פרשת חיי שרה: מהי עבודת השם של כל יהודי בעולם הזה?

חז"ל אמרו: "אין קורין אבות אלא לשלושה". אברהם, יצחק ויעקב אלו האבות שלנו, ולכל אחד מהם קו מיוחד בעבודת הבורא שבכוחו להדריכנו לדורות. אולם דווקא על יצחק אבינו נאמר דבר מיוחד – שלעתיד לבוא רק הוא יקרא בשם "אבינו". בגמרא במסכת שבת (פט) מובא הסיפור על כך שפנה הקב"ה לאברהם, ליצחק וליעקב ואמר להם "בניך חטאו לי", ורק יצחק אבינו, בשונה מאברהם ומיעקב, נלחם לעורר רחמים על עם ישראל. השיב יצחק לקב"ה: "ריבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך 'נעשה ונשמע' קראת להם 'בני בכורי', עכשיו הם בני ולא בניך?".

יצחק מוסיף וטוען כי מתוך כלל שנותיו ושעותיו של האדם, הזמן בו הוא חוטא הוא מועט. לבסוף אומר יצחק (בתרגום מארמית) "אם אתה סובל את כולם - מוטב, ואם לא - חצי עלי וחצי עליך, ואם לא - כולם עלי. הרי אני מסרתי את נפשי לפניך" (בעקדתי).

מסיימת הגמרא, כי לאחר הדין ודברים הללו, מיד יפתחו בני ישראל ויאמרו ליצחק: "כי אתה אבינו". וישיב להם יצחק: "אתם מקלסים לי? קלסו לקב"ה".

אז ימלא שחוק פינו

יצחק אבינו מלמד זכות על עם ישראל, והקב"ה מחכה ללימוד זכות זה. על פי החסידות, זמן הגאולה קשור דווקא עם יצחק, כי הוא זמן של צחוק ושמחה שלמה כנאמר בתהילים (קכ"ו, ב') "אז ימלא שחוק פינו", ובספר ישעיהו (ל"ה, י') "ושמחת עולם על ראשם".

מעניין לציין כי קו החסד של אברהם אבינו אינו נרמז בשמו, וכך גם קו האמת של יעקב אבינו, ורק קו השמחה - "יצחק" ו"שחוק" - נרמז בשמו של יצחק.

שמו של יצחק קשור עם מהותו. כבר בשעה שבישר הקב"ה לאברהם שיוולד לו בן, ציווה אותו לקרוא לו בשם יצחק. זאת עוד לפני צחוקה של שרה, כמסופר בתורה, ולפני השמחה הגדולה על הולדתו.

להפוך "יש" ל"אין"

לאחר לידת יצחק וקריאת שמו אומרת שרה אמנו: "צחוק עשה לי אלוקים, כל השומע יצחק לי". בתורת החסידות מבואר כי הפסוק "צחוק עשה לי אלוקים" מרמז על עבודת ה' של כל יהודי בעולם הזה. שם אלוקים – שערכו הגימטרי "הטבע" – מרמז על העלם והסתר ועל כוחות הטבע המכסים על ההנהגה האלוקית, ומאידך שם "הוי'ה" מרמז על גילוי אלוקי בלתי מוגבל – הי'ה הווה ויהי'ה כאחד.

עבודתו של יהודי היא לצאת מהמקום של ההסתרה והכיסוי היוצרים הרגשה של ישות ומציאות נפרדת מאלוקות (מצב המרומז בשם אלוקים), אל גילוי ההשגחה הפרטית המדויקת בכל ענין בעולם, ממנה מתברר שהכל הוא "אין" (מצב המרומז בשם הוי'ה).

הקב"ה ברא את העולם באופן שיש בו הסתר והעלם, מצב המכונה "יש". כך, נוצר לכאורה מצב בו העולם הוא ישות עצמאית המרגישה את מציאותה ואינה נכנעת בפני האור האלוקי. על ידי עבודת בני ישראל בעולם, כאשר הם פועלים מתוך ביטול לרצון השם והופכים את ה"יש" ל"אין", נעשה "צחוק" ותענוג כביכול למעלה, באופן דומה לכך שדברים השוברים את השגרה והחשיבה הרגילה גורמים לאדם לשמחה ולצחוק.

עבודה מיוחדת זו גורמת להארת שם הוי'ה בתוך העולם שברא הקב"ה באופן של הסתר, כפי המרומז בפסוק "בראשית ברא אלוקים". מיצחק אבינו אנו לומדים להתמודד עם כל מיני ההסתרה והכיסויים ולהפוך אותם לאור גלוי. התורה אף מספרת שיצחק אבינו עסק בחפירת בארות מים, והדבר מרמז על עבודתו הרוחנית – גילוי מים חיים (המסמלים חיות של קדושה) שהיו מוסתרים עד כה.

כאשר יהודי כופה את כוחות ה"סטרא אחרא" (הצד האחר, כינוי למה שאינו מצד הקדושה) – הוא שובר את ה"קליפה" המסתירה והופך אותה לקדושה. כאשר היהודי מתעלה מעל כוחות הטבע ומגלה את הכוונה האלוקית בעולם – הוא מזרז את הגאולה.

מעובד לפי שיעורי הרב דב מנחם דוברוסקין