חוק לישראל - פרשת תצוה, יום שלישי

תורה

(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְתִסַב יָת תַּרְתֵּין אַבְנֵי בוּרְלָא וְתִגְלוֹף עֲלֵיהֶן שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם: שִׁתָּא מִשְׁמָהָתְהוֹן עַל אַבְנָא חֲדָא וְיָת שְׁמָהַת שִׁתָּא דְאִשְׁתָּאָרוּ עַל אַבְנָא תִנְיֵתָא כְּתוּלְדָתְהוֹן:
(יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם: עוֹבַד אֳמָן אֶבֶן טָבָא כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלֹף דְעִזְקָא תִגְלוֹף יָת תַּרְתֵּין אַבְנַיָא עַל שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְשַׁקְעָן מְרַמְצָן דִדְהַב תַּעְבֵּד יָתְהוֹן:
(יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן: וּתְשַׁוִּי יָת תַּרְתֵּין אַבְנַיָא עַל כִּתְפֵּי אֵפוֹדָא אַבְנֵי דָכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטּוֹל אַהֲרֹן יָת שְׁמָהָתְהוֹן קֳדָם יְיָ עַל תְּרֵין כִּתְפּוֹהִי לְדָכְרָנָא:
שני (יג) וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב: וְתַעְבֵּד מְרַמְצָן דִדְהַב:

נביאים יחזקאל פרק מג

(כ) וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע קַרְנֹתָיו וְאֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה וְאֶל הַגְּבוּל סָבִיב וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ וְכִפַּרְתָּהוּ: וְתִסַּב מִדָּמֵיהּ וְתִתֵּן עַל אַרְבַּע קַרְנָתֵיהּ וְעַל אַרְבַּע זִוְיַת מִסְמָתָא וְעַל תְּחוּמָא סְחוֹר סְחוֹר וְתִדְכֵּי יָתֵיהּ וּתְכַפֵּר עֲלוֹהִי:
(כא) וְלָקַחְתָּ אֵת הַפָּר הַחַטָּאת וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ: וְתִסָּב יָת תּוֹרָא דְּחַטָּאתָא וְיוֹקְדִינֵיהּ בַּאֲתַר דְּחָזִי לְבֵיתָא מִבְּרָא לְמַקְדְּשָׁא:
(כב) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי תַּקְרִיב שְׂעִיר עִזִּים תָּמִים לְחַטָּאת וְחִטְּאוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר חִטְּאוּ בַּפָּר: וּבְיוֹמָא תִּנְיָנָא תַּקְרִיב צָפִיר בַּר עִזֵּי שְׁלִים לְתַטָּאתָא וְתִדְכֵּי יָת מַדְבְּחָא כְּמָא דְּדָכִיאוּ בְּתוֹרָא:
(כג) בְּכַלּוֹתְךָ מֵחַטֵּא תַּקְרִיב פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְאַיִל מִן הַצֹּאן תָּמִים: בְּשֵׁיצִיוָתָךְ מִלְּדַכָּאָה תַּקְרִיב תּוֹר בַּר תּוֹרֵי שְׁלִים וּדְכָר מִן עָנָא שְׁלִים:
(כד) וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי יְהוָה וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַיהוָה: וּתְקָרְבִינוּן קֳדָם יְיָ וְיִתְּנוּן כַּהֲנַיָּא עֲלֵיהוֹן מִלְּחָא וְיִסְקוּן יָתְהוֹן עֲלָתָא קֳדָם יְיָ:

כתובים משלי פרק יח

(ד) מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה: מַיָא עֲמִיקֵי פּוּמֵיהּ דְּגַבְרָא נַחֲלָא דְנָבֵיעַ מַבּוּעַ דְּחָכְמְתָא:
(ה) שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט: לְמֵסַב אַפֵּי לְרַשִׁיעָא לָא שַׁפִּיר אַף לָא לְמִצְלֵי דִינָא לְצַדִּיקָא:
(ו) שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא: שִּׂפְוָתֵיהּ דְּסַכְלָא מַיְתָן לֵיה לְדִינָא וּפוּמֵיהּ מַסְטֵי לֵיהּ לְחַרְתָּא:
(ז) פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ: פּוּמֵיהּ דְּסַכְלָא שַׁצְיָא הוּא לֵיהּ וְשִּׂפְוָתֵיהּ פַּחָא אִנוּן לְנַפְשֵׁיהּ:
(ח) דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן: מִלוֹי דְּשִׁגּוּשָׁא מַרְסְנָן לֵיהּ וּמָחֲתָן לֵיהּ לְעוֹמֶק דִּשְׁיוֹל:

