רמב"ן על פרשת תולדות: כך אפשר לזכות לרוח הקודש

בפרשת השבוע, פרשת תולדות, נאמר:

"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי: וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי (צידה) צָיִד: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת". (בראשית כ"ז, א' – ה')

הרמב"ן מבאר את הטעם לכך שיצחק ביקש מעשו להביא לו בשר כדי לברכו. היה זה כי רצה למסור את הברכות ברוח הקודש, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. וכמו שמצינו שאלישע ביקש להביא לו מנגן כדי שיוכל לומר נבואה – כך, ומאותה סיבה, ביקש יצחק אבינו שעשו יביא לו בשר, כדי שישיג את השמחה הנצרכת לרוח הקודש. ודרגה זו של רוח הקודש הגיעה לאחר האכילה!

כה דברי הרמב"ן:

"שהיה יודע בנפשו כי אחר האכילה היתה מתענגת ושמחה ויחול עליה רוח הקדוש, כענין: 'ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".

לעומת זאת, כוחה של אכילה שלילית גדול אף הוא, וביכולתו להוריד את האדם לשאול תחתית.

בפרשה זו אמר עשו ליעקב: "הלעיטני נא מן האדם האדום הזה... על כן קרא שמו אדום". האם בגלל פעם אחת שעשו אמר את המילה, כך נקרא שמו?

הגר"א (אור יהל, פרשת נשא) מסביר שזו מהותו של עשו, לומר "הלעיטני נא". הוא מסביר שזו המלחמה של עמלק בישראל, זו המלחמה של התאוות נגד הקדושה. לכן נקרא שמו "אדום", כי כל מהותו היא רדיפת התענוגות, ושמו מבטא את מאוויי חייו.

כלומר: זה מה שיכול לרומם את האדם עד רוח הקודש, או להוריד אותו לשאול תחתית: האכילה.

מה קובע אם האכילה תהיה טובה ורוחנית, או רעה ומזוהמת?

הרב הדר מרגולין, המביא דברים אלו בספרו "למרגלות הרמב"ן", מבהיר את אחד הקריטריונים המובהקים: הכמות!

כמה אתה אוכל? האם אתה ממלא את הבטן, או משאיר קצת מקום?

ראשית, מבחינה בריאותית: כבר לפני כמעט 1,000 שנה כתב הרמב"ם (הלכות דעות ד, טו): "אכילה גסה לגוף כמו סם המוות, והוא עיקר לכל החלאים, ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים".

גם מבחינה רוחנית הדברים מדהימים:

הראב"ד חידש שיש צום תוך כדי אכילה, כלומר: לא מדובר על מניעה מאכילה בצורה מוחלטת, אלא: תאכל, תשתה, אבל: תמעיט בכמות! תסיים את האכילה כשאתה עדיין קצת רעב.

מה זה יעשה?

הנה לשונו של רבנו יונה (בספרו "יסוד התשובה"):

"אל ימלא כל תאוותו, לא במאכל ולא במשתה. וכן אמר הרב ר' אברהם בר דוד, שהיה אחד מחסידי עולם: הגדר הגדול המעולה המופלא, מניעת המאכלות. וכן פירוש דבריו: אל יעזוב לגמרי מלאכול בשר ולשתות יין, כי דייך מה שאסרה תורה. אך בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותו, ואל יאכל כפי תאוותו. ודרך זה ימנענו מחטוא, ויזכרנו אהבת הבורא יותר מתענית אחד בשבוע, כי זה בכל יום תמיד מדי אכלו ומדי שתייתו יניח מתאוותו לכבוד הבורא".

הרב מרגולין מדגיש בדברי רבנו יונה: "הגדר הגדול, המעולה, המופלא" – כלומר, מדובר כאן על עוצמה מיוחדת ומעולה, ואין צורך שתצום, אלא רק שתמעט את האכילה!

לסיכום, האכילה יכולה להעלות את האדם לפסגות הרוחניות הגבוהות ביותר, ויצחק אבינו השתמש בכח זה כדי לשמח אותו להשגת רוח הקודש, וכדברי הרמב"ן.

היא יכולה להפיל את האדם לעומק הנמוך ביותר, ולכן נקרא עשו "אדום", מחמת תכונתו הבאה לידי ביטוי ב"הלעיטני נא".

קדושת האכילה תלויה הרבה בכמות שאוכלים, כי מיעוט הכמות מביאה בריאות במובן הפיזי, וכן היא מביאה בריאות נפשית מלאה.

חשוב לדעת כי בכל סעודה יש אפשרות להגיע לדרגה של רוח הקודש, אם נזכה ונפנים את הדברים.