אם הכל משמים, למה צריך ללכת לעבודה?

רבים תוהים מדוע הם אמורים לטרוח על פרנסתם אם הכל מגיע משמים. רבנו בחיי בספרו "חובות הלבבות" מציג תשובה עמוקה ומעניינת. הוא מסביר כי על האדם לשאוף ולפעול להשגת צרכיו ולא לסמוך על יד ההשגחה בלבד, משתי סיבות עיקריות: האחת – למען המבחן הרוחני שלו, האם הוא בוחר בעבודת האלוקים ובדרך הישר; והשנייה – כדי להיות עסוק ולהתרחק מעבירות. כך העמל הגשמי הוא חלק מתהליך של תיקון עצמי והתקרבות לבורא, המאפשר לאדם להוכיח את נאמנותו ולעמוד בפני פיתויים.

הבה נעמיק בדברים, המובאים בפרק שלישי בשער הביטחון:

"והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סיבות הטרף, ושאר מה שהוא צריך אליו, לשני פנים:

אחד מהם, מפני שחייבה החכמה בחינת הנפש בעבודת האלוהים ובהמרותו, בחן אותה במה שמראה זו ממנה, והוא הצורך והחיסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלבוש ומעון ומשגל, וציווה אותם לחזר עליהם להביאם בסיבות המוכנות להם, על פנים מיוחדים ועתים ידועים.

ומה שגזר הבורא שייגמר לאדם מהם, ייגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסיבות. ואשר לא גזר לו להיגמר בהם, לא ייגמר, וימנעו ממנו הסיבות.

ונתבררו ממנו העבודה והעבירה בכוונה ובבחירה לאחת מהנה מבלתי האחרת. ויתחייב אחר זה הגמול והעונש, ואפילו לא גמר בהם המעשה.

ואלה הדברים שהבורא גזר שיוכל האדם להשיג אותם, יעלה ביד האדם להגיע אליהם, על ידי שהבורא יזמין לו בשלמות את האמצעים הדרושים לכך. ואלה הדברים שהבורא גזר שלא יוכל האדם להשיג אותם, לא יעלה בידו להגיע אליהם, מפני שהבורא ימנע ממנו את הגורמים הדרושים לכך. ומבחן האדם, אם הוא עבד את האלוקים או עבר על רצונו, מתברר מתוך כוונתו ובחירתו באיזו משתי הדרכים הוא בחר לשם השגת צרכיו, ובהתאם לזה מגיע לו אחר כך שכר או עונש, ואפילו אם לא עלה בידו להוציא את שאיפתו לפועל ולהביאה לכלל מעשה".

בעל פירוש "לב טוב" מסביר את הדברים:

הסיבה הראשונה בעקבותיה אדם צריך לטרוח עבור פרנסתו היא מכיוון שחכמת הבורא מצאה לנכון לנסות את האדם, אם הוא יעבוד את האלוקים או ימרה אותו, לכן העמיד אותו הבורא במבחן, שיראה באופן ברור באיזה דרך הוא בחר. והמבחן הוא כך: האדם נברא כשהוא זקוק ונצרך לדברים מהחוץ, דהיינו אוכל, משקה, הלבשה, דירה ואישה, וציווה הבורא לאדם לחזר אחרי דברים אלה ולהשיג אותם על ידי האמצעים שהכין לשם כך בדרכים מסוימות ובזמנים מסוימים.

הסיבה השניה לכך שאדם צריך לטרוח עבור פרנסתו היא כדי שיהיה עסוק, ולא יתפנה לעבור עבירות.

כה דברי רבנו בחיי:

"והשני, כי אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו, היה בועט ורודף אחר העבירות, ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו על טובת האלוהים עליו.

כמו שכתוב (ישעיה ה) 'והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו'. ואמר (דברים לב) 'וישמן ישורון ויבעט. שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו'. ואמרו זיכרונם לברכה: 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון'. וכל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן, ולא שם לבו על אחת מהן".

מפרש בעל "לב טוב":

והטעם השני הוא כי אילו לא היה האדם צריך לטרוח ולחזר ולהפעיל אמצעים להשגת פרנסתו, אז היה בועט בה' ורודף אחרי עברות, ולא היה שם לב לחובות המוטלות עליו כלפי האלוקים תמורת הטובות שהוא מיטיב עימו.

מסכם רבנו בחיי:

"והיה מחמלת הבורא יתעלה על האדם, שהטרידו בענייני עולמו ואחריתו להתעסק כל ימי חייו בזה, ולא יבקש מה שאינו צריך לו ולא יוכל להשיגו בשכלו, כמו ענייני ההתחלה והתכלה".

ולכן ריחם הבורא יתברך על האדם, והטריח אותו להיות עסוק כל ימי חייו בהשגת צרכי העולם הזה ובהכנות לקראת חיי העולם הבא, כדי שלא יהיה פנוי לבקש דברים שאינם נחוצים לו, וכדי שלא יחקור בעניינים שבין כה לא יוכל להשיג אותם בשכלו.

ממשיך רבנו בחיי:

"ואם הוא מגביר עבודת האלוהים, ובוחר ביראתו, ובוטח בו בענייני תורתו ועולמו, וסר מן הדברים המגונים, וכוסף למידות הטובות - לא יבעט במנוחה, ולא יטה אל השלוה, לא ישיאהו היצר, ולא יפת בכשפי העולם.

יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב בהבאת טרפו, מפני הסתלקות שני הפנים הנזכרים מעליו: הבחינה והבעיטה בטובה. ויבואהו טרפו בלי טורח ובלי יגיעה כפי סיפוקו ומזונו. כמו שכתוב (משלי) לא ירעיב ה' נפש צדיק".

כלומר, נמצא איפוא, כי מי שמעדיף את עבודת האלוקים ובוחר ביראתו, ובוטח בו בענייניו הרוחניים והגשמיים, ומסיר מעליו את המידות המגונות, ושואף למידות הטובות, ואין הוא בועט בה' אף אם הוא חי במנוחה, והוא לא מתרפה מעבודת ה' גם כשהוא שרוי בשלווה, ואין היצר הרע מסית אותו, והוא לא מתפתה לרדוף אחרי תענוגי העולם הזה המכשפים את האדם – אדם כזה משחרר אותו הבורא מהטרחה להפעיל גורמים ולהשתמש באמצעים לשם השגת פרנסתו, מפני שלא שייכים אצלו שני הטעמים המחייבים זאת, שהרי הוא עומד בניסיון ובוחר בעבודת ה', וגם אין הוא בועט בה' אף אם הוא שרוי בטובה, ופיכך פרנסתו תבוא אליו בלי טרחה ובלי יגיעה, די סיפוקו וצרכו, כמו שנאמר: 'לא ירעיב ה' נפש צדיק'".

לסיכום, רבנו בחיי מבאר כי בגלל 2 סיבות גזר ה' על האדם שישתדל וישעה פעולות כדי להשיג את פרנסתו.

א. כדי לנסות אותו אם יעשה זאת בדרך היתר, כפי שהוא מצווה בתורה.

ב. כדי שיהיה עסוק תמיד, ולא יהיה לו פנאי לחטוא.

נראה, כי הצדיק שעומד בניסיון ולא חוטא, והוא עובד את ה' גם אם הוא לא טרוד בצרכי פרנסתו, לא שייכות אצלו שתי הסיבות הנ"ל, וה' מזמין לא את פרנסתו גם מבלי השתדלות ופעילות מצידו.

הרב יגאל כהן: למה ה' ברא את הכסף?