משנה כתובות פרק ד

א. נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה, בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ, וְהַצַעַר בַּתְּפוּסָה. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא בָגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁבָּגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין:

ברטנורה  (א) נערה. והצער בתפוסה. והצער נמי לאביה באנוסה: מת האב. משעמדה בדין בנערותה, בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה, הרי הן של אחין, דכיון דעמדה בדין זכה בהן אב: לא הספיקה לעמוד בדין וכו'. כיון דלא עמד בדין לאו ממון הוא להורישו לבניו: רבי שמעון אומר. אע''פ שעמד בדין לא הוי ממון דאב להורישו לבניו עד דמטי לידיה, דכתיב (דברים כ''ב) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף, לא זכתה תורה לאב אלא משעת נתינה. ואין הלכה כרבי שמעון: מעשה ידיה. שעשתה בחיי אביה, אף על פי שלא גבתה, כגון שכר פעולה: ומציאתה. בגמרא פריך, מציאתה ממאן גביא. ומשני, הכי קאמר, מעשה ידיה כמציאתה מה מציאתה בחיי האב לאב אחר מיתת האב לעצמה, כלומר שאין האחים זוכים במה שמצאה הבת לאחר מיתת האב, כך מעשה ידיה בחיי האב לאב, וזכו בהן האחים אף על פי שלא גבתה שכר פעולתה. אבל מעשה ידיה שלאחר מיתת האב לעצמה, ואין לאחין זכות במעשי ידי הבת שעושה לאחר מיתת האב:

ב. הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ, אֵרְסָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלּוֹ. הִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב. אָמְרוּ לוֹ, מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ, אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ:

ברטנורה  (ב) כתובתה של אב. כתובתה שהיא גובה משני אירוסין הללו. וקסבר יש כתובה לארוסה. ובימי נערות וקטנות קאמר: כתובתה שלה. דמשהשיאה פקע רשותו, ובתר גוביינא אזלינן, וגוביינא בתר הכי הוא. ולא אזלינן בתר כתיבה לומר הואיל והראשונה נכתבה בעודה ברשות האב תיהוי דאב: הראשונה של אב. דקסבר ר' יהודה בתר כתיבה אזלינן, והואיל וכתובה ראשונה נכתבה לפי הנשואין בעוד שהבת ברשות האב, הויא דאב. ואין הלכה כר' יהודה:

ג. הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בִתָּהּ עִמָּהּ, וְזִנְּתָה, הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק. אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב, וְלֹא מֵאָה סֶלַע. הָיְתָהּ הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי זוֹ בִּסְקִילָה. אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מֵאָה סֶלַע. הָיְתָהּ הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי הִיא כְבַת יִשְׁרָאֵל לְכָל דָּבָר. יֶשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב, יֶשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב וְאֵין לָהּ אָב, הֲרֵי זוֹ בִּסְקִילָה. לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ, אֶלָּא לְמִצְוָה:

ברטנורה  (ג) וזנתה. מן האירוסין והיא נערה: הרי זו בחנק. ואפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים דבחזקת בתולה היא. דכי כתיבא סקילה בנערה מאורסה בבת ישראל כתיב, דכתיב (דברים כ''ב) כי עשתה נבלה בישראל: ולא מאה סלע. אם נמצא הבעל שקרן. דכולה פרשה בישראל כתיבא: ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה. דאמר קרא (שם) וסקלוה באבנים ומתה, שאין צריך לומר ומתה אלא לרבות הורתה שלא בקדושה. ומיהו לקנס לא מרבינן לה, דלמיתה נתרבית ולא לקנס: יש לה אב. בישראלית קמיירי: ואין לה פתח בית אב. כגון שאין לאב בית:

ד. הָאָב זַכַּאי בְבִתּוֹ בְּקִדּוּשֶׁיהָ בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה. וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וּמְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ. וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיְּיִהָ. נִשֵּׂאת, יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיְּיִהָ, וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, בְּפִרְקוֹנָה, וּבִקְבוּרָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וּמְקוֹנֶנֶת:

ברטנורה  (ד) האב זכאי בבתו. בקטנותה ובנערותה: בקדושיה בכסף. שכסף קדושיה שלו, דכתיב באמה העבריה (שמות כ''א) ויצאה חנם אין כסף, ודרשינן, אין כסף לאדון זה, כלומר לאדון שקנאה שיצאה מאתו חנם בסימני נערות, אבל יש כסף לאדון אחר, ומנו אב, שכסף קדושיה שלו אפילו כשהיא נערה עד שתבגר: בשטר ובביאה. שמקבל שטר קדושין עליה ומוסרה לביאה לשם קדושין למי שירצה, דכתיב והיתה, אתקוש הויות להדדי, מה כסף שהוא אחד מן ההויות, ברשות אביה, אף קדושי שטר וביאה ברשות אביה: במציאתה. משום איבה: ובמעשה ידיה. דכתיב (שמות כ''א) וכי ימכור איש את בתו לאמה, מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה: ובהפרת נדריה. דכתיב (במדבר ל) בנעוריה בית אביה: ומקבל גיטה. דכתיב (דברים כ''ד) ויצאה והיתה, אתקש יציאה להויה, כשם שהאב מקבל קדושיה בקטנותה ונערותה, כך מקבל גיטה: ואינו אוכל פירות בחייה. אם נפלו לה קרקעות מבית אבי אמה, אין אביה אוכל פירותיהן בחייה, אא''כ מתה והוא יורשה: יתר עליו הבעל. שהוא זוכה בכל השנויים למעלה שהאב זכאי בבתו, ואוכל פירות הנכסים שנפלו לה בירושה משנישאת לו: ובפרקונה. אם נשבית חייב לפדותה: בקבורתה. שחכמים תקנו קבורתה תחת ירושתה שהוא יורשה אם מתה: משני חלילים. להספד:

ה. לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב, עַד שֶׁתִּכָּנֵס [לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין]. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל:

ברטנורה  (ה) לעולם היא ברשות האב. אם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה, ואפילו הגיע הזמן שקבעו לנשואין ולא נישאת שהבעל חייב במזונותיה אינה אוכלת בתרומה: עד שתכנס לחופה. לשם נישואין, שתהא מסורה לרשות הבעל: מסרו שלוחי האב. שפגעו שלוחי האב בשלוחי הבעל ומסרוה להם:

ו. הָאָב אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה, הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, מָה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת הָאָב, אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן:

ברטנורה  (ו) האב אינו חייב במזונות בתו. בחייו. דאילו לאחר מיתה ניזונות הבנות מנכסיו מתנאי כתובה. ובתו לאו דוקא, דה''ה בנו, שאין האב חייב לזון לא בניו ולא בנותיו כשהם קטנים, אלא אם הוא גברא דאמיד, כלומר שהוא איש עשיר, בית דין נוטלים ממנו בעל כרחו כדרך שכופין כל שאר בני העיר על הצדקה ומפרנסים בה בניו ובנותיו הקטנים, והם אינו גברא דאמיד ב''ד מחרפים אותו ומודיעים אותו שאכזריות היא לו אם לא יפרנס את בניו, ושהוא פחות מן החיות המדבריות שהם מרחמין על בניהם, אבל אין יכולין לכופו על זה, בין שהבנים זכרים בין נקבות. ודוקא שהבנים קטנים, אבל קטני קטנים והם הפחותים מבני שש, ב''ד כופין את האב ומוציאים מידו בעל כרחו כדי לפרנס בניו שהם קטני קטנים, אחד זכרים ואחד נקבות: בכרם. על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם: הבנים יירשו והבנות יזונו. מתנאי כתובה, שהבנים זכרים ירשו כתובת אמן והבנות נקבות יזונו מנכסיו: מה הבנים. זכרים: אין יורשין. כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן: כך הבנות אינן נזונות. מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:

ז. לֹא כָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּתַב לָהּ שָׂדֶה שָׁוָה מָנֶה תַּחַת מָאתַיִם זוּז וְלֹא כָתַב לָהּ כָּל נְכָסִים דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתֻבְּתִיךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

ברטנורה  (ז) ולא כתב לה כל נכסים כו' חייב. להיות כל נכסיו אחראין לה. ולא יכול למימר אין ליך אלא שדה הכתובה ליך בכתובתיך:

ח. לֹא כָתַב לָהּ אִם תִּשְׁתְּבַאִי אֶפְרְקִנִּיךְ וְאוֹתְבִנִּיךְ לִי לְאִנְתּוּ, וּבַכֹּהֶנֶת אֲהַדְרִנִּיךְ לִמְדִינְתִּיךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

ברטנורה  (ח) ובכהנת. שאינו יכול לקיימה משנשבית, שאשת כהן אסורה לבעלה משנאנסה, כותב לה אפרקינך ואהדרינך למדינתך. וחייב לתת לה כתובתה. ואע''פ שבעל כרחו צריך לגרשה:

ט. נִשְׁבֵּית, חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ. וְאִם אָמַר הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תִּפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ, אֵינוֹ רַשַּׁאי. לָקְתָה, חַיָּב לְרַפּאוֹתָהּ. אָמַר הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תְּרַפֵּא אֶת עַצְמָהּ, רַשַּׁאי:

ברטנורה  (ט) אינו רשאי. שכבר נתחייב בפרקונה משנשבית: חייב לרפאותה. שהרפואה כמזונות: רשאי. שאין חייב לזון גרושתו:

י. לֹא כָתַב לָהּ, בְּנִין דִּכְרִין דְּיִהְווֹן לִיכִי מִנַּאי אִינּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתֻבְּתִיךְ יָתֵר עַל חוּלָקֵיהוֹן דְּעִם אֲחֵיהוֹן, חַיָּב שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

ברטנורה  (י) יתר על חולקיהון דעם אחוהון. אם תמותי בחיי ואירשך יטלו בניך כתובתיך אחרי מותי כשיבואו לחלוק בנכסי עם בנים שיהיו לי מאשה אחרת. ונפקא מינה, כגון שכתובה של זו מרובה משל אחרת או שבני האשה אחרת מרובים מבניה של זאת וטוב לאלו שיטלו כתובת אמן ואפילו הכתובות שוות. ואין כתובת בנין דכרין נגבית אפילו בזמן הזה אלא ממקרקעי אבל לא ממטלטלי. ודוקא כשהניח האב שיעור שתי הכתובות ודינר יותר, אז יורשין הבנים כתובת בנין דכרין, הואיל ונשאר מקום לירושה של תורה, שאחר שיטול כל אחד מהבנים כתובת אמו נשאר דינר לחלוק ולירש בנכסי אביהן, אבל אם לא הניח האב אלא כשיעור ב' הכתובות או פחות מזה חולקים הנכסים בשוה ואין כתובת בנין דכרין נוהגת בהם:

יא. בְּנָן נֻקְבָּן דְּיִהְוְיָן לִיכִי מִנַּאי, יִהְוְיָן יָתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתַּזְנָן מִנִּכְסַי עַד דְּיִתְנַסְבָן לְגֻבְרִין, חַיָב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:

ברטנורה  (יא) עד דיתנסבן. עד שיתארסו. ואם בגרו אע''פ שלא נתארסו אין להם מזונות, דקיימא לן בוגרת אין לה מזונות:

יב. אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתַּזְנָא מִנִּכְסַי, כָּל יְמֵי מִגַּד אַלְמְנוּתִיךְ בְּבֵיתִי, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. אַנְשֵׁי גָלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם. אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין, עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁים לִתֵּן לִיךְ כְּתֻבְּתִיךְ, לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין, נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ:

ברטנורה  (יב) מיגד אלמנותיך. משך אלמנותיך: אנשי יהודה כותבין כו'. ואין הלכה כאנשי יהודה, אלא כל זמן שלא נישאת ושלא תבעה כתובתה בבית דין ניזונית משל בעלה ודרה בבית שהיתה דרה בחיי בעלה ומשתמשת בכל הכלים שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה:

גמרא כתובות דף נ' ע''א

אָמַר רִבִּי אִילָעָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ. תַּנְיָא נַמֵּי הָכִי הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁבִּקֶּשׁ לְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ חֲבֵרוֹ וּמַנּוּ רִבִּי יִשְׁבָב וְאַמְרֵי לָהּ רִבִּי יִשְׁבָב וְלֹא הִנִּיחוֹ חֲבֵירוֹ וּמַנּוּ רִבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַב נַחְמָן וְאִיתֵּימָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מֵאֵי קְרָאָה (בראשית כ''ח) וְכָל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. וְהָא לֹא דָמֵי עִישׂוּרָא בַּתְרָא לְעִישׂוּרָא קַמָּא. אָמַר רַב אַשֵּׁי אֲעַשְּׂרֶנּוּ לְבַתְרָא כִּי קַמָּא. אָמַר רַב יִצְחָק בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְגַּלְגֵּל עִם בְּנוֹ עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִכָּאן וְאֵילַךְ יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו. אֵינִי וְהָא אָמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילָת בְּצִיר מִבַּר שִׁית לָא תְקַבֵיל. בַּר שִׁית קַבֵּיל וּסְפִי לֵיהּ כְּתוֹרָא. אִין, סְפִי לֵיהּ כְּתוֹרָא מִיהוּ אֵינוֹ יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו עַד לְאַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְאִי בָּעִית אִימָא לֹא קַשְׁיָא הָא לְמִקְרָא הָא לְמִשְׁנָה. דְאָמַר אַבַּיֵּי אָמְרָה לִי אֵם בַּר שִׁית לְמִקְרָא בַּר עֶשֶׂר לְמִשְׁנָה בַּר תְּלֵיסָר לְתַעֲנִיתָא מֵעֵת לְעֵת וּבְתִינוֹקֶת בַּת תְּרֵיסָר. אָמַר רַב קְטִינָא כָּל הַמַּכְנִיס אֶת בְּנוֹ פָּחוּת מִבֶּן שֵׁשׁ רָץ אַחֲרָיו וְאֵינוֹ מַגִּיעוֹ אִיכָּא דְאַמְרֵי חֲבֵירָיו רָצִין אַחֲרָיו וְאֵין מַגִּיעִין אוֹתוֹ. וְתַרְוַויְהוּ אִיתְנְהוּ חָלִישׁ וְגָמִיר אִיבָּעִית אִימָא הָא דְכָחִישׁ הָא דְבָרִיא. (תהלים ק''ו) אַשְׁרֵי שׁוֹמְרֵי מִשְׁפָּט עוֹשֵׂה צְדָקָה בְּכָל עֵת. וְכִי אֶפְשַׁר לוֹ לְאָדָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְּכָל עֵת דָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּיַבְנֶה וְאַמְרֵי לָהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר זֶה הַזָּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר זֶה הַמְגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַשִּׂיאָן. (שם קי''ב) הוֹן וָעוֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא חַד אָמַר זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ. וְחַד אָמַר זֶה הַכּוֹתֵב תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וּמַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים. (שם קי''ח) וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כֵּיוָן שֶׁבָּנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל דְּלֹא אָתוּ לִידֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר כֵּיוָן שֶׁבָּנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל דַּיָּינֵי יִשְׂרָאֵל דְּלֹא אָתוּ לְאִנְצוּיֵי:

רש''י  המבזבז. לעניים: מחומש. שבנכסיו שלא יצטרך לבריות: עשר אעשרנו. שני עישורין הוו להו חומש: והא לא דמי בתרא לקמא. דכי שקלי' לקמא פשו להו תשע וכי הדרת מדלי' מעשר דידהו לאו כי קמא הוא ואין כאן חומש בשניהם: אעשרנו. מדלא כתוב עשר אעשר לך הכי קאמר אעשרנו לראשון כלומר מעשר שני יהא כראשון: מגלגל עם בנו. אם מסרב מללמוד יגלגל עמו בנחת ובדברים רכים: יורד עמו לחייו. לרדותו ברצועה ובחוסר לחם: רב שמואל בר שילת. מלמד תינוקות היה: וספי ליה כתורא. הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל: לתעניתא מעת לעת. להתענות כל היום וחונכם לשעות קודם לכן שנתיים כדאמרינן ביומא: ובתינוקת. שהיא ממהרת להביא כח שאינה מתשת כח בלימוד תורה וי''ב דקאמר שנת י''ב גופא קאמר דאי בת י''ב ויום א' דאורייתא היא שמביאה שתי שערות ובת עונשים ואין צורך לנו ללמוד ממניקתו של אביי: המכניס את בנו. ללמוד תורה: רץ אחריו. להברותו ולהחיותו: ואין מגיעו. מסוכן הוא למות מרוב חולשו: חביריו רצין אחריו. להיות פקחין בתורה כמותו: הא דכחיש. אל יכניסו שמסוכן הוא פן יחליש וימות: דבריא. יכניסנו לפי שמתפקח: זה הזן בניו ובנותיו קטנים. שתמיד יום ולילה הן אצלו והוא צדקה שאינו חיוב עליו בהם: הון ועושר בביתו. שאין הממון כלה ואעפ''כ צדקתו עומדת לעד: זה הלומד תורה ומלמדה. מתקיימת בו הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד על שטרח ללמד לתלמידים: זה הכותב וכו'. הספרים קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת לעד: לאינצויי. מי קרוב וקודם לנחלה:

זוהר תצוה דף קפ''א ע''א

רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (ישעיה ב') חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. הָכָא פַקִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ וְאַזְהִיר לֵיה לְאִסְתַּמְּרָא מֵאִינוּן בְּנֵי נָשָׁא דְאַסְטוּ אָרְחַיְיהוּ מֵאֹרַח טָב לְאֹרַח בִּישׁ וּמְסָאֲבֵי נַפְשַׁיְיהוּ בְּהַהוּא מִסְאֲבוּ אַחֲרָא. דְּהָא כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ עֲבַד לֵיה בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה וְנָפַח בֵּיהּ רוּחָא (נ''א נִשְׁמָתָא) קַדִּישָׁא דְכָלִיל בִּתְלַת כַּמָה דְאוֹקִימְנָא דְּאִית בֵּיהּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה וְעֵילָא מִכֹּלָּא נְשָׁמָה דְּאִיהִי חֵילָא עִלָּאָה לְמִנְדַּע וּלְמֵיטַר פִּקּוּדוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי הַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא אָעִיל לָה בְּפוּלְחָנָא אַחֲרָא הָאי אִיהוּ מַסְאִיב לָהּ וְנָפִיק מִפּוּלְחָנָא דְמָרֵיהּ. בְּגִין דִּתְלַת חֵילִין אִלֵּין כֻּלְּהוּ חָד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפֵי כַּחֲדָא וַהֲווֹ חָד וכֹלָּא כְּגוֹוָנָא דְרָזָא עִלָּאָה (עַל דָּא נֶאֱמַר (משלי י''ג) הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים וְגוֹמֵר) וְאִי חֲזֵינָן לְהָאי בַּר נָשׁ דַּהֲווֹ בֵּיהּ אִלֵּין דַּרְגִּין כֻּלְּהוּ. עַד לָא קַיְימָא בְּקִיּוּמֵיהּ לְמִנְדַּע מָאן אִיהוּ בְּמָאי אִתְיְדַע דְּלָא לְקָרְבָא בַר נָשׁ בַּהֲדֵיה אוֹ לְאִתְמָנְעָא מִנֵּיהּ (ס''א בַּר נָשׁ דְּאִית בֵּיהּ דַּרְגִין אִלֵּין כֻּלְּהוּ וְקַיְימָא בְּקִיּוּמֵיהּ דָּא אִיהוּ גְבָר שְׁלִים עַבְדָּא מְהֵימְנָא דְמָארֵיהּ וּבָעֵי לְאִשְׁתַּתְּפָא בֵּיהּ וּלְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ לְמֵילַף אוֹרְחוֹי מִנֵּיהּ. וּבְמָאי אִתְיְידַע בַּר נָשׁ לְמִנְדַּע מָאן אִיהוּ לְקָרְבָא בַהֲדֵיה אוֹ לְאִתְמָנְעָא מִנֵּיהּ). בְּרוּגְזֵיהּ מַמָּשׁ יְדַע לֵיהּ בַּר נָשׁ וְאִשְׁתְּמוֹדָע מָאן אִיהוּ אִי הַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא נָטַר בְּשַׁעְתָּא דְרוּגְזֵיהּ אָתֵי עָלֵיהּ וְלָא יֶעֱקַר לָהּ מֵאַתְרָהָא בְּגִין לְמִשְׁרֵי תְּחוֹתָהּ הַהוּא אֵל זָר דָּא אִיהוּ בַר נָשׁ כַּדְקָא יֵאוֹת. דָּא אִיהוּ עַבְדָּא דְמָארֵיהּ דָּא אִיהוּ גְּבַר שְׁלִים. וְאִי הַהוּא בַר נָשׁ לָא נָטִיר לָהּ וְאִיהוּ עָקַר קְדוּשָׁה דָּא עִלָּאָה מֵאַתְרֵיהּ לְמִשְׁרֵי בְּאַתְרָהָא סִטְרָא אַחֲרָא. וַדָּאי דָא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּמָרִיד בְּמָארֵיהּ וְאָסִיר לְקָרְבָא בַהֲדֵיה וּלְאִתְחַבְּרָא עִמֵּיהּ וְדָא אִיהוּ. טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ. אִיהוּ טָרִיף וְעָקַר נַפְשֵׁיהּ בְּגִין רוּגְזֵיהּ וְאַשְׁרֵי בְּגַוֵּיהּ אֵל זָר. וְעַל דָּא כְתִיב חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ דְּהַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא טָרִיף לָהּ וְסָאִיב לָהּ בְּגִין אַפּוֹ אֲשֶׁר נְשָׁמָה אַחְלַף בְּאַפּוֹ. כִּי בַּמָּה נֶחְשָׁב הוּא. עֲבוֹדָה זָרָה אִתְחֲשִׁיב הַהוּא בַר נָשׁ. וּמָאן דְּאִתְחַבַּר עִמֵּיהּ וּמָאן דְּאִשְׁתָּעֵי (ס''א דְּאִשְׁתְּתַף) בַּהֲדֵיהּ כְּמָאן דְּאִתְחַבַּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ. מָאי טַעְמָא בְּגִין דַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ שָׁאֲרֵי בְגַוֵּיהּ. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְעָקַר קְדוּשָׁה עִלָּאָה מֵאַתְרַהּ. וְשָׁאֲרֵי בְאַתְרָהּ עֲבוֹדָה זָרָה אֵל זָר. מַה אֵל זָר כְּתִיב בֵּיהּ (ויקרא י''כּ) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים כְּגוֹוָנָא דָא אָסִיר לְאִסְתַּכְּלָא בְאַנְפּוֹי. וְאִם תֹּאמַר הָא רוּגְזָא דְרַבָּנָן רוּגְזָא דְרַבָּנָן טָב אִיהוּ לְכָל סִטְרִין דְּהָא תָנֵינָן דְּאוֹרַיְיתָא אֶשָׁא אִיהִי וְאוֹרַיְיתָּא קָא מַרְתְּחָא לֵיה דִּכְתִיב (ירמיה כ''ג) הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ:

