במרוץ החיים המודרני, רבים מאיתנו מחפשים את המקצוע המתאים שישלב בין סיפוק אישי לפרנסה ראויה. בספרו "חובות הלבבות", רבנו בחיי מעניק גישה עמוקה ומרעננת לבחירת תחום העיסוק שלנו, המבוססת על אמונה וביטחון באלוהים. הכתבה הבאה תעזור לכם להבין כיצד עקרונות עתיקים אלו רלוונטיים גם לעידן המודרני.
רבנו בחיי מסביר שמאחר שה' הוא המפרנס של האדם, ועל האדם לעסוק בצרכי פרנסתו רק כדי לקיים בזה את רצון ה', בידו לבחור לעצמו מקצוע שיש לו נטיה אליו ושהוא נוח לו, וגם אם לפעמים אין לו ממקצוע זה די פרנסתו, אין לו צורך ולא תועלת לעבור למקצוע אחר, שהרי לא המקצוע הוא המפרנס אותו, אלא ה' הוא המפרנס אותו, ואם רצון ה' לפרנס אותו יותר ברווח, בידו יתברך לעשות זאת גם על ידי אותו המקצוע שהוא בחר לעצמו. ההתעסקות בפרנסה מתוך השקפה זו, לא רק שאין היא עומדת בסתירה עם הביטחון בה', אלא היא אף נחשבת למצווה, ה' משלם עבורה שכר.
רבנו בחיי מבהיר נקודה מהותית: המקצוע אינו המפרנס את האדם, אלא הקב"ה. לכן, לאדם יש את החירות לבחור תחום עיסוק שמתאים לאופיו, כישוריו, והנטיות הטבעיות שלו. גם אם המקצוע אינו מניב הכנסה מספקת כל הזמן, אין טעם למהר להחליף אותו. אלוהים יכול להעניק שפע ורווחה בכל תחום שתבחרו, אם רק תשמרו על אמונה ותעשו את המוטל עליכם.
לפניכם דבריו של רבנו בחיי, בתוספת פירוש ה"לב טוב":
"וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסיבות על בני אדם, נבאר עתה כי אין כל אדם חייב לחזר על כל סיבה מסיבות הטרף, כי הסיבות רבות".
מאחר שהוכחנו כי מחובת בני האדם לחזר אחרי אמצעים שיתפרנסו על ידם, נבאר עתה כי אין האדם חייב לחזר אחר כל אחד מאמצעי הפרנסה הבאים לידו, אלא בידו לבחור לעצמו את אותו האמצעי שהוא מתאים ביותר לתכונותיו, שהרי אמצעי הפרנסה רבים.
ישנם סוגי מלאכות שהם קלות וטעונות רק טרחה מועטה, כגון מסחר בחנות, או מלאכה הטעונה רק מעט טרחה, כגון החייטות, הרקמה, הכתיבה, החסנת סחורות, ותיווך קבלנים ופועלים לעבודת חקלאות.
"ומהן סיבות יש בהן יגיעה וטורח, כעיבוד העורות והוצאת הברזל והנחושת מן מוצאיהם, וזיקוק הכסף בעופרת, ונשוא המשאות הכבדות, ולכת בדרכים רחוקים תמיד, ועבודת האדמה וחרישתה וכיוצא בהם".
וישנם אמצעי פרנסה הטעונים יגיעה וטרחה, כגון עיבוד עורות, חציבת הברזל והנחושת מהמכרות, זקוק הכסף על ידי עופרת, טעינת משאות כבדים, נסיעה תמידית בדרכים רחוקות, עיבוד האדמה וחרישתה, וכיוצא בזה.
"ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו, ראוי לו מהם מה שיש בו מן היגיעה כפי שיכול לסבול".
ואותו אדם שגופו חזק ושכלו חלש, מתאימים לו אמצעי פרנסה הטעונים יגיעה גופנית כפי שהוא יכול לסבול.
"ומי שהוא חלש בגופו והכרתו חזקה, אל יבקש מסיבות הטרף מה שמייגע גופו, אך ייטה אל מה שיהיה קל על גופו ויוכל להתמיד עליו".
