הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ט"ז בספר שופטים: מות הגיבורים של שמשון

תקציר הפרק

פרק ט"ז מתאר את התפתחות יחסיו של שמשון עם אישה בשם דלילה, אשר נבחרה על ידי סרני פלשתים לפתות אותו ולגלות את סוד כוחו. בתחילה, שמשון מתחמק מגילוי האמת ומשתמש בכזבים כדי לשמור על כוחו. עם הזמן, תחת לחציה המתמיד של דלילה, שמשון נשבר ומספר לה כי כוחו נעוץ בשיערו שלא גולח מעולם, כחלק מנזירותו.

דלילה מבצעת את תכניתה, מגלחת את שערו בעודו ישן, וכוחו של שמשון נעלם. הפלשתים תופסים אותו, מנקרים את עיניו ומובילים אותו למאסר. בשיא הסיפור, שמשון, שהשיער שלו החל לצמוח מחדש, מבקש מה' כוח אחרון. הוא ממוטט את עמודי הבית בו שהו סרני פלשתים ואנשים רבים, וגורם למותם יחד עם מותו. הסיפור מסתיים בקבורתו של שמשון ובהזכרת תקופת שיפוטו את ישראל במשך עשרים שנה.

הפרק המלא

(א) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

(ב) לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ.

(ג) וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן.

(ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה.

(ה) וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף.

(ו) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ.

(ז) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם.

(ח) וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם.

(ט) וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ.

(י) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר.

(יא) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם.

(יב) וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט.

(יג) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת.

(יד) וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת.

(טו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל.

(טז) וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת.

(יז) וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹוקים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם.

(יח) וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לה [לִי] אֶת כָּל לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם.

(יט) וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו.

(כ) וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו.

(כא) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים [הָאֲסוּרִים].

(כב) וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח.

(כג) וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ.

(כד) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ.

(כה) וַיְהִי כי טוב [כְּטוֹב] לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים [הָאֲסוּרִים] וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים.

(כו) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי והימשני [וַהֲמִשֵׁנִי] אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם.

(כז) וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן.

(כח) וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אלוקים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹוקים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים.

(כט) וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ.

(ל) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו.

(לא) וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה.

ביאורי מילים קשות בפרק

פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל - תפתי את שמשון ותגרמי לו שהוא יגיד לך כיצד הוא כל כך חזק.

אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ - אם יקשרו אותי בשבעה חבלים דקים שהכינו מאבריה הפנימיים של בהמה, כשהם עוד לחים ועוד לא התייבשו.

וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר - חיילי הפלשתים שהתחבאו כדי לתפוס את שמשון, התחבאו בחדר של דלילה על פי עצתה

אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם - אם יספרו אותי, כוחי המיוחד יסור ממני, ואהפוך להיות אדם חלש יותר, כך שאהיה כמו אדם רגיל

הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם - תניח את ידיי ואל תאחז בהם, כדי שאוכל למשש בידיי את העמודים שהבית סמוך עליהם, את העמודים שהיוו יסודות לבית, ואשען עליהם.

וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה – הבית אליו הביאו את שמשון היה מלא באנשים ונשים, וכן בכל שרי פלישתים, ועל הגג כ-3,000 בני אדם.

תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים – אני אמות יחד עם פלשתים.

וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו - מספר הפלשתים ששמשון הרג כשהוא הפיל את הבית ונהרג גם הוא, היה גדול יותר ממספר הפלשתים ששמשון הרג לאורך כל השנים שבהן הוא היה חי.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: הפלשתים פנו אל דלילה ואמרו לה שאם כוחו גדול בגלל איזו סגולה, שתגיד להם. אבל אם כוחו הגדול הוא טבעי, שתגיד להם נקודת תורפה שלו. שמשון ענה רק במה ניתן לקשור אותו, אבל לא ענה מה מקור הכח שלו – הוא אמר לדלילה שהוא אינו יודע מה מקור כוחו וכאילו הדברים באים לו בטבעיות.

רד"ק: המנהג היה שהאסירים היו טוחנים בריחיים וכך הם היו מתפרנסים, משום שמלאכה זו אפשרית גם כשהאדם קשור בנחושתיים.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה: היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה הייתה ראויה שתקרא דלילה, שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו.

ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו: מנא ידעה? אמר ר' חנין: ניכרין דברי אמת. אביי אמר:      ידעה ביה באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה, כיון דאמר: נזיר אלהים אנכי, אמרה השתא ודאי קושטא קאמר.

וינקרו פלשתים את עיניו: זה שאמר הכתוב: הכל כאשר לכל כנשבע כאשר שבועה ירא. כנשבע זה צדקיהו, שהשביעו נבוכדנאצר, אשר השביעו באלהים. כאשר שבועה ירא, זה שמשון, שנאמר: השבעו לי פן תפגעו בי אתם. זה מת בניקור עיניים וזה מת בניקור עיניים.

תנו רבנן: חמישה היו מעין דוגמא של מעלה וכולם לקו בהם: שמשון בכוחו, שאול בצווארו, אבשלום בשערו, צדקיהו בעיניו, אסא ברגליו. משון בכוחו, דכתיב: ויסר כחו מעליו. שאול בצווארו, דכתיב: ויקח שאול את החרב ויפול עליה. אבשלום בשערו, דכתיב: ויחזק ראשו וגו'. צדקיהו בעיניו, ואת עיני צדקיהו עיור. אסא ברגליו, דכתיב: רק לעת זקנתו חלה את רגליו, זו פודגרא.

זכרני וחזקני: אמר רב: אמר שמשון לפני הקב"ה: זכור לי שתים ועשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.

ואנקמה נקם אחת משתי עיני: אמר רבי אחא: אמר לפניו: רבש"ע, תן שכר עיני אחת בעוה"ז, ושכר עיני אחת תהא מתוקנת לי לעתיד לבוא. כתוב אחד אומר: וישפוט את ישראל (יח) עשרים שנה.

וכתוב אחד אומר: והוא שפט את ישראל (ארבעים) [עשרים] שנה?! אמר ר' אחא: מלמד, שהיו פלשתים יראים ממנו [כ' שנה] אחר מותו.

לפרקים קודמים

פרק ו' בספר שופטים: גדעון בן יואש

פרק ז' בספר שופטים: ניצחון ניסי ומוחץ במלחמת ישראל נגד מדין

פרק ח' בספר שופטים: גדעון מחסל את מלכי מדיין זבח וצלמונע

פרק ט' בספר שופטים: משל יותם

פרק י' בספר שופטים: בני ישראל חוטאים ונמסרים בידי עמון

פרק י"א בספר שופטים: יפתח הגלעדי ואסונו הגדול

פרק י"ב בספר שופטים: ביאור, פירושים ומדרשים

פרק י"ג בספר שופטים: הולדת שמשון

פרק י"ד בספר שופטים: גבורת שמשון

פרק ט"ו בספר שופטים: מות הגיבורים של שמשון