ביאורי תפילה
יה ריבון עלם: הפיוט שאי אפשר לסיים סעודת שבת בלעדיו
"יה ריבון עלם" הוא פיוט יהודי מרגש שנכתב בארמית ושורר במשך דורות בשבתות ובאירועים חגיגיים. מהו סוד הצלחתו של הפיוט המוכר?
- אמיתי חניה
- פורסם כ"ז חשון התשפ"ה
(צילום: shutterstock)
הפיוט "יה ריבון עלם ועלמיא" הוא אחד מהפיוטים הידועים והאהובים במסורת היהודית, המושר בעדות רבות, במיוחד בשבת. פיוט זה, הכתוב בארמית, מהווה ביטוי נשגב של הודיה ושבח לאלוהים, המהלל את גדלותו ואת תפקידו כמלך העולם. במשך הדורות, הפיוט התקבל בחום בקהילות שונות, והוא ממשיך להוות חלק מרכזי במסורת המוזיקלית והדתית היהודית.
זהות המחבר ומועד כתיבת הפיוט
מחבר הפיוט הוא רבי ישראל נג'ארה, מגדולי הפייטנים במאה ה-16. רבי ישראל נג'ארה היה דמות מרכזית בקהילות היהודיות בצפון אפריקה ובארץ ישראל, ונודע בפיוטיו המלאים ברגש, עומק ותשוקה. פיוט זה נכתב בתקופה של תחייה דתית ותרבותית בעם ישראל, שבה נהגו לכתוב פיוטים כדי להעשיר את חווית התפילה ולקרב את לבבות המתפללים.
מקומו בסידור התפילה
הפיוט "יָהּ רִבּוֹן עָלַם" אינו חלק רשמי מהתפילות הקבועות בסידור, אך הוא מצא את מקומו במנהגי קהילות שונות באירועים שבתיים וחגיגיים. בקהילות האשכנזיות נהוג לשיר אותו בסעודת ליל שבת, בעוד שבקרב הספרדים הפיוט מושר כחלק משירת הבקשות (מנהג לילי שבו שרים פיוטים ובקשות, בעיקר במהלך חודשי החורף או בסמוך לשבת).
גם חלק מיהודי תימן אימצו את המנהג לשיר פיוט זה.
תוכן הפיוט
הפיוט מדגיש את גדלותו של האל, המתואר כמלך מלכי המלכים, ואת חובתו של האדם להודות לו על כל החסדים שהוא מעניק לעולם ולברואיו. באמצעות מילים מלאות יראת כבוד ואהבה, מתאר הפייטן את האל כשליט על כל היקום, המקיים את הבריאה ומשרה עליה את השגחתו.
הפיוט מבקש להאיר את תחושת השייכות והקשר העמוק בין האדם לאלוקיו, תוך הדגשה של הרעיון שהבורא הוא המקור לכל טוב וגאולה.
מבנה הפיוט מבחינה אומנותית ספרותית
הרפרן (פזמון חוזר)
הרפרן של הפיוט הוא "יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא", שמתורגם לעברית כ"יה ריבון העולם והעולמות, אתה הוא מלך מלכי המלכים".
מבחינה אמנותית, הפיוט מצטיין בשפה מליצית ובמבנה סימטרי המקנה לו יופי קצבי וקליט.
אקרוסטיכון
הפיוט כתוב בשפה הארמית, ומורכב בצורה של אקרוסטיכון, כך שחמשת הבתים מתחילים באותיות שמרכיבות את המילה "ישראל". האקרוסטיכון יוצר חיבור אישי בין מחבר הפיוט לבין עם ישראל, ומדגיש את תחושת השייכות הלאומית והדתית.
שפה ארמית
השימוש בשפה הארמית מעניק לפיוט אופי מסורתי ומכובד.
יה ריבון עלם / רבי ישראל נג'ארה
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא
אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא
עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא
שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא
שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא
לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא
עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא
חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא
רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין
מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין
לוּ יְחִי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין
לָא יֵעוּל גְּבוּרְתָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא
אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא
פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא
וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא
עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא
לְמִקְדָּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין
אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרֲחֲשִׁין
בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשֻׁפְרַיָּא