ראשוני הרבנים באשכנז: סיפורם של משפחות קלונימוס ומכיר

ביהדות אשכנז הקדומה לא היה יחוס נכבד יותר מאשר "משפחת קלונימוס". קלונימוס היתה אחת המשפחות היהודיות הראשונות בעמק הריין, ובאשכנז וצרפת בכלל.

באותם ימים היתה צפון מערב אירופה חלק מקיסרות "ממלכת הפרנקים", שבה שלטה השושלת הקרולינגית במשך כמעט ארבע מאות שנים.

הקרולינגים היו המשך של שבטים עתיקים מצפון אירופה, אשר התגבשו לפדרציה אחת, ובשנת 751 זכו גם לתמיכתו של האפיפיור זכריה, שהשפיע על הקיסרות הרומית המתפוררת ששלטה באותו זמן בעיקר באיטליה, וזכה להגנה צבאית מאת הפרנקים, ולכן תמך בהם. אך תמיכה זו הביאה לפפין הגוץ את כסא המלוכה. הוא הוכתר ל"מלך הפרנקים", ובהרשאתו של האפיפיור, הוא כינה את קיסרותו "הקיסרות של האימפריה הרומית הקדושה".

בנו, קרל הגדול, נחשב למלך הגדול מכולם, ועל שמו נקראת השושלת "הקרולינגים". הוא משל ביד רמה, והפך את הנצרות לדת המדינה, שכן כוחו הגיע לו רק מהאפיפיור. אבל אז עדיין לא התגבשה השיטה הנוצרית של רדיפת היהודים ואפלייתם. היהודים היו אזרחים שווי זכויות, הותר להם להחזיק בקרקעות, וכאשר היתה מוגשת נגדם תביעה, הם היו נאמנים להישבע בבית המשפט הנוצרי כאשר הם עטופים בטלית ומחזיקים ספר תורה.

הפעולה הכי חשובה של קרל הגדול למען היהדות, היא דאגתו האישית להביא יהודים מלומדים מאיטליה לאשכנז, כדי שידריכו את ההמון. באשכנז היו יהודים סוחרים שהגיעו עקב מסחרם, והיה צורך בגדולים בתורה שיהיו עמם. לשם כך הביא מספר משפחות חשובות מקהילת איטליה. אחד מאותם אנשים שהגיעו היה רבי קלונימוס, יחד עם רבי משה בנו, שהיו שניהם ענקים בתורה. ואכן, רבי קלונימוס נעשה לרבם ולמדריכם של כל יהודי אשכנז, פסקי הלכותיו נמסרו בחרדת קודש במשך מאות שנים, ואחריהם לא ערער אף אחד, אפילו לא גדולי החריפים, כמו רבנו תם.

במקביל להבאת רבי קלונימוס לחבל הריין שבאשכנז, ביקש קרל הגדול מידידו, הסולטן רשיד, עמו היה סוחר בחפצי ערך נדירים מן המזרח, שישלח לו גם הוא חכם יהודי... הסולטן רשיד שלח חכם גדול בשם רבי מכיר מבבל, וקרל הגדול הושיבו באיזור נרבונה, בחבל פרובנס שבצרפת. גם שם נעשה רבי מכיר לרבם ומדריכם של יהודי נרבונה. הם כינו אותו "רבי מכיר הנשיא" (אין לבלבל עם רבי מכיר, אחיו של רבינו גרשום מאור הגולה, שנולד באירופה), ודורות רבים הלכו לאור פסיקותיו והנהגותיו.

הכמרים הנוצרים ניסו בכל כוחם להתסיס את הקיסר ואת פקידיו נגד היהודים. היה מעשה בכומר נוצרי שהוצרך לכסף ומשכן את כלי הקודש מן הכנסייה בידו של מלווה יהודי. הכמרים דרשו בתוקף להעניש את היהודי שלקח כלי "קודש" כאלו בתור משכון, אבל הקיסר פסק שהכומר ייענש בחומרה משום שזלזל בקודשי הדת שלו, והיהודי לא ייענש, משום שלפי דתו אין כאן שום בעיה.

באותו הזמן עדיין "מותר" היה ליהודי להתווכח עם נוצרי ולהביע את דעתו, שלא כמו בדורות המאוחרים יותר, שבהם הוויכוחים האלו היו רק הצגות מכורות מראש. יהודי מפורסם בשם יוליוס התווכח עם כומר בשם פטר ויכוח נוקב ומפורט, והדברים פורסמו באותו הזמן בספר. חכם יהודי מפורסם בשם אברהם העברי חקר כתובות עתיקות בסרדיניה, והוא הוכר כאחד ההיסטוריונים הראשונים של האזור.

הקיסר קרל קבע בחוק את זכויות היהודים ואת מעמד המנהיגים. רבי קלונימוס ורבי מכיר נקראו "מלכי היהודים" וכך התייחסו אליהם כולם. התקופה הזו נמשכה אמנם רק כשלושה דורות, אבל בזמן הזה הצליחו יהודי אירופה לבסס את עצמם, הם הקימו ישיבות מפוארות ובתי מדרש, וייסדו את מנהגיהם הידועים כמנהגי אשכנז. כאשר החלו הרדיפות הנוצריות, ונאסרה הקמת ישיבות חדשות, השתדלו היהודים לשמר את מה שהשיגו באותם ימי בראשית מבורכים.