אותיות ומשמעותן: מה אומרת לנו האות ו' על פי התורה והקבלה?

משמעות האות ו' היא חיבור ואיחוד. המילה הראשונה בתורה שפותחת באות ו' היא "ווי העמודים". הוו הוא קרס המחבר בין העמוד ובין היריעה. גם צורת האות ו' היא צורה של קרס, וו, כמו מתלה.

התכונה של האדם, שמאפשרת לו לחבר את כל הדברים לאחד, היא הדעת. האדם יודע את העבר, יודע ידיעות רבות, ומכוחן הוא יכול ליצור תמונת עולם, לקבל החלטה, לדעת מה לעשות.

לכן המילה "לדעת" פירושה גם "להתחבר", כמו "והאדם ידע את אשתו".

הדעת היא הבסיס לחיבור בין גשמיות לרוחניות. חמש האותיות הראשונות מסמלות את הבריאה הגשמית, וחמש הבאות מסמלות את השלבים של הרוחניות. הדעת היא הבסיס להבין את החלק הרוחני, ולכן רק האדם מסוגל להבין אותו, כי רק לו יש דעת.

כאשר האות ו' נוספת בתחילת מילה, יכולה היא לשמש כ"ו' החיבור", שימוש זה תואם בדיוק את המבואר, כי משמעות האות ו' היא חיבור.

ישנו שימוש מענין לאות ו', שנקרא "ו' ההיפוך". כאשר מילה שמנוסחת בלשון עתיד מקבלת ו' בתחילתה, היא נהפכת לעבר, ולהפך - כאשר מילה שמנוסחת בלשון עבר מקבלת ו' בתחילתה, היא נהפכת לעתיד. למשל: "נתן" הינו תיאור עבר, אך "ונתן" הינו תיאור עתיד (כמו ב"ונתן פדיון נפשו", יתן). הסיבה היא משום שהאות ו' מבטאת את כוח הדעת, ועל ידו הוא יכול "להתחבר" לעתיד, לדעת אותו ולהשתמש בו עכשיו. 

שימוש נוסף באות ו' בסוף מילה, הוא שימוש של חיבור ושייכות. בית, כאשר הוא מקבל ו' בסופו, נהפך ל"ביתו", בית ששייך לו. "יד" נהפכת ל"ידו", יד שמחוברת אליו. 

מקום נוסף שבו רואים את משמעות האות ו' היא ההבדל בין יחד ליחדיו. לכאורה מדובר בשתי צורות לאותו רעיון, אך עיון במקורות, מגלה כי "יחד" אינו אלא קרבת מקום. גם אנשים שנלחמים זה בזה "נלחמים יחד" (שמואל א', י"ז). הוספת האות ו' אחרי ה"יחד" הופכת את משמעות המילה לאנשים שקשורים זה לזה, שמחוברים זה לזה, כמו שדרשו חז"ל על אברהם ויצחק בדרך לעקדה: "וילכו שניהם יחדיו", שהיו מאוחדים ברצון לקיים ציווי ה'.

האות ו' משמשת בתפקיד מרכזי במילה "אות", המילה הזו מורכבת מהאות הראשונה, א', ומהאות האחרונה, ת', ומי שמחברת ביניהן היא האות ו'. ביאור הדבר הוא שא' היא מקור הכוח, הבורא, ות' היא סימן גשמי ("והתווית תו" – תיצור סימון, כמו תווי מוזיקה). אות היא סימן גשמי שמעיד על תוכן רוחני. ו' היא הדעת, הרעיון שמקשר בין א' ובין ת', בין הסימן הגשמי ובין הרעיון הרוחני, שהוא המקור של הסימן והתוכן שלו.