רגע של גאונות: איך ציטוט מהגמרא הציל את מלך מצרים מחרפה עולמית?

בספר 'תפארת בנים' הובא מעשה נפלא שסופר ע"י רבי יעקב גליס:

מלך מצרים ואשתו המלכה טיילו בגינת ביתן המלך, ליד המעיין, ופרץ ביניהם ויכוח על רצון המלכה לשתות מן המעיין. המלך התנגד, בהדגישו 3 פעמים את התנגדותו, ולמרות זאת המלכה החליטה שלא לציית לדבריו ושתתה מן המעיין.

כשסיפור המעשה הגיע לאוזני השרים הקרובים למלכות, רגזו ותבעו מהמלך לנהוג על פי חוקי המלוכה במצרים, שם נקבע, שהממרה פי המלך 3 פעמים, דינו כמורד במלכות.

השרים הוסיפו לאיים, שאם המלך לא יכבד את חוקי המלוכה, כשיש לו נגיעה אישית, ימרדו בו ויהרגו אותו. לבסוף הוחלט לתת למלך פסק זמן של 3 חודשים כדי למצוא עילה מוצדקת שלא לדון את המלכה כמורדת במלכות.

המלך בא במבוכה, כי לא ידע לשית עצות בנפשו, ובחר 3 אנשים חכמים, משלושת הדתות, כדי לחלצו מהצרה. האחד רבה של מצרים – רבי חיים נחום זצ"ל, השני כומר נוצרי, והשלישי ה'קאדי' המוסלמי הראשי. המלך סגר את השלושה בבית מיוחד, על מנת שיעיינו בדבר וינסו למצוא מוצא להצלתה של המלכה.

רבי חיים נחום שיגר מכתב למהרי"ל דיסקין, וסיפר לו את סיפור המעשה. כאשר קיבל המהרי"ל את מכתבו של רבה של מצרים, השיב לו מיד שעל פי חז"ל אפשר למצוא עצה להצלתה, וציין מאמר חז"ל מסוים שממנו ניתן ללמוד טענה שתפטור את המלך. הטענה הובאה בפני המלך ע"י רבה של מצרים, וכשטען אותה בפני השרים הם קיבלוה והגזירה התבטלה.

כאשר נודע למלך מצרים מפי רבי חיים נחום כי הגאון מבריסק הוא זה שמצא את המקור בחז"ל שהביא להצלתו, כתב לו המלך מכתב תודה, בצירוף מדליית זהב לאות הוקרה. הגאון החביא את המדליה באחת ממגירותיו, ולאחר הסתלקותו מצאו בני הבית את המדליה, ולא הבינו פשר הדבר, עד שרבה של מצרים סיפר את השתלשלות העניין.

המספר לא זכר מהו המקור בדברי חז"ל שאליו ציין המהרי"ל דיסקין. וכאשר נשאל מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל היכן בחז"ל ניתן למצוא את הפתרון לבעיית מלך מצרים, ציין לגמרא במסכת עבודה זרה דף מ"ז ע"א, שם מובא ספקו של רבה: "המשתחווה למעיין, מימיו מהו לנסכים" – האם מותר להשתמש במי המעיין לנסכים שמנסכים על גבי המזבח, לאחר שאדם השתחווה להם? ואומרת הגמרא, שאם כוונת המשתחווה היתה לעבוד את המים עצמם, הרי ש'למיא דקמיה קא סגיד, וקמאי קמאי אזדו', דהיינו, הוא השתחווה רק למים שהיו מצויים לפניו בשעת ההשתחוויה, ומים אלו כבר הלכו להם, ונמצא שהמים המצויים כעת לפנינו אינם אסורים!

ומכאן נלמד גם לענייננו, אמר המהרי"ל דיסקין, המלכה ביקשה לשתות ממימי המעיין שהיו לפניה, והמלך ענה "לא", וכאשר אמרה שנית "בכוונתי לשתות מהמים הללו", והמלך ענה שוב "לא", הרי לא על אותם המים ענה את ה"לא", כי המים הראשונים כבר הלכו להם. כך שאין כאן ג' פעמים "לא" על אותו הדבר, אלא שלושה הוראות נפרדות של המלך. וממילא נמצא שגם על המים ששתתה המלכה לבסוף, לא חלה אזהרת המלך, כי הוראתו שלא לשתות, היתה על המים שכבר הלכו וזרמו להם במורד הנהר.

בספר דברים נאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אלוקינו בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". מפרש רש"י: "כי הוא חכמתכם ובינתכם וגו'" - בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים.

הרב זמיר כהן על הרווח הגדול מלימוד התורה:

הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מכונה גם המהרי"ל דיסקין והרב מבריסק) נפטר לפני 106 שנה (י' בכסלו ה'תקע"ט – מוצאי שבת ליל כ"ט בטבת ה'תרנ"ח) נולד בגרודנו שברוסיה הלבנה, ומאז ילדותו נודע כעילוי. שימש כרב בלומז'ה כממלא מקום אביו, ואחר כך בכמה ערים אחרות עד שנתמנה לרבה של בריסק-דליטא. מפני התנכלות השלטונות ברח לצרפת ומשם עלה לארץ ישראל. בירושלים עמד בראש ישיבת "אהל משה" והקים מוסדות ציבור רבים. היה רב ופוסק, מרבני ירושלים במאה השביעית לאלף השישי.