"שמע ישראל" ששינה גורלות: הסיפור המדהים של הצלת הילדים היהודים שהוסתרו במנזרים אחרי השואה

בעקבות השואה, נותרו ילדים יהודים רבים במנזרים ברחבי אירופה, מוסתרים ומשוללי זהותם האמיתית. חומת השתיקה והסירוב מצד ראשי המנזרים הקשו על הניסיונות להצילם ולהשיבם לעם היהודי. בתוך מציאות קשה זו, בלטו מאמציו של הרב יצחק הרצוג, רבה הראשי של ישראל, שהקדיש את כוחותיו ואת נשמתו להצלת ילדים יהודים שנשכחו ונעלמו בין כתלי המנזרים. באמונה עזה ובחכמה נדירה, הוכיח הרב הרצוג שכוחם של זיכרונות ילדות והזהות היהודית טבועים עמוק בנפש, גם בזמנים של חושך.

מספר הסופר הרב חיים סבתו את אחד הסיפורים המיוחדים שמלמד על חינוך וזהות מגיל אפס:

אחרי השואה נודע שיותר מ-3,000 ילדים יהודים מסתתרים במנזרים, ואינם יודעים כלל שהם יהודים. חומה של שתיקה מקיפה את המנזרים. הרב הרצוג הגיע אל האפיפיור, לוותיקן. "כל ילד כזה הוא לנו אלף ילדים", התחנן הרב בדמעות.

הרב הרצוג הלך בעצמו ממנזר למנזר. "אין כאן ילדים יהודים!", אמרה לו ראש המנזר בפסקנות ובפנים חמורות. הרב ביקש לראות בעיניו. אחות מן המנזר הוציאה לו שורות שורות של ילדים וילדות בסינרים אפורים של בית ספר. הרב דיבר על ליבם. "מי כאן יהודי?", שאל. הילדים עמדו בלי זיע, שום סימן לא ניכר על פניהם. שקט מוחלט, דממה. מלווי הרב נמלאו אכזבה, מכינים עצמם כבר להמשיך למנזר הבא ברשימתם. מה יהיה?!

ואז, רגע לפני שיצאו, הרב הרצוג הסתובב לפתע כלפי הילדים, וקרא בקול גדול בכל כוחו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה’ אֱלוֹקֵינוּ, ה’ אֶחָד". כף ידם הימנית של שבעה ילדים קטנים התרוממה מעצמה לכסות את העיניים.

"אלה יהודים!", קרא הרב הרצוג בהתרגשות. "כך לימדו אותם אימותיהם כשהרדימו אותם בעריסותיהם בימים שלפני החושך'”.

הרגע בו קרא הרב הרצוג "שמע ישראל" והילדים הניחו את ידם על עיניהם באופן אינסטינקטיבי, היה רגע של נס ושל התגלות הזהות היהודית הקבורה עמוק בליבם. מעשה זה אינו רק סיפור הצלה של ילדים, אלא גם עדות לכוחה של מורשת ולנשמתו של העם היהודי, שאינה נשכחת גם בתנאים הקשים ביותר. הסיפור משמש השראה לדורות, ומלמד על הכוח הטמון בחינוך, בזהות ובאמונה – עוגנים שמחזיקים את האדם גם ברגעי החושך הגדולים ביותר.