אותיות ומשמעותן: מה אומרת לנו האות ז' על פי התורה והקבלה?

פירוש המלה "זין" היא הזנה. האוכל נקרא בגמרא "מידי דזין", דבר שזן את האדם. תזונה היא הענקת כוח חיים, ולכן המילה הראשונה בתורה שפותחת באות ז' היא "זרע", כוח החיים של כל הצמחים עלי אדמות, וממנו כוח החיים של האדם, שניזון מזרעי התבואה: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע... ואת כל העץ אשר בו פרי זורע זרע לכם יהיה לאכלה", על ידי הזרעים, המזון נעשה בר קיום תמידי.

גם הגמרא במסכת שבת מסבירה את מהות האות ז' ומיקומה: "אם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך". אחרי כל סדר הבריאה של המציאות שראינו באותיות א-ז, אם הכל נעשה כסדרו, הקב"ה דואג למזון ולקיום לאדם ולצמחים ובעלי החיים המזינים אותו. האות ו' היא כוח החיים, והאות ז' היא יכולתו של הכוח הזה להשיג מזון ולזון את החיים.

באות ג' ראינו כי היא מסמלת את קבלת השפע המביא לגדילה, אבל זו הקבלה הפסיבית, האות ז' מסמלת את הנתינה האקטיבית, את החיים הרוחשים בעולם זה של אספקת המזון. הצורה שבה נוצר המזון בעולמנו היא על ידי כוח שמתגבר וזז. הזרע שנכנס באדמה מתפתח לצמח, שגדל ושולח שרשים וענפים. ניתן לומר שג' היא קבלת השפע, וז' היא הענקת השפע. לכן הזכר מסומל באות זו, כי הוא זז ומתרוצץ ועובד כדי להשיג את המזון ולהעניק אותו לבני משפחתו. לכן נאמר בספר יצירה (פרק ה' משנה א'), שמשמעות האות ז' היא תזוזה והילוך. האדם לעמל יולד, מלאכתו, טרחתו ותזוזתו היא כדי להביא מזון, וגם "התרוצצותו" של הצמח כדי לגדול ולשאת מזון עליו נקראת תזוזה, כפי שמפאר רש"י על הפסוק (תהלים נ', י"ב) "זיז שדי עמדי" – שהצומח נקרא "זיז" על שם תזוזתו. השדה הוא דומם, ופתאום מתחיל "לזוז". (גם האדמה נקראת בנביאים ובחז"ל בלשון נקבה, אמא אדמה שממנה באנו כולנו, והצמחים בלשון זכר, שנולד כביכול מן האדמה, ועושה את מלאכתו). כל תזוזה משתמשת באות ז', בין תזוזה איטית, כמו זב או זע, ובין מהירה: זרק, זרה, זרז. דבר שקיומו מובלט על ידי תזוזתו.

בעוד "הוא" מבטא את עצם הקיום של הדבר, כפי משמעות האות ה', הרי "זה" מבטא את הופעתו באופן מוחשי מולנו. או שאנו זזים לכיוונו, או שהוא זז לכיוונינו, וכך נוצר מצב של "זה".

באות ג' ראינו שהיא מבטאת גם את הגידול, וגם את סיומו הטבעי, הגמילה. האות ז' מבטאת את הכוחות והמאמץ כדי להשיג ולחלק את המזון, וגם את הסיום הלא טבעי, החיתוך. כלי זין הם כלי מלחמה שבהם חותכים את החיים. לא רק הסיום הלא טבעי של החיים הפיזיים, אלא גם הסיום הלא טבעי של החיים הנפשיים. לכן השורש "זנות" משמש לעבודה זרה ולגילוי עריות, חיתוך מקור השפע הרוחני והליכה אחרי דבר אחר, שלא יועיל. האות ר' מבטאת חיתוך, ולכן "גזר" ו"גרזן" הם פעלים שמשמעותם חיתוך הגדילה הטבעית של צמח, או אפילו של אדם. ה"נזיר" חותך מפעילותו את הדברים הטבעיים שהם חלק מהתזונה והחיים. מטרת הנזירות היא הפסקה זמנית של פעילות החיים הנורמלית, "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו".

משותף נוסף לג' ולז' הוא היותן עשויות מאות ו' בעיקרן. הגימל עשויה מו', שמסמנת גובה וכוח, שנשענת על יוד הפוכה, המסמלת קבלת השפעה. האות ז' עשויה מאות ו', גובה וכוח של הזכר שמביא מזון, בתוספת בליטה לכיוון השני. בליטה נקראת זיז, ומשמעותה היא תוספת כוח ואפשרות השפעה, כמו הצמח הבולט מן האדמה, ונקרא זיז.

כעת מובן מאליו כי המילה "זוג" מבטאת זכר ונקבה. הזכר מביא את המזון, והנקבה משתמשת בו כדי להביא את החיים הלאה, כגמול עלי אמו. ביניהם נמצאת ו' החיבור והידיעה, שכן החיבור ביניהם הוא גם פיזי וגם נפשי. הם יודעים כל אחד את הרצונות והצרכים הכי עמוקים זה של זה.

מפליא לראות את שינוי השם של הגרעין: כאשר הוא בתוך הפרי – הוא כנקבה, הוא מקבל את השפע ומשתמש בו, ולכן מתחיל בג'. כאשר הוא יוצא מן הפרי, מתחלפת הקידומת לז', והוא נעשה זרע, הוא עושה את פעולתו באדמה, ושוב צומח בתוך הפרי, ונהפך בחזרה לגרע[ין], כמו התהפוכות שעובר האדם מאז היותו אדם גדול וזן ומפרנס, אשר נולד לו ילד קטן שהוא גמול עלי אמו, וכאשר הילד גודל הוא שב ומפרנס אחרים. שרשרת של נתינה וקבלה.

ערכה המספרי של האות ז' הוא שבע, כפי שמבאר המהר"ל (גבורות ה'), כי המספר שש מסמל את עולם החומר הפיזי, משום שלמרחב החומרי ישנם ששה צדדים: ארבע כיוונים + מעלה ומטה, והמספר שבע הבא אחריו מסמל את הדבר הנוסף על החומר הקיים בעולם, שהוא הנקודה הפנימית של החומר המחַייה ומקיימת אותו, דהיינו הרוח, שקיומה אינו קיום פיזי אלא רוחני, ומשום כך היא מעל לשישה הצדדים של החומר, והיא המקיימת ומחזיקה את כל החיוּת של הגוף הפיזי בעל ששת הצדדים. כמו היום השביעי, המעניק מהות רוחנית לששת ימי המעשה. על פי זה ברור כי לאות זי"ן, שהיא המבטאת השפעה והענקת חיים, אין מספר מתאים יותר מאשר המספר שבע. עוד ניתן להוסיף, כי אותיות המספר שבע מרכיבות גם את המילה שָבֵע, ושובע הוא תיאור לדבר שזנו אותו, והוא מלא כעת בשפע.

האות נו"ן משמעותה נפש. לפי זה, פירוש המילה "זן" הוא הענקת שפע לנפש. דבר זה מתאים בדיוק לפעולת האכלה, שהיא הענקת אוכל המחייה ומחזיק את הנפש. גם האיבר "אוזן" נקרא בשם זה, משום שעיקר ייעודה של האוזן הוא לשמיעה וקליטה של החכמה האלוקית (ומשום כך בלשון הקודש אין פירוש השורש "ש.מ.ע" שמיעת הצלילים בלבד, אלא הבנה והפנמה), ואם כן, משמעות שם האוזן הוא אל"ף, זי"ן, נו"ן - חכמה, זן נפש. "שמוע מִזֶּבח טוב", אם החכמה זנה את הנפש ושומעים בקולה, זה יותר מאשר הקרבת קרבן.