רשיד: פרטים מפתיעים על הקהילה היהודית שלא הכרתם

המונח "כתב חרטומים" מזכיר לנו בדרך כלל את גערות המורה בשנים הראשונות של בית הספר, אך המשמעות המקורית של המונח מתייחסת לכתב המצרי הקדום, שאותו כתבו "חרטומי מצרים", אותם מכשפים המוזכרים בתורה.

לפני כמאתיים שנה כבש נפוליון בסערה את מצרים, ומילא את צרפת ואת ה"לובר" בחפצים ובכתובות מצריים, שלל מלחמה. אך כיצד הצליחו החוקרים לעשות את מה שטען המורה בכיתה ג' שהוא בלתי אפשרי: לקרוא את כתב החרטומים?

האמת היא שהם אכן הסתבכו בדבר כמה וכמה שנים, עד שגילו תגלית מופלאה, שקיבלה לימים את השם "אבן רוזטה": בעיר רוזטה, השוכנת על חוף הים, 50 ק"מ מאלכסנדריה, נמצאה אבן, שעליה היתה כתובת בכתב חרטומים, ולצידה התרגום שלה לעוד שתי שפות: השפה הדמוטית והשפה היוונית. על התרגום הזה שקד החוקר שמפוליון במשך זמן רב, והשתמש בו כמילון, עד אשר פענח את סודות כתב החרטומים. האבן הנדירה נלקחה בהמשך ללונדון, כאשר הבריטים ניצחו את הצרפתים, וכיום המצרים דורשים אותה לעצמם. ימים יגידו היכן יהיה משכנה האחרון של אבן זו.

אך מה שמעניין אותנו כיום הוא הקהילה היהודית ברוזטה, שאינה מפורסמת כמו קהילות אחרות במצרים, כקהילת אלכסנדריה וקהילת קהיר. שמה היהודי של רוזטה היה "רשיד". ברוזטה היה נמל גדול, ולכן העדיפו אותה היהודים אחרי גירוש ספרד, שכן רבים מהם היו סוחרים, והיו להם עסקי מסחר באוניות. הרדב"ז, שהיה גדול חכמי מצרים בדור הגירוש, כותב: "פוק חזי דעיקר דירת היהודים בה מפני שהיא לחוף הים, דכמה מדינות יש במלכות מצרים שאינם לחוף הים ואין ישראל דרים בה". רשיד שוכנת על חוף הים ועל שפך הנילוס. כך ניתן בעצם להוביל סחורה מלב מצרים אל חוף הים על גבי סירה, ולהמשיך את ההובלה מן הנמל בספינה גדולה העשויה להגיע לארצות רחוקות.

הרבה ממגורשי ספרד רצו לגור בארץ ישראל, אבל התנאים היו קשים מאד באותו זמן. השלטון הממלוכי, שהיה בגסיסתו, הכביד את עולו, והארץ היתה מוזנחת ומלאה שודדים. למרות זאת לא התייאשו היהודים הנודדים, וקבעו את מושבם בעיר נמל בצפון מצרים, כדי להתעדכן ולדעת על המצב בארץ הקודש, כך שברגע שהמצב יוקל מעט, הם יקומו ויעלו. ואכן, כך עשו רבים מהם, ביניהם גם הרדב"ז, וגם האר"י הקדוש, שהיה מתלמידיו.

בספרי ההיסטוריה לא נכתב כמעט כלום על הקהילה היהודית ברשיד. רק עם גילוי הגניזה הקהירית ופענוח כתביה, נמצאו עדויות רבות למעשיהם ולפעילותם של בני הקהילה. רבי עובדיה מברטנורא, במסעו בעיר רשיד, אינו מזכיר דבר על קהילה יהודית. נראה, כאמור, שהיא נוסדה אחרי גירוש ספרד. הרדב"ז כותב "ברשיד מחדש נתיישבו יהודים" (בכך הוא מסביר מדוע היתה להם טעות בדיני טבילה, ובתשובתו הוא מתאר שהתקין להם מקווה כשר ומהודר).

אחת העדויות הקדומות היא דווקא מארץ ישראל, של יהודיה שהמתינה ברשיד, ואכן עלתה לארץ כאשר התאפשר לה. היא נמצאת בספרו של הנזיר הפרנציסקני פנטליאו די אבירו מליסבון, המתאר את מסעו לארץ ישראל בשנת 1583. בספרו הוא מספר שפגש ליד מעיין השילוח אישה יהודייה צעירה שמוצאה מהעיר רשיד: "שאלתיה מי היא ובאיזו ארץ נולדה. והיא אמרה שהיא יהודייה ונולדה ברוזיטה, והיא עיר במצרים סמוך לדמיאטה, שרוב סוחריה הם יהודים מפליטי קסטיליה ופורטוגאל, וכן אמרה לי שאביה ואמה היו מקסטיליה, מילידי טולדו".

כפי שעולה מתשובת הרדב"ז לעיל, היו ברשיד סוחרים יראי שמים, אך לא בהכרח גדולים בתורה. גם הרשד"ם כותב בערך באותו הזמן שקהילת רשיד אינה דומה לקהילות אחרות במצרים, שהן גדולות בתורה ובחכמה, בישיבות ובקהילות.

אך בהמשך הזמן נוסדו ישיבות וקהילות גם ברשיד, וגם בה היו תלמידי חכמים. את זאת, כאמור, אנו למדים ממסמכי הגניזה, המתארים עניינים שונים מחייהם ועסקיהם של בני הקהילה. איגרת אחת היא מאת רבי אליהו סעיד, ובה הוא מבקש לשלוח לו אריגי משי שאותם ימכור בחנותו, וכן ספרי קבלה, שבהם הוא מעוניין ללמוד. אגרת אחרת מפנה שאלות "לחכם רבי דוסא ממצרים". בין הדברים מוזכר רבי משה אבודרהם כתושב רשיד.

האיגרת המפתיעה מכולם היא האיגרת של רבי משה בנימין מרשיד, שנשלחת לשותפו לעסקים, הלא הוא לא אחר מאשר האר"י הקדוש. משה בנימין מדווח כי מכר את הסחורה שהיתה שייכת ל"רבי יצחק לוריא אשכנזי", ולכן שולח לו תמורתה "ארבעים קורניש", באמצעות השליח משה קריספין, אך אם ירצה רבי יצחק, הוא ישלח לו במקום חלק מהכסף – עורות של תאו, שרבי יצחק יוכל למכרן, על ידי משלוח ימי לאנקונה. עוד מבקש רבי משה בנימין משותפו, האר"י הקדוש, פירוט כתוב על מכירת המלפפונים והיינות.

אגרות אחרות מתעדות את חיי היומיום של בני הקהילה, את עסקיהם, את שאלותיהם בהלכה ואת קשריהם עם גדולי הדור שחיו במצרים באותו זמן, כאשר רבים מהם זכו לעלות לארץ ישראל בהמשך.