"אני לא הולכת לרקוד את ריקוד ההישרדות הזה אתכם"

"איך זה הגיוני שכל שבת וכל חג עושים בצד שלה, וכשאני, מדי פעם, רק מדי פעם, מבקש שנעשה בצד שלי, היא מיד מתחילה לעשות פרצופים שאין לה כוח?", התעצבן שי.

"אתה משווה? ההורים שלי מקבלים אותך בחום ואהבה כאילו אתה מינימום הבן שלהם, לעומת ההורים שלך שמתייחסים אלי כאילו אני קוץ ברגל שלהם", ענתה לו מירי.

"אולי זה בגלל שאת לא נחמדה אליהם, ואת לא מספיק מתאמצת לצאת מעצמך, כרגיל בשבילי…", שי ממש התעצבן.

"אני לא מתאמצת בשבילך?! אם היית יודע כמה מאמצים אני עושה בשבילך, היית שותק ומוריד את הראש. אתה רואה רק את עצמך. מאיפה יש לך את התעוזה להגיד לי דבר כזה?", הפעם מירי כבר צעקה.

ואז קטעתי אותם, באמצע הוויכוח.

"בואו נתבונן לרגע על מה שמתרחש פה מהצד, כאילו אתם במסעדה, ואתם רואים מרחוק זוג מתווכח. אתם לא שומעים על מה, אבל לפי תנועות הגוף אתם מזהים שיש שם ויכוח.

"זה נראה מבחוץ שכל אחד מהם מרגיש שהשני לא רואה אותו, לא מכבד אותו ואין לו מקום בקשר. נקרא להם הזוג ההישרדותי.

"עכשיו, תסיטו טיפה מבט ימינה, ותראו זוג אחר שיושב גם הוא רחוק מכם, ולפי שפת הגוף שלהם אפשר לזהות שיש ביניהם כבוד אחד לשנייה, והמון דאגה ואהבה. נקרא להם הזוג מהחלומות".

"נראה לי שהזוג ההישרדותי זו התמונה המציאותית שלנו, והזוג החלומי זה הדמיונות", אמר שי.

"אני מציעה נקודת מבט נוספת. הזוג עם, החלומות, מוציא את המהות האמיתית שלהם החוצה, ואילו הזוג ההישרדותי מכסה על המהות, והוא זה שנמצא בשקר, כי הוא לובש מעין חליפת הישרדות".

"מה זו חליפת ההישרדות?", שאלה מירי.

"כאשר תינוק נולד, הוא נולד עם אמון בדמות שמטפלת בו. הוא מאמין שהוא טוב. ואז יש פעמים שהמפגש עם המציאות מוכיח לו אחרת, ומתחילה להיווצר חליפת הישרדות נפשית. אנחנו מתחילים ללמוד איך לשרוד בעולם על מנת שיראו אותנו ונקבל את הצרכים שלנו בכל מחיר. זו לא המהות שלי, אלא זה מה שאני מאמין שאני צריך לעשות על מנת לשרוד.

"בתוך הזוגיות, הדפוס הזה מרחיק, ומייצר מעין בידוד בין בני הזוג. זה לא מאפשר לנו להיות באינטימיות רגשית אמיתית, כי בתוך חליפת ההישרדות, שהיא גם חליפת ההצלה שלי, יש מקום רק לבן אדם אחד. האחר הופך להיות אובייקט שמפריע, ואם צריך – ארמוס ואתקוף, או אמנע ממגע, ואולי אפילו אעלם, על מנת  שלא ישימו לב אלי, ואולי ככה לא יטרפו אותי. זו ממש חוויה שהחיים הם ג'ונגל.

"בני הזוג האלה, שרבים ביניהם כל הזמן - אלה רק שתי חליפות ההישרדות שלכם, שרבות זה עם זה. אלה לא אתם באמת.

"התקלה מתחילה כשאנחנו מאמינים שאנחנו - זה חליפות ההישרדות שלנו. פה, בתהליך, נלמד להיפגש, מהות במהות".

"אני באמת מרגיש שאין לי מקום בקשר הזה, היא כאילו לוקחת לי את כל המרחב", אמר שי.

"האמירה הזאת, ש'אין לי מקום', מעלה הרבה כאב. דווקא דרך הכאב נוכל לזהות את הפגיעות שממנה אתה מדבר כרגע", אמרתי.

"ברור שיכאב לי. אני פה המסכן", אמר שי.

"בעולם שלך, שיטת ההישרדות שלך היא ירידה למקלט וסגירת הדלת, כי עכשיו אתה קורבן, והיא תוקפן".

"אני מרגיש כאילו מירי כל הזמן לוחצת לי על נקודות רגישות, כאילו היא עושה את זה בכוונה", אמר שי בכעס.

"מירי היא המומחית הגדולה ביותר ללחוץ על כפתורי ההישרדות שלך, ואין בעולם מישהו מומחה יותר ממנה. כשאתה בחרת במירי, הבחירה הייתה כי הצלחת לראות את המהות שלה, והיא הצליחה לעורר את המהות שלך. אבל אתה גם בחרת בה כי יש בה משהו שיעזור לך לעשות תיקון בחיים שקדמו לקשר הזוגי שלכם. אתה אוהב את מירי בגלל המהות שלה, אבל יש משהו נסתר שאתה רוצה לעשות תיקון מולו. זו הזדמנות, סוף כל סוף, לכל אחד מכם, לעשות תיקון בנפש שלו.

"בכל קשר, תמיד צד אחד לוחץ על הכפתורים של הצד השני. הלחיצה הזאת על הכפתורים היא הזמנה עבורנו לתקן מקומות לא פטורים שלנו, שהם תוצר של חוויות, טראומות ומקומות קשים ופגועים מהעבר".

"אנחנו נולדים בקשר, נפגעים בקשר ונרפאים בקשר" (ד"ר הנדריקס).

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן