איך מוצאים את משמעות החיים? התשובה שתאהבו

מאז ימי קדם שאל האדם את עצמו האם לחיים יש משמעות, האם יש משמעות למעשיו בחייו, ומה יהיה לו אחרי מותו. במשך השנים הציעו בני האדם תשובות רבות, אבל האם כל תשובה שמתיימרת למצוא משמעות אכן משיגה את מטרתה להסביר את משמעות החיים? ומה קורה אם אין משמעות לחיינו? בדקו את התשובות שלכם.

כל אדם שננסה לשאול אותו אם ידוע לו מה משמעות חייו, מיד יקפצו בראשו רעיונות על משמעות החיים. דברים שליבן בינו לבין עצמו, או ששמע ממקורות אחרים. הבה ונבחן את הרעיונות שמסתובבים להם בשוק הרעיונות, ונראה אם הם מחזיקים מעמד.

בתור התחלה נגדיר תנאי בסיסי: משמעות החיים צריכה להיות כזאת, שצריך לברוא את האדם בשבילה מראש. זאת אומרת, לפני שהאדם קיים, עומדת לנגד עינינו התכלית שלו. למה זה משנה? כי אדם לא בונה מוצר כדי שיחזיק לנצח, אלא כדי שימלא תכלית מסוימת. כיסא בונים בשביל שישבו עליו, לא בשביל שיחזיק מעמד. אנחנו רוצים למצוא לאדם תכלית באותה הרמה, כי אם משמעות החיים היא להגשים את רצונותיו של האדם, אין טעם לברוא אותו. אם נברא אותו בשביל זה יהיה אפשר להגדיר את זה כך, ''אנחנו נבראנו כדי למלא את חסכי הילדות שלנו'', כיוון שרצונותינו קשורים קשר הדוק לחוויותינו, ואנחנו נהיה בדיוק כמו כיסא שיוצר בשביל שיחזיק לנצח.

אחת הגישות הרווחות היא גישת ההנאה: אנחנו חיים בשביל ליהנות. מקסימום הנאה שווה למיצוי מלא של החיים. אבל האם הגישה הזאת לא בעיתית? בוא נחלק את סוגי ההנאות לחלקים. ישנה הנאה פיזית, למשל: אני אוכל שוקולד וטעים לי = אני נהנה. מה יקרה אם אוכל הרבה-הרבה שוקולד? אני כבר לא ארצה אותו, ולכן גם לא איהנה ממנו. יוצא מזה שההנאה הזו תלויה ברצון שלי: אם אני לא רוצה מתוק, אז המתוק הוא לא יותר ממידע יבש, כמו חמוץ, מלוח וכן הלאה. רצון לא תואם להגדרת הבסיס שלנו, כי אין סיבה לברוא אדם בשביל שירצה, ואז למלא את הרצון שלו...

טוב, מה בדבר הנאה רוחנית? גם הנאה רוחנית, כמו לעשות טוב, או לקרוא ספר, או כל הנאה מהסוג הזה, אדם נהנה ממנה רק אם הוא רוצה אותה. אם הוא לא רוצה לעשות את הדברים האלה, שוב, הוא לא ייהנה מהם. ושוב יוצא לנו שהנאה רוחנית תלויה ברצון.

אם כך, הנאה אינה יכולה לשמש לתכלית בריאתו של האדם, כיוון שהנאה תלויה ברצונו של האדם, ורצונו של האדם לא היה קיים לפני שנברא, אלא נרכש אחרי שנברא. ממילא, אין סיבה לברוא אותו מראש בשביל להגשים את אותם הרצונות.

ישנה עוד גישה פילוסופית פופולארית, המסבירה את משמעות החיים במונח ''אקזיסטנציאליזם''. הגישה הזו גורסת שהאדם בוחר לעצמו את משמעות החיים, ושרק הוא, ולא אף אחד אחר, קובע את משמעות חייו. גישה זו, מעבר לזה שהיא לא עומדת בהגדרת הבסיס של משמעות, היא אומללה מאוד. הרי האדם ירדוף כל חייו אחרי תכלית שהיא לא שלו, אלא של נסיבות חייו. ממש אדם שתכליתו היא למלאות את חסרון הילדות שלו. ההשלמה של החסכים בסוף, לא שווה את היווצרותם מלכתחילה...

ישנה התיאוריה שהיא תוצאתה של תורת האבולוציה. לפי האבולוציה, מוצאו של האדם אקראי לחלוטין, וממילא אין לו שום משמעות. אין משמעות לא לסבל שלו, לא לשמחה ולא לשום דבר אחר. מעבר לזה שלפי האבולוציה באמת אין תכלית לחיים, אחד מתוצאותיה הכואבות של האבולוציה היא שגם לרע ולטוב אין משמעות, והם אינם אלא הבניות חברתיות שהייתה בהן איזושהי תועלת הישרדותית. כל אחד שמאמין באבולוציה צריך להבין, שכל הטוב שאותו רדף להשיג במשך חייו, חסר משמעות לחלוטין.

הדרך היחידה למצוא משמעות אמיתית לחיים היא להבין שהאדם נברא בשביל הטוב, ובשביל שלטוב הזה יהיה משמעות אמיתית ולא לכל אחד טוב משלו, הטוב הזה צריך להיות שם בטרם נברא האדם. ולא אחרי שהאדם קיים. וכדי שהטוב יתממש, צריך לומר שגם ניתנו הוראות לאדם, ולא שכל אחד יבחר מהו הטוב בשבילו. כך שבפעם הבאה שתחשבו על משמעות החיים, תיקחו את הדברים הללו בחשבון, ואולי תבינו יותר טוב למה אנחנו כאן בעולם.