה השלמה, את התקווה לעתיד טוב יותר ומעניק תחושה של אמונה וביטחון.

לכה דודי/ רבי שלמה הלוי אלקבץ

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד

ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה

לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה

מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה

רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא וְהוּא יַחְמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי

עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ

הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי

עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה

לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי

בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ

וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָיִךְ וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְעָיִךְ

יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה

יָמִין וּשְׂמֹאל תִפְרֹצִי וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי

עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה

בֹּאִי בְּשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ גַּם בְּשִׂמְחָה בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה

תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה

בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא