לומדים מוסר
הרמח"ל חושף: זו הדרך הקלה להגיע לחיבור עמוק ומשמעותי עם הבורא
עבודה פשוטה וקלה שתביא אותך לשדרג בכמה רמות את עבודת ה' שלך - תובנה ייחודית מתוך דברי הרמח"ל
- יונתן הלוי
- פורסם כ"ה חשון התשפ"ה
הציטוט היומי
"השמחה, והוא עיקר גדול בעבודה. אמרו במדרש (שוחר טוב) אמר רב איבו, כשתהיה עומד לפני להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלוקים שאין כיוצא בו, כי זאת היא השמחה האמיתית שיהיה ליבו של אדם עלז, על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצוותיו שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי".
מקור: רמח"ל במסילת ישרים, פרק י"ט, מצטט את מדרש שוחר טוב.
משמעות הציטוט
הקטע עוסק בחשיבותה של השמחה בעבודת ה', ומבאר כי היא עיקר גדול בעבודת האדם. הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" מביא את הנאמר במדרש שוחר טוב, שכשאדם ניגש להתפלל, עליו להיות מלא שמחה בליבו על כך שהוא זוכה להתפלל לאלוקים שאין כמותו.
מדברי הרמח"ל ניתן לעמוד על מספר נקודות:
שמחה כתנאי בסיסי לעבודת ה': השמחה אינה רק תחושה טבעית, אלא חובה רוחנית, המבטאת הכרה בערך ובזכות של עבודת ה'. כשאדם מתפלל או מקיים מצוות, עליו להיות מודע לכך שהוא עומד לפני הבורא האינסופי והנשגב, וזה עצמו מקור לשמחה עצומה.
זכות נדירה: עצם היכולת של אדם לעבוד את ה', לעסוק בתורה ולקיים מצוות, היא מעלה שאין לה אח ורע. הרמח"ל מדגיש שהשמחה נובעת מהכרת הערך העצום של קשר זה עם הבורא, המעניק לאדם את השלמות האמיתית והנצחית.
עליזות הלב בעבודת ה': "עליזות הלב" היא לא שמחה שטחית או רגעית, אלא שמחה עמוקה ומתמשכת הנובעת מהבנה פנימית של תכלית חיי האדם: לעבוד את ה' ולדבוק בו. זהו מצב של שביעות רצון פנימית ושלווה, שמקורם בהכרה שבמעשיו האדם מתקרב לשלמות רוחנית.
השמחה כמצווה וכגישה: מדרש שוחר טוב מסביר שהשמחה היא חלק אינטגרלי מהיחס לעבודת ה'. גישה זו מבטאת לא רק חובה מוסרית, אלא גם התעלות רוחנית, המעלה את עבודת האדם לרמה גבוהה יותר.
בציטוט הנ"ל הרמח"ל מלמד אותנו שהשמחה היא חלק בלתי נפרד מכל פעולה רוחנית. עבודת ה' מתוך שמחה מאפשרת קשר קרוב ואמיתי עם הבורא, והיא מגלה את ההבנה שהמצוות והתפילה אינן רק חובות, אלא מתנות רוחניות המביאות לאדם את הטוב המוחלט.
כמה מילים על המחבר
הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) נפטר לפני 280 שנה. היה רב עצום וגדול בתורה, במחשבה, במוסר ובקבלה. פעל באיטליה, בסןף ימיו עלה לארץ ישראל ונטמן בטבריה. מרבית ספריו אבדו עם הזמן. בין הספרים שנותרו ונדפסו: מסילת ישרים, דרך ה', דעת תבונות ועוד, המשמשים עד ימינו ספרי יסוד במוסר ובמחשבה היהודית.