"יום זה לישראל": הפיוט שמחזיר את השמחה ללבבות בשבת

יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל הוא פיוט הנהוג לשירו במסורת קהילות אשכנז כזמירות לסעודת ליל שבת, ונהוג כשיר לשבת גם בקהילות נוספות.

הפיוט זכה לחיבה ולאהדה רבה בקרב תפוצות עם ישראל. יהודי אשכנז נוהגים לפייטו בזמירות של ליל שבת, ובמסורת צפון אפריקה הוא מושר כשיר וזמרה ביום השבת. יהודי חלב מפייטים אותו בשירת הבקשות.

מחבר הפיוט

האקרוסטיכון המקורי של הפיוט יום זה לישראל היה 'יצחק סלמה חזן'. משום מה, כמה חרוזים נפלו, ובמשך כמה מאות שנים היה חתום 'יצחק לח'. בתקופה מאוחרת, הרחיב משורר את השיר, כך שהחתימה נהפכה להיות 'יצחק לוריא חזק'. ולכן יש כאלו שייחסו את הפיוט בטעות לאר"י.

תוכן הפיוט

מתאר את השבת, מצוותיה וחוקיה כמנחמות במנוחתן והמאירות את עם ישראל המתגעגע לארץ ישראל בעודו נמצא בגלות.

השבת, שמצוותיה וחוקיה ניתנו בהר סיני, מתוארת בפיוט זה כמנחמת במנוחתה ובאורה את עם ישראל השבור והכאוב בגלותו. בשבת משורר עם ישראל לאל "בניגון ובנעימה", "ברנה ובששון", "בזמיר ושבחה", וכך הגאולה, המובטחת לשומרי השבת, אף היא – טרם שתופיע כחיזיון נראה לעין, מתוארת כאן כ"קול רנה וישועה".

נוסח הפיוט

יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

צִוִּיתָ פִּקּוּדִים בְּמַעֲמַד סִינַי

שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים לִשְׁמֹר בְּכָל שָׁנַי

לַעֲרוֹךְ לְפָנַי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת לְאֻמָּה שְׁבוּרָה

לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת נְשָׁמָה יְתֵרָה

לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה יָסִיר אֲנָחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים

בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ מְלֶאכֶת עוֹלָמִים

בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים הַשְׁקֵט וּבִטְחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

לְאִסּוּר מְלָאכָה צִוִּיתָנוּ נוֹרָא

אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה

אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא מִנְחָה מֶרְקָחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

וְשִׁיר אֶעֱרָךְ לָךְ בְּנִגּוּן וּנְעִימָה

מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ

לִסְגֻלָּה תְּמִימָה קַיֵּם הַבְטָחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

רְצֵה תְּפִלָּתִי כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן

וְיוֹם מְנוּחָתִי בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן

חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן בְּרֹב הַצְלָחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים

בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ שְׁלַח נָא לָעִבְרִים

וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים רֶוַח וַהֲנָחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

אָנָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ

פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ

שַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בְּאוֹר וְשִׂמְחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת

טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת

בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת בִּזְמִיר וּשְׁבָחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם

שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם

דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם תָּבִיא רְוָחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה

בְּבֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה

אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה תָּמִיד הַזְרִיחָה

שַׁבָּת מְנוּחָה

הסבר מילות הפיוט

יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה - יום השבת הוא יום של אור ושמחה לישראל.

צִוִּיתָ פִּקּוּדִים - צוית על עם ישראל, שהם הפקודים של הקב"ה -

שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים לִשְׁמֹר - לשמור את השבת והחג.

בְּכָל שָׁנַי - בכל השנים, תמיד.

לַעֲרוֹךְ לְפָנַי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה - להכין סעודות - בשבת יש ציווי לאכול שלוש סעודות.

חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת - את השבת חומדים ורוצים כל הלבבות.

לְאֻמָּה שְׁבוּרָה - לעם ישראל המיוסר.

נְשָׁמָה יְתֵרָה - בשבת ניתנת לאדם נשמה יתרה, כמו שנאמר במסכת סופרים יז, ה: "בין השמשות בערב שבת מתווספת נשמה יתירה לישראל ולאחר השבת נוטלין אותה הימנו". וראו גם ביצה טז, ע"א וכן תענית כז, ע"ב.

לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה יָסִיר אֲנָחָה - בשבת מסיר ה' את אנחת הצרות מהנפש המצטערת.

קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ אוֹתוֹ - ה' קידש ובירך את יום השבת, כפי שאמור בבראשית ב, ג: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ...

מִכָּל יָמִים - יותר מכל הימים.

בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ מְלֶאכֶת עוֹלָמִים - הקב"ה סיים את בריאת העולם בששה ימים, כפי שנאמר בבראשית ב, ב: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה...

בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים הַשְׁקֵט וּבִטְחָה - ביום השבת מוצאות הנפשות העצובות שקט ושלוה ונרגעות.

לְאִסּוּר מְלָאכָה צִוִּיתָנוּ - אסרת על עשיית מלאכה בשבת.

נוֹרָא - כינוי לה' שממנו יראים.

אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה - אזכה לראות את מלך המשיח בתפארתו, לפי דברי התלמוד הירושלמי תענית א, א: "אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא".

אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה - אם אשמור את השבת.

אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא - אביא מנחה וקרבן לאל, שאותו אני ירא, לפי תהלים עו, יב: נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֶלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא.

מִנְחָה מֶרְקָחָה - קרבן מסולת המכיל סממנים המפיצים ריח נעים.

וְשִׁיר אֶעֱרָךְ לָךְ - אשיר לפניך.

מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ - כשאעמוד מול הדר גדולתך.

נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ - אשתוקק אליך, לפי תהלים סג, ב: אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אַשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם.

לִסְגֻלָּה תְּמִימָה - לעם ישראל, שהוא עם סגולה, והוא עם שלם עם אלוהיו. תמים מלשון שלם, שאין בו פגם.

קַיֵּם הַבְטָחָה - קיים את הבטחתך לגאול את ישראל.

רְצֵה תְּפִלָּתִי כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן - קבל את תפילתי כפי שקיבלת את קרבנו של נשיא שבט יהודה, נחשון בן עמינדב, שהיה הראשון שהקריב בחנוכת המזבח, לפי במדבר ז, יב-יז.

וְיוֹם מְנוּחָתִי בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן - השבת, יום המנוחה, הוא יום של שמחה.

חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן - אהוב כבבת העין. החביבות פה יכולה להיות הן חביבותו של יום השבת והן חביבותו של האל כפנייה של אהבה מעם ישראל. במקור מתייחס הביטוי לחביבותו של עם ישראל דווקא: יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר... יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ (דברים לב, י). וראו גם את השימוש בדימוי זה בתהלים יז, ח.

יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ - קיווינו לישועתך.

יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים - כינוי לאל החזק.

בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ שְׁלַח נָא לָעִבְרִים - בבקשה שלח לישראל את מלך המשיח.

וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים - ויביא חירות.

רֶוַח וַהֲנָחָה - הקלה ומנוחה.

עֶלְיוֹן נוֹרָא - פנייה לאל הנמצא מעל לכול ושממנו יראים הכול.

הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ - ראה את צרותינו.

פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה - הושיענו מהר.

חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ - רחם וחון עלינו, ענה לנו בחסד, לפי סוף הפיוט 'אבינו מלכנו' אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים...

חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ - הקם מחדש את בית המקדש.

זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת - זכור את עירך החרבה.

טוּבְךָ... תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת - את טובך תן לעמך העצוב.

מוֹשִׁיעֵנוּ - פנייה לה' המושיע.

בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת בִּזְמִיר וּשְׁבָחָה - עם ישראל השובת ממלאכה בשבת, יושב ושר זמירות.

זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ - האל הקדוש, זכור אותנו.

בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם - בזכות יום השבת, שהוא חשוב ומכובד.

דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם - כינוי לה', לפי שיר השירים ה, י: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה. צח רומז למידת החסד ואיום למידת הדין.

רְוָחָה - הקלה מהצרות.

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה... הַשְׁמִיעָה - השמע לנו את שירת הגאולה, לפי תהלים קיח, טו: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל.

בְּבֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה - כשיתגשמו נבואות הישועה ותבוא הגאולה.

צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה - ה' הגואל.

אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה - הזרח עלי את אור שמש הגאולה.