הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ד בספר שופטים: גבורת שמשון

בואו להכיר את פרק י"ד בספר שופטים, בליווי ביאור מילים קשות, מדרשים מעניינים של פרשנים, ומדרשים מרתקים שלא הכרתם

יונתן הלוי
פורסם כ"ג חשון התשפ"ה 24.11.24 13:02

אא

פייסבוק הדפסה ווטסאפ

תקציר הפרק

פרק י"ד עוסק בתחילתו של סיפור שמשון ובאישה הפלשתית שהוא מבקש לשאת לאישה.

שמשון יורד לתמנה ורואה אישה פלשתית שמוצאת חן בעיניו. הוא מבקש מהוריו לקחת אותה לו לאישה, אף על פי שהיא פלשתית. הוריו מתנגדים, אך שמשון מתעקש. הכתוב מסביר כי הדבר נעשה לפי תוכנית ה' לחולל מהומה בין ישראל לפלשתים.

בדרכו לתמנה, שמשון פוגש באריה שמתנפל עליו. בכוחו העל-אנושי, שהעניק לו ה', הוא הורג את האריה בידיו בלבד.

שמשון שב למקום לאחר זמן ומגלה בגוויית האריה נחיל דבורים ודבש. הוא לוקח מהדבש ואוכל, ואף נותן להוריו מבלי לגלות את מקורו. במהלך משתה החתונה, שמשון מציב חידה לאנשי הפלשתים: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" (הכוונה לדבש שיצא מגוויית האריה). הוא מתנה איתם כי אם יפתרו את החידה, ייתן להם 30 חליפות בגדים, ואם לא יפתרו, הם ייתנו לו.

אנשי הפלשתים לא מצליחים לפתור את החידה ולוחצים על אשתו של שמשון להוציא ממנו את התשובה באיומים. האישה בוכה ומשמשת בלחצים רגשיים על שמשון, ולבסוף הוא מגלה לה את הפתרון.

נשי הפלשתים פותרים את החידה באמצעות התשובה שהם גילו מאשתו של שמשון. שמשון כועס מאוד. הוא יורד לעיר אשקלון, הורג 30 פלשתים ולוקח את בגדיהם כדי לשלם את חובו.

בסוף הפרק, שמשון עוזב את אשתו, והיא ניתנת לאיש אחר.

הפרק מדגיש את דמותו המורכבת של שמשון, את כוחו הפיזי ואת תחילת מערכת היחסים המתוחה בין שמשון לפלשתים.

הפרק המלא

(א) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים.

(ב) וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה.

(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי.

(ד) וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל.

(ה) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ.

(ו) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה.

(ז) וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן.

(ח) וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ.

(ט) וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ.

(י) וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל הָאִשָּׁה וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים.

(יא) וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ.

(יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים.

(יג) וְאִם לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים וַיֹּאמְרוּ לוֹ חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה.

(יד) וַיֹּאמֶר לָהֶם מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

(טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא.

(טז) וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה וַיֹּאמֶר לָהּ הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד.

(יז) וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ.

(יח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי וַיֹּאמֶר לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי.

(יט) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ.

(כ) וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ.

ביאור מילים קשות בפרק

ויְשַׁסְּעֵהוּ - שמשון קרע את הכפיר לשניים.

כְּשַׁסַּע הַגְּדִי - שמשון קרע את הכפיר לשניים כמו שקורעים את הגדי לשניים. למרות שהכפיר חזק מהגדי וממילא קריעתו לשניים אמורה להיות קשה יותר מקריעת גדי לשניים, שמשון השקיע בשיסוי הכפיר את אותו מאמץ שהוא היה צריך להשקיע כדי לקרוע גדי לשניים. מכאן אנו רואים את חוזקו של שמשון.

וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ - שמשון לא נעזר במשהו (ככלי נשק) בקריעת הכפיר לשניים.

מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל - מדבר שאוכל דברים אחרים, יצא דבר מאכל.

וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק - ומדבר חזק יצא דבר מתוק.

הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה - האם שאלת את בני עמי חידה, ולא אמרת לי את פיתרונה?

לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי - שמשון ענה לפלשתים אם לא הייתם חורשים בעגלה שלי, לא הייתם יודעים את הפתרון לחידה. הנמשל הוא: אם לא הייתם שואלים את אשתי לפתרון החידה, לא הייתם מגלים אותה בעצמכם.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: שמשון החליט להתחתן עם האשה הפלשתית למרות שהוא אפילו לא דיבר איתה ולא הכיר אותה טוב, וכל זאת הייתה סיבה מאת ה' שהוא יתחתן איתה ועל ידי כך ייפרע מהפלשתים.

מצודות: הכוונה היא שאם לא היו עובדים קשה לשכנע את אשתו של שמשון לומר להם את פתרון החידה, הם לא היו מגלים את הפתרון לבד.

רד"ק בשם חז"ל: היה מותר לשמשון להיטמא למתים משום שהוא היה צריך להישמר רק ממה שהמלאך אמר לאשתו במפורש שעליהם להיזהר. לאחר מכן תירץ בשני אופנים נוספים: א. שמשון הכה בפלשתים על ידי דבר שאינו מקבל טומאה. ב. הפלשתים שהכה לא מתו מיד כאשר הכה אותם.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא": ר' פנחס בשם רבי איבו: בתורה בנביאים בכתובים מצינו שאין זוגו של איש אלא מן הקב"ה.

בתורה מנין? דכתיב: ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר.

בנביאים מנין? דכתיב: ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא.

בכתובים מנין? דכתיב: בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת.

ויש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו הולך אצלו. יצחק בא אצלו זיווגו, שנאמר: וישא יצחק את עיניו וירא והנה גמלים באים. יעקב הלך אצל זיווגו, ויצא יעקב וגו'.