הקצין היהודי הראשון בפרוסיה: סיפורו של מנו בורג

1840, העירה נייסה, יום ששי בצהריים. פלוגת חיילים פרוסיים חולפת בשעטה בין בתי העיירה, וכפי שהיה מקובל אז, הם בוחרים את הבית שנראה גדול ומרווח ביותר, כדי להשתכן בו ליום-יומיים. הבית היה ביתו של הגביר המפורסם לואי גרוס. אחרי שהתארגנו החיילים בחדרי האירוח, התאספו כולם לסעודה. בעל הבית הושיב לידו את המאיור, שפיקד על הפלוגה, והסביר לו בגרמנית מצוחצחת: "אצלנו, היהודים, נוהגים לברך על הלחם לפני שחותכים אותו". "בהחלט", שיסע אותו הקצין, נטל שני כיכרות לחם ופתח בקול: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ"...

למראה התדהמה של המסובים גערו החיילים בבעל הבית: הן זהו מנו בורג, המאיור היהודי, האינכם מכירים אותו?

מנו בורג נולד בברלין בשנת 1789, למד בבית הספר היהודי ועשה חייל בלימודיו. בהמשך למד את מקצוע הבנייה, והתפרנס ממנו. בשנת 1813 עשה פעולות עבור הצבא הפרוסי. המפקדים, שראו את חוכמתו, רצו לצרף אותו לצבא, אלא שרעיון זה נתקל בהתנגדות עזה: יהודי? יחזיק נשק? לא היתה מציאות כזו בגרמניה של אותם ימים. מי שעמד על כך שבורג יתקבל לצבא היה הנסיך אוגוסט מבית הוהנצולרן. הוא דאג לו באופן אישי, וסייע לו לעלות בסולם הדרגות בהתאם לכישרונותיו.

החיילים הפרוסים, היו נשבעים אמונים לקיסר על ספרי הנצרות, בורג היה החייל הראשון שנשבע על ספר תורה יהודי, רב יהודי הובא במיוחד אל המבצר בו שירתו הטירונים, והוא החזיק את ספר התורה כדי שהחייל היהודי הראשון יישבע עליו אמונים לקיסר הפרוסי. ידו האחת על ספר התורה, וידו השניה על התותח.

בורג החל את שירותו במבצר שפנדאו, וכישרונו כבנאי סייע לו בתכנון ובביצוע הביצורים. מפקדיו רצו לקדמו לדרגת קצין, אך שוב נתקלו בהתנגדות. בסופו של דבר התערב שוב הנסיך אוגוסט, וקידומו התבצע. בורג היה ללויטננט, ושימש כקצין ארטילריה. בצעדו בראש גדוד נושאי התותחים משפנדאו אל דנציג, עברו על פניו של ישיש יהודי, שנתקף יראה מן המחזה, וקד קידה לפני השיירה הצבאית המרשימה. בורג נעצר ופנה אליו: אבא יהודי, אל תתיירא מאיתנו. אחים אנחנו, ואין אני חשוב יותר ממך. הישיש היהודי שפשף את עיניו, כי היה סבור שחלום הוא חולם...

בורג פיתח שיטה של שרטוט תוכניות ארטילריה, ממש כשם שמשרטטים תוכניות של בניין. שיטתו זכתה לשבח מיוחד מהמלך פרידריך וילהלם השלישי. מנהל בית הספר לארטילריה כתב עליו "זה האיש הנכבד והאציל באמת, הוא זה שיצר מחדש את השרטוט הארטילרי והפכו ממלאכה לאומנות".

ככל אשר התקדם בורג בסולם הדרגות, התחילו הלחצים: רוצים אנו לקדם אותך עוד, אבל לשם כך צריך אתה להתנצר. במכתב מפורסם כתב בורג: "אין דבר אשר יניעני למשוך את ידי מן האמונה אשר בה נולדתי וחונכתי, ואשר ממנה שאבתי עידוד ותנחומים בכל השעות הקשות". ואכן, הוא התקדם למרות היותו יהודי גאה. בשנת 1832 קיבל דרגת קפיטן, ובשנת 1847 התמנה למאיור.

בשנות שירותו האחרונות התגורר בברלין. מדי בוקר היה לובש את מדי הצבא, מכתף את נשקו עליו ויוצא לבית הכנסת לתפילת שחרית, כשהוא לובש טלית על מדיו, ומשתתף בשיעור שניתן אחרי התפילה מאת הרב מיכאל זקס, מחזה שהיה זכור שנים רבות לאחר מכן לכל זקני ברלין.

עטור שבחים ומדליות צבאיות שונות, דאג בורג לבני קהילתו. כיוון שלא זכה לילדים, הקדיש חלק מהונו לבית היתומים אורבך בברלין. בשנת 1853 נפטר מנו בורג, ובבית היתומים היהודי בברלין נקבע יום הזיכרון שלו ליום לימוד מיוחד שנערך לזכרו, כאשר בסיומו היו כל הילדים נושאים קדיש לעילוי נשמתו של המאיור היהודי. מנהג זה המשיך כשמונים שנה, עד ליל הבדולח.