תרגום הזוהר
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ כִּי בַּמֶּה נֶחֱשָׁב הוּא. מִקְרָא זֶה הֶעֱמִידוּהוּ, אֲבָל מַהוּ חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם. וְכִי הִזְהִיר הַנָּבִיא לְהִמָּנַע מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, וְיִהְיוּ נִמְצָאִים בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ זֶה אֶל זֶה לְעוֹלָם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הֶעֱמִידוּ הַכָּתוּב, בְּמִי שֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם, מִטֶּרֶם שֶׁמְּבָרֵךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָל זֶה נֶאֱמַר חִדְלוּ וְגוֹ'. וַאֲנִי הֶעֱמַדְתִּי הַכָּתוּב, חִדְלוּ לָכֶם וְגוֹ', עִם כָּתוּב אַחֵר, שֶׁכָּתוּב, מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹב, כְּלוֹמָר, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְּהִיר עַל זֶה חִדְלוּ לָכֶם וְגוֹ' אֲבָל מַהוּ חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. כָּאן צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם וְהִזְהִירוֹ שֶׁיִּשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהִטּוּ דַּרְכֵּיהֶם מִדֶּרֶךְ טוֹב לְדֶרֶךְ רָע וּמְטַמְּאִים עַצְמָם בְּטֻמְאָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא. כִּי כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, עָשָׂה אוֹתוֹ בְּצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה וְנָפַח בּוֹ רוּחַ קָדוֹשׁ הַכָּלוּל מִשְּׁל. שָה כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה הִיא לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, שֶׁהִיא כֹּחַ עֶלְיוֹן לָדַעַת וְלִשְׁמֹר מִצְוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם מַכְנִיס נְשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַהִיא בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת, זֶה הוּא הַמְּטַמֵּא אוֹתָהּ, וְיוֹצֵא מֵעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ. מִשּׁוּם שֶׁשָּׁל. ש כֹּחוֹת אֵלּוּ כֻּלָּם אֶחָד, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפִים יַחַד וְהֵם אֶחָד כְּמוֹ בְּסוֹד הָעֶלְיוֹן. וְאִם רוֹאִים אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵלּוּ מַדְרֵגוֹת כֻּלָּן, שֶׁהֵן נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְעוֹד לֹא עָמַד עַל בּוּרְיוֹ לָדַעַת מִי הוּא, בַּמֶּה נוֹדַע אִם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו אָדָם, אוֹ לְהִמָּנַע מִמֶּנּוּ. הִנֵּה בְּכַעֲסוֹ מַמָּשׁ אָדָם יוֹדֵעַ אוֹתוֹ, וְיַכִּירוּ מִי הוּא. אִם שׁוֹמֵר נְשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַהִיא בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲקֹר אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ, וְיָבֹא לִשְׁרוֹת בִּמְקוֹמָהּ אֵל זָר, זֶה הוּא אָדָם כָּרָאוּי, זֶהוּ עֶבֶד לְרִבּוֹנוֹ, זֶה הוּא אָדָם הַשָּׁלֵם. וְאִם אָדָם הַהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵר אוֹתָהּ, וְהוּא עוֹקֵר קְדֻשָּׁה זוֹ הָעֶלְיוֹנָה, מֵחֲמָת שֶׁבָּא לִידֵי כַּעַס, וּמַשְׁרֶה בִּמְקוֹמָהּ, סִטְרָא אַחֲרָא. וַדַּאי זֶה הוּא אָדָם שֶׁמָּרַד בַּאֲדוֹנוֹ, וְאָסוּר לִקְרָב אֵלָיו וּלְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ. וְזֶהוּ, טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְאַפּוֹ, שֶׁטּוֹרֵף וְעוֹקֵר נַפְשׁוֹ מֵחֲמַת כַּעֲסוֹ, וּמַשְׁרֶה בְּעַצְמוֹ אֵל זָר. וְעָלָיו כָּתוּב, חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, הַיְנוּ שֶׁטּוֹרֵף נְשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַהִיא וּמְטַמֵּא אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל אַפּוֹ, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁבָּא לִידֵי כַּעַס, אֲשֶׁר הֶחֱלִיף נִשְׁמָתוֹ בְּכַעֲסוֹ. כִּי בַּמָּה הוּא נֶחֱשָׁב, הַיְנוּ, שֶׁאָדָם הַהוּא נֶחֱשָׁב לְבָמָה שֶׁעוֹבְדִים עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. וּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמּוֹ, וּמִי שֶׁמְּדַבֵּר עִמּוֹ הוּא כְּמוֹ שֶׁמִּתְחַבֵּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, מַהוּ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ שׁוֹרֶה בְּתוֹכוֹ, דְּהַיְנוּ אֵל זָר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָקַר קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה מִמְּקוֹמָהּ וְהִשְׁרָה בִּמְקוֹמָה עֲבוֹדָה זָרָה, אֵל זָר. מַה אֵל זָר כָּתוּב בּוֹ, אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים, כְּמוֹ זֶה, אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶׁל הַכּוֹעֵס.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הל' ק''ש פרק ג'

א. הַיְתָה צוֹאָה בְּגוּמָא עוֹמֵד בְּסַנְדְּלוֹ עַל הַגּוּמָא וְקוֹרֵא וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה סַנְדְּלוֹ נוֹגֵעַ בָּהּ. הָיְתָה כְּנֶגְדּוֹ צוֹאָה מְעוּטָה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ טִפָּה רוֹקֵק עָלֶיהָ רוֹק עָבֶה עַד שֶׁתִּתְכַּסֶּה וְקוֹרֵא. הָיְתָה נְטִישַׁת צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ אוֹ יָדָיו מְטוּנָפוֹת מִבֵּית הַכִּסֵּא וְלֹא הָיָה לָהּ רֵיחַ רַע כְּלַל מִפְּנֵי קוֹטְנָן אוֹ יְבֵשׁוּתָן מֻתָּר לִקְרוֹת לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן רֵיחַ רָע. אֲבָל אִם הָיְתָה בִּמְקוֹמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד הוֹאִיל וְנִרְאֵית כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֲסוּר לִקְרוֹת עַד שֶׁיְּקַנַּח יָפֶה יָפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַצוֹאָה לַחָה הִיא וְיֶשׁ לָהּ רֵיחַ רַע וְכַמָּה גְאוֹנִים הוֹרוּ שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת אִם הָיוּ יָדָיו מְטוּנָפוֹת וְכֵן רָאוּי לַעֲשׂוֹת: ב. רֵיחַ רַע שֶׁיֶּשׁ לוֹ עִיקָר מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא אִם פָּסַק הָרֵיחַ. וְאִם לֹא פָסַק הָרֵיחַ מַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁפָּסַק הָרֵיחַ וְקוֹרֵא וְשֶׁאֵין לָהּ עִיקָר כְּגוֹן מִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה מַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁתִּכְלֶה הָרֵיחַ וְקוֹרֵא. גְּרַף שֶׁל רֵעִי וְעָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כְּלוּם וְאֵין לָהֶם רֵיחַ רַע מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא:

מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בְּמִי שֶׁבּוֹלֵם פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה וכו' שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ''ו) תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה רִבִּי אַבְהוּ אוֹמֵר עַל מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ וכו'. וְתָנוּ רַבָּנָן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָן מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (שופטים ה') וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. וְאָמַר אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְעוֹלָם הֱוֵי עָלוּב לִבְנֵי אָדָם וְלִבְנֵי בֵיתֶךָ יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְאָמַר אַבָּא אֵלִיָּהוּ ז''ל לְעוֹלָם אֵין תּוֹרָה מִתְפָּרֶשֶׁת אֶלָּא בְּמִי שֶׁאֵינוֹ קַפְּדָן. וְאַף אֲנִי אֵינִי נִגְלָה אֶלָּא לְמִי שֶׁאֵינוֹ קַפְּדָן. אַשְׁרֵי אָדָם מַכִּיר עֶרְכּוֹ וְיוֹם הַמִיתָה נֶגֶד עֵינָיו. וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְזוֹכֵר שֶׁנּוֹתֵן לוֹ חַיִּים לְעוֹבְדוֹ וְלַעֲסוֹק בְּתוֹרָתוֹ אִם כֵן וְכֵן הוּא עוֹשֶׂה וַדַּאי אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה וַה' עִמּוֹ: