פנגוריה: העיר היהודית שנעלמה מההיסטוריה וצצה מחדש

השם "חצי האי טאמאן", לא אומר כלום לרובנו, אבל אם נעיין במפה, נגלה שחצי האי "טאמאן" שוכן בדיוק בין רוסיה לבין חצי האי קרים, אותו חלק שרוסיה של פוטין כבשה מאוקראינה במסגרת השתלטותה והתרחבותה מערבה.

אך אם נחזור אלפיים וחמש מאות שנים לאחור, במקום זה שלטה ממלכה של יוונים, שכונתה "ממלכת הבוספורוס הקימרית". היוונים היו בשיא תפארתם, שלטו באזור טורקיה של ימינו, ומשם התפשטו מזרחה לאורך חופי הים השחור, בהיותם יורדי ים מנוסים. גומר הוא אחד מבני יפת המוזכרים בתורה, ואחד מאבות העם היווני. בניו הם הקימרים שישבו במקום.

העיר הגדולה בחצי האי טאמאן, ובאזור הבוספורוס בכלל, היתה פנגוריה, ולכן שימשה כבירת הממלכה המזרחית. היא היתה עיר נמל ומרכז מסחרי עצום, שהתקיים במשך 1500 שנים, אך כאשר חרבה העיר שקע זכרה בתהום הנשייה. רק בדורות האחרונים התחילו שרידיה לצוץ אט אט מן האדמה. ב-1936, מוזיאון פושקין המפורסם ברוסיה שלח משלחת ארכיאולוגית מיוחדת לחשוף את שרידי העיר, ובהמשך התברר כי במקום היתה קהילה יהודית גדולה, ואולי בית הכנסת הקדום ביותר הידוע לנו. תגליות מן הקהילה היהודית בפנגוריה עדיין מתגלות, חלקן נחשפו בשבוע שעבר.

יהודים הגיעו לעיר בתקופה הרומאית, יותר ממאה שנים לפני חורבן הבית, כאשר המלך היווני מיתרידס הששי, שהיה ידוע ככובש גדול, הכריז מלחמה על פנגוריה, תושביה מיהרו לכרות ברית עם הרומאים, שששו על המציאה לתקוע טריז בלב המזרח, וכך הגיעו למקום גם הרבה יהודים, שהיו חלק מהאימפריה הרומאית.

בית הכנסת של פנגוריה הוקם הרבה לפני חורבן בית המקדש. כמה וכמה כתובות מעידות על היותו בית כנסת: היו בו עמודי שיש מפוארים ומנורות אבן ענקיות. על אבניו נחרטו סמלים יהודיים לרוב: מנורה, לולב, מטה אהרן, שופר ועוד. לפי וולדימיר קוזנצ'וב, חלק מהיהודים המקוריים בפנגוריה היו גרים שהצטרפו ליהדות, ורק אחרי שהרומאים הגלו את יושבי הארץ אחרי הכנעת המרד, הצטרפו אליהם הרבה יהודים שמקורם בארץ ישראל. בית הכנסת נמצא באיזור היוקרתי של העיר, ולצידו היו יקב, גן ומערכות אחסון מים משוכללות.

בשבוע שעבר התפרסם כי צוות חוקרים מצאו גם את ארון הקודש של בית הכנסת, הבימה ופמוטים בעלי שבעה קנים. כל זאת מבית הכנסת שהוא אחד הקדומים בעולם שנשתמר, מזמן בית המקדש השני!

היכל בית הכנסת היה באורך של עשרים ואחד מטרים. הוא פעל ברצף במשך כחמש מאות שנה, עד הכיבוש של השבטים ההונים, ממוצא גרמני, שפוררו את האימפריה הרומאית, והגיעו עד פנגוריה במסעות הפשיטות שלהם.

כשמונה מאות שנים לאחר מכן כבשה את פנגוריה ממלכת כוזר היהודית. באותו זמן, הקהילה היהודית בעיר שגשגה, ויהודים רבים היגרו אליה מכל ארצות האזור, בדיוק באותו הזמן שלט הקיסר לאו השלישי בממלכת ביזנטיון, והוא הכביד את עולו על היהודים, ולכן רבים מהם היגרו לפנגוריה, שנעשתה מעצמה יהודית בלבה של ממלכת כוזר היהודית. ההיסטוריון הביזנטי תאופנס כותב: "פנגוריה נעשתה עיר יהודית".

עם התפוררות ממלכת כוזר, נעלמה גם העיר פנגוריה ושקעה בתהום הנשייה. במשך מאות רבות של שנים שכנה תחת העפר, עד תחילת החפירות בעת החדשה.