הרמב"ן על פרשת ויצא: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת ויצא, נאמר:

"וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה" (בראשית כט, ב).

מבאר הרמב"ן:

"יאריך הכתוב בסיפור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף - ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים - כולם רובצים עליה, אינם יכולים להניעה כלל".

בפסוק זה יש תיאור של מאמץ פיזי יוצא דופן מצד יעקב, שמצליח להרים אבן גדולה אשר נדרשו רועים רבים להזיז אותה יחד.

ביאור דברי הרמב"ן:

"יאריך הכתוב בסיפור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח" – הרמב"ן מדגיש את מעשהו של יעקב כדי להראות שכוחו המיוחד נובע מביטחונו בה'. הביטוי "קווי ה'" מתאר אנשים המייחלים ועומדים בביטחון באלוהים. בזכות אמונתו, יעקב מקבל חיזוק פיזי ורוחני, המאפשר לו להתמודד עם משימה שאחרים לא הצליחו לבצע.

"ויראתו תתן עוז" - יראת ה', כלומר, הקשר העמוק של יעקב עם הבורא, מעניקה לו כוח פנימי שמתגבר גם על מגבלות פיזיות.

"יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף" – הרמב"ן מדגיש שיעקב היה עייף מהמסע הארוך שעשה. דווקא במצב של חולשה פיזית, הוא מצליח לבצע מעשה שמצריך כוח רב. הדבר מחדד שהמעשה אינו רק תוצאה של כוח פיזי רגיל אלא של עזרה אלוהית.

"ויגל לבדו האבן" - האבן הגדולה שעל פי הבאר דרשה בדרך כלל שיתוף פעולה של רועים רבים כדי להזיזה. יעקב לבדו מצליח להרים אותה, דבר שמדגיש את עוצמתו הייחודית ואת הברכה האלוהית.

ביאור דברי הרמב"ן מראה את ההבדל בין כוח אנושי רגיל לבין הכוח שניתן על ידי אמונה ואמונה בה'. מעשהו של יעקב מלמד אותנו שאלה המאמינים באמת ובתמים בה' יכולים להתגבר על מגבלותיהם, גם כשהמציאות נראית בלתי אפשרית.

עוד ממשיך הרמב"ן ומצטט את דבריו חז"ל במדרש רבה:

"ולרבותינו בבראשית רבה (ע ח) גם בזה להם סוד רמז לעתיד כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר ולא נאספו כל העדרים, רק שלשה מהם, ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה וכל הענין המסופר כאן - להודיעו שיצליח בדרך הזה, ויצא ממנו זרע, זוכה לרמז הזה כי הבאר - ירמוז לבית המקדש, וג' עדרי צאן - עולי שלשה רגלים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים - שמשם היו שואבין רוח הקדש, או שירמוז כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב ג) שנמשלה למים (ב"ק יז) ודבר ה' מירושלם, ונאספו שמה כל העדרים - באים מלבא חמת עד נחל מצרים (מלכים א ח סה), וגללו את האבן והשקו - שמשם היו שואבין רוח הקודש והשיבו את האבן מונח לרגל הבא".

ביאור דברי הרמב"ן:

הרמב"ן מצטט מדרש המשלב את סיפור יעקב והבאר עם רמזים עמוקים לעתיד, הקשורים לבית המקדש ולעבודת ה' בישראל. חז"ל מדגישים את הקשר בין האירועים המתוארים בפרשת ויצא לבין העתיד הרוחני וההיסטורי של עם ישראל.

"לרבותינו בבראשית רבה גם בזה להם סוד רמז לעתיד": חז"ל במדרש רואים בסיפור הבאר לא רק סיפור היסטורי אלא גם משל על עתיד עם ישראל ועל בית המקדש, שהוא מקום ההתכנסות הרוחנית והפיזית של העם.

"הבאר - ירמוז לבית המקדש": הבאר היא סמל לבית המקדש, שהוא מקור השפע הרוחני והקדושה לעם ישראל, בדומה לבאר המספקת מים לעדרים.

"שלשה עדרי צאן - עולי שלשה רגלים": שלושת העדרים שמגיעים לשתות מהבאר רומזים לשלושת הרגלים (פסח, שבועות, סוכות), שבהם כל עם ישראל עולה לבית המקדש בירושלים.

"מן הבאר ההוא ישקו העדרים": בבית המקדש, בני ישראל היו שואבים השראה רוחנית, רוח הקודש ותורה, בדומה לשתייה מהמים החיוניים לבעלי חיים. זה מתבטא באמירה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב', ג').

"ונאספו שמה כל העדרים": כפי שהעדרים התכנסו לשתות מהבאר, כך בעתיד יתאספו כל עם ישראל בבית המקדש, כולל יהודים מכל גבולות הארץ ("מלבא חמת עד נחל מצרים", מלכים א' ח', ס"ה).

"וגללו את האבן והשקו": כאשר יעקב גולל את האבן מהבאר, הדבר מרמז על העתיד שבו יוסרו כל המחיצות והקשיים, ובית המקדש יהפוך למקור שפע רוחני בלתי מוגבל.

"והשיבו את האבן מונח לרגל הבא": לאחר שהעדרים שתו, האבן חוזרת למקומה, בדומה לכך שבית המקדש משמש מקור שפע המחכה למחזור הבא של עולי הרגל. כל עלייה מוסיפה נדבך רוחני.

כלומר, חז"ל רואים באירועי העבר רמזים לעתיד האידיאלי של עם ישראל. סיפור יעקב והבאר מייצג לא רק מעשה פרטי אלא גם את הקשר בין העם לבית המקדש, המהווה מקור השראה רוחנית לכל העם. הסיפור מלמד על מחזוריות של התחדשות רוחנית, התכנסות סביב מרכז הקדושה, והחיבור בין מעשי האבות לעתיד עם ישראל.