אבל מי שגופו חלש ושכלו חזק, אל יבקש אמצעי פרנסה המייגע את גופו, אלא יבחר לעצמו אמצעי כזה שהוא קל לגופו, שיוכל לעסוק בו תמיד.
"ולכל אדם יש חפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה. כבר הטביע ה' לה בטבעו אהבה וחיבה".
ולכל אדם יש תשוקה ונטיה למקצוע או למסחר מסוים, יותר מאשר למקצועות וענפי מסחר אחרים, מפני שה' הטביע בו אהבה וחיבה לאותו מקצוע או מסחר.
"וכן בשאר החיים: כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים, ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף, ובטבע האיל צידת הנחשים. וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד, וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטייה ותאווה אל מין ממיני הצמחים והחיים, הוטבע עליו להיות סיבה למזונו, ותכונת גופו ואבריו ראויים לדבר ההוא, כפה הארוך והשוק הארוך לעוף שהוא צד את הדגים, וכשן והציפורן החזק לארי, והקרניים לשור ולאיל. ואשר תוכן מזונו מן הצמח - לא ניתן לו כלי הציד והטרף".
וכן הוא גם אצל שאר בעלי החיים, בכל אחד הטביע ה' נטיה משלו. למשל, לחתול נתן ה' טבע לצוד עכברים, לנץ נתן ה' טבע לצוד עופות, לאיל נתן ה' טבע לצוד נחשים, וכן יש עופות הצדים רק דגים. וכן נתן ה' לכל מין ומין מבעלי החיים נטיה ותאווה אל אחד ממיני המצחים ובעלי החיים, כדי שנטיה זו תהיה האמצעי למחיתו. והתאים ה' את מבנה הגוף והאברים של כל מין ומין מבעלי החיים לנטיה שלהם. למשל, לעוף הצד דגים ברא ה' פה ארוך ושוקים ארוכות, ולאריה הניזון מדריסת חיות, ברא ה' שנים וצפרנים חזקות. ואילו לבעלי החיים הניזונים מהצמחים לא נתן ה' כלי ציד וטרף.
רבנו בחיי משתמש בדוגמה מאלפת מעולם הטבע. לכל בעל חיים יש מבנה גוף ונטייה טבעית המתאימים לו לתפקודו בעולם:
לחתול יש כישרון טבעי לציד עכברים.
לנשר יש מבנה גוף המותאם לציד בעופות.
ולעומת זאת, לבעלי חיים הניזונים מצמחים אין כלים לציד וטרף.
גם בני אדם אינם שונים: לכל אחד מאיתנו יש כישורים ונטיות טבעיות, ומומלץ לבחור מקצוע שמתאים להם. מי שגופו חזק ושכלו חלש, מתאים לו עיסוק פיזי. ומי שגופו חלש אך שכלו חזק, עדיף שיבחר במקצועות המחייבים מחשבה ויצירתיות.
"ועל הדמיון הזה תמצא מידות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה ישים אותה סיבה להבאת מזונו, ויסבול מותקה ומרירותה, ואל יקוץ כשיימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלוקים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו".
ובדומה לדוגמה זו תמצא שכל אדם מסוגל למקצוע או מסחר מסוים, בהתאם למידותיו ומבנה גופו, ומי שמוצא במידותיו ובטבעו תשוקה אל מקצוע מסוים, וגופו מתאים אליו, והוא מסוגל לסבול את היגיעה הדרושה למענו, יחזר אחרי אותו מקצוע, ויעשה אותו אמצעי להשגת מחייתו, ויעסוק בו ברצון, בין כשהוא מצליח בו ובין כשהוא לא מצליח בו, ולא ימאס בו גם אם לפעמים אין לו ממנו די פרנסתו, אלא יבטח באלוקים שימציא לו פרנסתו כל ימי חייו.
"ויכוון בטרדת לבו וגופו בסיבה מן הסיבות והסבוב עליה, לעמוד במצוות הבורא שצווה האדם להתעסק בסיבות העולם בעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה".
וכאשר מחשבותיו וגופו עסוקים באחד מאמצעי הפרנסה, או בהשתדלות להשיג אמצעי זה, תהיה כוונתו לקיים את מצוות הבורא שציווה לאדם לעסוק באמצעים גשמיים לשם עיבוד האדמה, חרישתה וזריעתה, ושציווה להשתמש בשאר בעלי החיים לצרכיו ותזונתו ולבנית מדינות והכנת מזון, ושציווה לשאת אישה כדי להוליד בנים. וכשהוא מכוון בדברים אלו לשם שמים, הוא יקבל שכר על זה. ובטחונו באלוקים יישאר שלם, ולא ייפגם במאומה בזה שהוא משתדל להשיג אמצעים שיתפרנס על ידם, אם הוא מכוון בליבו ובמצפונו לעשות זאת לשם שמים.
לסיכום, מן הדברים עולה כי מאחר שה' הוא המפרנס של האדם, ועל האדם לעסוק בצרכי פרנסתו רק כדי לקיים בזה את רצון ה', בידו לבחור לעצמו מקצוע שיש לו נטיה אליו ושהוא נוח לו, וגם אם לפעמים אין לו ממקצוע זה די פרנסתו, אין לו צורך ולא תועלת לעבור למקצוע אחר, שהרי לא המקצוע הוא המפרנס אותו, אלא ה' הוא המפרנס אותו, ואם רצון ה' לפרנס אותו יותר ברווח, בידו יתברך לעשות זאת גם על ידי אותו המקצוע שהוא בחר לעצמו. ההתעסקות בפרנסה מתוך השקפה זו, לא רק שאין היא עומדת בסתירה עם הביטחון בה', אלא היא אף נחשבת למצווה, ה' משלם עבורה שכר.
הרב זמיר כהן מסביר מה חשוב לבדוק כשמחפשים עבודה:
עבודת הפרנסה, לפי רבנו בחיי, אינה רק צורך קיומי, אלא מצווה בפני עצמה. כאשר אדם עוסק בפרנסתו מתוך כוונה לקיים את רצון ה', מאמציו נחשבים לו לעשיית מצווה. ההשקפה הזו הופכת את חיי העבודה למשמעותיים יותר: אתם לא רק עובדים כדי להתפרנס – אתם מקיימים שליחות רוחנית.
לקחת השראה לחיים המודרניים
גם בעידן שבו הקריירות מורכבות ואפשרויות הבחירה כמעט בלתי מוגבלות, אפשר לקחת עקרונות ברורים מהשקפתו של רבנו בחיי:
הכירו את עצמכם: ערכו רשימה של החוזקות, התכונות והתחומים שמעוררים בכם עניין וסיפוק.
אל תתמקדו רק בכסף: זכרו, הכסף הוא לא חזות הכול. העיקר הוא לבחור מקצוע שתואם את האישיות שלכם.
שמרו על אמונה: העבודה היא כלי, אך הפרנסה עצמה מגיעה ממקור גבוה יותר.
דוגמה עכשווית: שילוב בין משמעות לפרנסה
נניח שאדם בעל נטייה יצירתית חושש לעזוב מקצוע "בטוח" ולעבור לעולם האמנות. התובנות של רבנו בחיי מעודדות אותו לקחת את הסיכון אם זהו תחום שנוגע לליבו, ולהאמין שהשפע יגיע – כל עוד הוא משתדל בכנות ועושה את חלקו.
מחשבה לסיום
השילוב בין בחירה אישית, ביטחון באלוהים ופרנסה ראויה יכול לשנות את תפיסת החיים שלנו. "חובות הלבבות" מזכיר לנו שהעבודה היא לא רק חובה, אלא גם זכות. מציאת התחום המתאים לנו היא חלק מהמסע הרוחני שלנו בעולם.
אז מה איתכם? איזה מקצוע מרגיש לכם טבעי? האם אתם עובדים רק בשביל הכסף, או שמצאתם תחום שבו אתם יכולים גם להביא את עצמכם לידי ביטוי?
בחנו את עצמכם, האמינו בדרככם – ותנו לעבודה שלכם להיות חלק ממסע מלא משמעות.
