בוני הארץ (י"ד): היישוב הישן, העלייה הראשונה – האמנם?

רעיון ה"חלוקה" מוצג בספרות ההיסטורית כחלק מהמנטליות החרדית של היישוב הישן, היסמכות על הצדקה.

אמנם ההיסטוריה מלמדת כי גיוס כספים מחו"ל היה התשתית של כל יושבי ארץ ישראל באותו הזמן, כפי שכותב פרופ' אליאב: "יצוין גם שלא רק היהודים התפרנסו מתמיכת אחיהם: גם התושבים הנוצרים ומוסדותיהם התקיימו במשך תקופה ארוכה ועד קץ השלטון העות'מאני על עזרה מחו"ל, שזרמה בהתמדה ובסכומים ניכרים שעלו עשרת מונים על כספי החלוקה".

ארץ ישראל היתה מחוז בלי תשתית כלכלית, ולכן גם הנוצרים התבססו על תמיכה דתית של ארצות אירופה.

גם אגודת "חובבי ציון", שדיברה רבות על עבודה ופרנסה, למעשה התנהלה באותה שיטה של גיוס כספי תרומות. אליאב אומר: "אף חובבי ציון, שמתחו ביקורת חריפה על שיטת החלוקה, נהגו בעצם לאחר מכן בשיטת תמיכה דומה. בצדק העיר ג. קרסל שגם החברה המרכזית של 'חובבי ציון' נקראה בשם 'חברת תמיכה', ופניותיהם של העולים הראשונים בדבר תמיכה מחו"ל אינן נבדלות בהרבה מכרוזי החלוקה, מחוץ ללשונן המודרנית ולקהל שאליו הופנו".

עליית הביל"ויים, שהיתה העלייה החילונית הראשונה, נבנתה כולה על תמיכה וכספי צדקות. שבע מתוך שש המושבות הראשונות הוחזקו על ידי הברון רוטשילד. המושבה גדרה נפסלה על ידי הברון, כי הוא ראה בה מושבה של ניהיליסטים, והיא אכן לא החזיקה מעמד בכוחות עצמה, זה היה בלתי אפשרי מבחינה כלכלית באותה תקופה.

מובן שכל הגופים הציוניים - הג'וינט, הסוכנות וכו' – התקיימו תמיד מאיסוף כספים, שנים רבות אחרי הקמת המדינה, וגם המדינה עצמה מסתמכת על סיוע אמריקאי...

אחד מבתי החולים המפורסמים שהוקמו בירושלים היה בית החולים שהקים ד"ר רוטשילד בשנת תרי"ד, 1854, ואשר מנהלו, ד"ר נוימן, "עיצב את דפוסי המוסד והקפיד על אופיו הדתי המובהק לבל ימצא בו פסול. ליד המוסד הוקם בית תפילה".

אך האמת היא שבני היישוב הישן הקימו כמה וכמה בתי חולים נוספים.

מורגנשטרן, במאמרו: "ביה"ח הראשון בירושלים" מוכיח מתוך תעודות חדשות שנתגלו, כי בשנת תרי"ז הקימו בני העדה הספרדית, יחד עם עדת החסידים, בית חולים בירושלים.

עוד בשנת תר"ד, 1844, יזמו הפרושים שבירושלים בית חולים נוסף, שנקרא "ביקור חולים".

בשנת תרל"ט, 1879, ייסדה העדה הספרדית את חברת "משגב לדך", שהושיטה עזרה חינם אין כסף לחולים. בשנת תרמ"ח, 1888, הקימה החברה בית חולים בשם "משגב לדך".

בשנת תרנ"ה, 1905, הוקם בירושלים בית החולים "שערי צדק", גם הוא בהנהלה חרדית.

אין צורך לומר שבתי חולים אלה התנהלו ומתנהלים עד היום על פי ההלכה, ומשמשים דוגמא לכך שאפשר לנהל בית חולים מודרני תוך הקפדה על מצווה קלה כחמורה.

הכינוי "היישוב הישן", שנתנו העולים הציוניים לכל מה שהתרחש בארץ לפניהם, מטרתו ליצור מצג שווא, כאילו עד שהגיעו הציונים החילוניים לא היו מפעלי בנייה והתיישבות, לא הוקמו מוסדות, לא עמלו אנשים על עבודת האדמה ושאר המלאכות. זהו קו דמיוני, שמבחינה אובייקטיבית מבדיל בין דתיים לחילוניים, ולא בין אנשי בטלה לאנשי מעשה.

אנשי "היישוב הישן", בנו שכונות, הקימו בתי חולים, פעלו לעידוד העלייה, הקימו התיישבויות חקלאיות, עסקו בגיוס כספים, הפריחו שממות, ייבשו ביצות, אחזו בנשק, ניהלו עיתונות ("הלבנון", "החבצלת", "יהודה וירושלים" ועוד) ופיתחו את המסחר והבנקאות.

הכינוי "העלייה הראשונה" לעלייה שמ-1882 ואילך, גם הוא כינוי מתנשא... עלייה זו לא היתה הראשונה. לפניה היו מאה שנים של עליות מאסיביות.

וכך כותב פרופ' אליאב: "זרם העולים שהחל גואה למן ראשית שנות השמונים, ייצג ברובו הגדול ציבור שונה מבני היישוב הקיים, ופתח למעשה תקופה חדשה בחיי היישוב. נוהגים לכנות עלייה זו בשם "עלייה ראשונה", ובכך באים לידי ביטוי הן ההתעלמות הבלתי מוצדקת מן העליות הקודמות, שיצרו את הבסיס ליישוב המתחדש, והן הרצון להדגיש את השוני במניעיה ובאפיה של עלייה זו".

למעשה, גם בני העלייה הראשונה היו, רובם ככולם, דתיים שומרי מצוות, אלא שרובם לא השתלבו ביישוב הישן הקיים, והקימו להם ישובים דתיים משלהם.