"'תקע בשופר גדול': איך הברכה הזו יכולה להחזיר את החטופים הביתה?

הברכה העשירית בתפילת שמונה עשרה, ברכת קיבוץ גלויות, מהווה קריאה לבורא עולם לאחד את כל היהודים הגולים מכל קצוות העולם ולהביאם חזרה לארץ ישראל. בימים אלו, כשאנו מתפללים לחזרת יקירינו שנחטפו, הברכה הזו מקבלת משמעות מיוחדת, ואנו חשים בצורך להתחבר אליה בעומק נוסף. התקיעה בשופר הגדול היא קריאה לאחדות ולחירות, והיא מהווה סמל לתקווה ולגאולה.

1. ברכת קיבוץ גלויות

ברכת קיבוץ גלויות היא הברכה העשירית בתפילת שמונה עשרה, אחת משלוש עשרה ברכות הבקשה בתפילה זו, והראשונה מבין סדרת הבקשות הנוגעות לנושאים לאומיים (יחד עם ברכת המשפט, ברכת ירושלים וברכת מצמיח קרן ישועה).

2. נוסח הברכה

נוסח הספרדים:

"תְּקַע בְשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקָבֵץ גָּלֻיוֹתֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָה ה', מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".

נוסח אשכנז:

"תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיוֹתֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׁרָאֵל".

נוסח ספרד:

"תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיוֹתֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".

3. בקשה לקיבוץ גלויות מכל כנפות הארץ

לשון הברכה לקוח מדברי הנביא: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ישעיהו כז, יג), וכן על הכתוב: "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיהו יא, יב).

4. מתי תוקנה הברכה?

ברכה זו נקבעה עוד בזמן שבית המקדש השני היה קיים (בתקופת הזוגות) אולם גם בתקופה זו התגוררו יהודים רבים בתפוצות. יישובים מבוססים של יהודים התקיימו במצרים (כבר מתקופת גלות יהויכין), בבבל (בעקבות גלות בבל) וכן באזור טורקיה ואיי יוון, ואילו יהודי ארץ ישראל היו נתונים תחת שלטון בית סלאוקוס, וברכה זו מהווה תקווה לגאולה. ברכה זו קיבלה משנה תוקף עם חורבן בית שני.

4. מיקום הברכה בתפילה

במסכת מגילה (י"ז, ב) מוסבר שברכה זו נקבעה אחרי ברכת השנים, כיוון שהראשון מסימני הגאולה הוא שנה של פיריון גדול, בהסתמך על הפסוק מספר יחזקאל: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".

תקע בשופר גדול – חז"ל אומרים (פרקי דר' אליעזר, פרק ל) שבשעת עקידת יצחק לקח הקב"ה את שני קרניו של האיל. בשופר הקטן תקע במתן תורה, והשופר הגדול יישמע לעתיד לבוא בזמן קיבוץ הגלויות. מסביר הרב מונק שבמתן תורה היה המעמד רק לישראל, ולכן זהו השופר הקטן, אך לעתיד לבוא כל העולם ישמע, ככתוב: "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" (ישעיהו יח, ג).

5. קיבוץ נדחי ישראל

בעל ה"יסוד ושורש העבודה" כותב על הכוונה בחתימת הברכה: "אני נותן לך יתברך שמך שבח והודאה על זה שבוודאי נדחי ישראל תכנס. אך מבקש אני רחמיך וחסדיך שתקבצינו מהרה".

אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לברכת "תקע בשופר גדול" בתפילת שמונה עשרה, זכרו את החטופים שעדיין לא שבו הביתה, ואת כל בני ובנות ישראל שאבדו לעמנו במקומות שונים בעולם. שאו תחינה מעומק הלב עבורם, ונזכה להיגאל במהרה גאולת עולם, גאולת הכלל והפרט.