חסד מול גבורה: השפעתם השונה של אברהם ויצחק על הברכות

בפרשתנו מסופר על הברכות המיוחדות שבירך יצחק אבינו את יעקב, המתחילות בפסוק "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש" (כ"ז, כ"ח). מנהג ישראל לפתוח את השבוע בפסוקי הברכה הללו, הנאמרים במוצאי שבת. הקשר בין פסוקים אלו לגאולה בולט ביותר, וזאת מפני שיצחק אבינו מסמל את השמחה ואת השחוק המאפיינים את זמן הגאולה, ככתוב "אז ימלא שחוק פינו" (תהילים קכ"ו, ב').

ידוע ההבדל בין אברהם אבינו ליצחק אבינו . אברהם מידתו היא חסד ויצחק מידתו היא גבורה. הגבורה מרמזת לתגבורת החיוּת ולכן היא נעלית מחסד. החסד הוא השפעה מתונה, כשפע הניתן בתוך כלי המכיל אותו, בעוד הגבורה היא השפעה של חיות מוגברת, "ויתן לך האלוקים".

גבורות ממותקות

הברכות בפסוק מתחילות בשם "אלוקים", המסמל בדרך כלל דין וגבורה, צמצום והסתר. לעומתו, שם הוי'ה מסמל חסד וגילוי. אם כן, כיצד נותן יצחק אבינו שפע של ברכות דווקא משֵם "אלוקים"? כוונת הדברים היא שביכולתו של יצחק אבינו להפוך את הצמצום לגילוי, להפוך את הדין לחסד, ולהמתיק את הגבורות, עד כדי כך שאפילו משם "אלוקים" יגיעו הברכות הגבוהות ביותר.

בברכותיו של יצחק ליעקב אבינו נאמר "ויתן לך ה-אלוקים", בתוספת ה הידיעה. אין הכוונה ל"אלוקים" בלבד שהוא שם המסמל כשלעצמו דין וצמצום, אלא לאותה דרגה של "האלוקים" שתתגלה לעתיד לבוא, שבה נהפכים הדינים לרחמים.

ההעלם העצמי

מבואר בחסידות כי הפסוק "ויתן לך ה-אלוקים" בצירוף ה הידיעה, מרמז לדרגה שנקראת "ההעלם העצמי". יש דרגה שהיא "אור וגילוי", ויש דרגה שהיא "מכוסה וסתומה בתוך עצמה", שלא באה עדיין לידי גילוי. דרגה זו, המסתתרת בתוך עצמה, נקראת "ההעלם העצמי שלמעלה מגדר אור וגילוי".

הברכות מ"ויתן לך ה-אלוקים" מביאות להתגלות דרגות אלוקיות כה נעלות שעד עתה לא התגלו, כי הן למעלה מגדר גילוי.

"מטל השמים"

כאמור, הברכה המגיעה מ"האלוקים" מתבטאת ב"טל השמים...".

הגשם קשור עם הבחינה של "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה, פעולה אנושית). מעשה האדם והשתדלותו הם המביאים ל"אתערותא דלעילא" (התעוררות מלמעלה, השפעה אלוקית) - להמשכת גשמים. לכן, לעיתים יש גשמים ולעיתים אין.

בפרשת בשלח מסופר כי יחד עם המן שהגיע מן השמים לבני ישראל בהיותם במדבר ירד גם טל. המן, לחם שמימי ללא פסולת, ירד מלמעלה באופן ניסי ארבעים שנה ברציפות, כאשר הוא מכוסה מעליו ומתחתיו בטל. הטל קיים תמיד (בשונה מהגשם) והוא מסמל השפעה רציפה וקבועה, כי הטל מגיע מ"אתערותא דלעילא" ואינו מושפע ממעשי האדם.

השפעת הטל לישראל מגיעה מ"אתערותא דלעילא", ממקום שאינו מוגבל, מצד האהבה, הרחמים והחסד של הקב"ה. וכאשר הטל הגיע עם המן, היתה זו למעשה התלבשות של השפעה בלתי מוגבלת בתוך מאכל גשמי.

בקרוב ממש, בזמן הגאולה, תתגלה בחינת ה"טל". לא רק כהשפעה גשמית, לחם עונג, אלא גם כ"טל תחי'ה", בו הקב"ה יחי'ה את המתים. טל זה מכונה בזוהר הקדוש "טלא דנטיף מעתיקא" – טל הנוטף מדרגת "עתיק", מדרגת "פנימיות הכתר", מקום שאינו מושפע ואינו תלוי במעשי הנבראים.

"טל ומטר" – פנימיות התורה ונגלה שבתורה

שני המושגים הללו, הגשם והטל, ישנם גם בתחומי לימוד התורה.

חלק הנגלה שבתורה קשור עם יגיעת האדם בפלפול, שקלא וטריא וכו'. לכן לימוד הנגלה נמשל למטר התלוי בעבודת האדם "יערוף כמטר לקחי". כלומר, ה"לקח" של הבורא - התורה שהוא מלמד אותנו – נמשל למטר וגשם.

לימוד פנימיות התורה, לעומתו, נמשל לטל המגיע מ"עתיקא קדישא", כנאמר בקבלה, שזהו מקום שאין בו ספקות וקושיות. ועליו נאמר "כל העוסק בטל תורה - טל תורה מחייהו" (כתובות קי"א, ב'). לימוד פנימיות התורה מכין אותנו כבר בזמן הזה לקבלת טל התחיה.

כאמור, יצחק אבינו קשור במיוחד עם הגאולה. יצחק אבינו פותח את הברכה ליעקב ולבניו לדורי דורות במילים "ויתן לך". נוספה כאן ו' החיבור, שכוונתה – כדברי חז"ל - "יתן ויחזור ויתן", נתינה ללא הפסקה, מהדרגה של שם "אלוקים", "ההעלם העצמי", שמהפך לטובה את הדינים.

בכל מוצאי שבת אנו מזכירים את אליהו הנביא מבשר הגאולה ומתפללים לגאולה, וכאמור, נוהגים לומר את פסוקי הברכה של יצחק לבנו יעקב ולזרעו: "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש". יהי רצון שנזכה לראות ברכה זאת במוחש, בקרוב ממש!

מעובד לפי שיעורי הרב דב מנחם דוברוסקין.