מי היה עשיו? הפרשנות ששופכת אור על מכירת הבכורה

אחד הכוכבים הגדולים של ספר בראשית הוא עשיו. הבריון האדמוני המחוספס הוא ניגוד מוחלט של אחיו העדין. בעוד יעקב הוא איש תם יושב אוהלים, לומד תורה באוהלם של שם ועבר, עשיו הוא איש השדה, איש ציד, ומגמתו הפוכה ממגמתו של אביו. הוא שופך דמים, בעוד אביו הוא ממשיך דרכו המובהק של אברהם אבינו.

אחת ההצצות הראשונות לאופיו של עשיו, אנחנו מוצאים במכירת הבכורה. עשיו חוזר מהשדה והוא עייף. אחיו יעקב מבשל נזיד עדשים. עשיו העייף והרעב מבקש מיעקב להביא לו מנזיד העדשים, אך יעקב מסרב להביא לו מהנזיד, אלא אם עשיו ימכור את בכורתו ליעקב. במפרשים כתוב, ששאל עשיו את יעקב מה מהותה של הבכורה. יעקב ענה לו, שהבכור מכהן לפני הקב''ה, וכתוצאה מזה יש לו עוד חובות. למשל, כהן אינו יכול ללכת שתוי ופרוע ראש. עשיו, שאינו מעוניין בחובות של הבכורה, עונה ליעקב: ''הנה אנוכי הולך למות, ולמה לי זה בכורה''. הפרשנים מסבירים שעשיו פחד שבגלל דרגתו הנמוכה לא יוכל לקיים את החובות שבכהונה, וממילא יהיה חייב מיתה. ולכן ''ויבז עשיו את הבכורה'', הוא ביזה אותה, כי בעניו היא שווה למיתה, ולא ליותר מכך.

ממכירת הבכורה אנחנו לומדים, שעשיו לא רצה לקחת על עצמו חובות דתיות, אלא הפוך, כמה שפחות, מה שמעורר שאלה גדולה מאוד: הרי הברכות שאותן נתן יצחק ליעקב, מהותן הייתה המשך הדרך של אברהם אבינו, שכתוב ''היה גביר לאחיך''. ברכה שכזאת, להמשיך את הדרך של אברהם אבינו, טומנת בחובה הרבה מאוד חובות, וזו בעצם הבכורה שאותה ביזה, לשרת את השם בקודש מעל כל העמים. אז מדוע עשיו פתאום כן רוצה את הבכורה? הוא אמור להעדיף את הברכה שאביו ברכו בסופו של דבר, ''הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל'', שמשמעותה איטליה ואירופה, ארץ פוריה ועשירה.

בשביל להבין היטב את עשיו, צריך להבין היטב את ההבדל בין יעקב לעשיו. שמו של יעקב הוא משורש ''עקב'', ובאמת, יעקב, לכל אורך חייו, הולך בעקביות ובהתמדה, צעד אחר צעד, אל עבר המטרה שלו. זהו אותו כוח של עקביות שנתן לו יכולת לעבוד ארבע עשרה שנה בשביל רחל. עשיו, לעומת זאת, שמו מעיד על ההיפך הגמור. עשיו הוא עשוי, נגמרה מלאכתו והוא מוכן. הוא גם נולד כזה, שבמפרשים כתוב שעשיו נולד עם שיניים ושערות.

לאמיתו של דבר, עשיו כן רוצה את הבכורה ואת הכהונה, והוא באמת מאמין בכל לבו במה שאביו מאמין. הוא מאמין שאלוקים אחד, ושאלוקים רוצה מאיתנו משהו, ושהוא אומר לנו מה הוא רוצה. אבל אין לו העקביות שיש לאחיו, לעשות את כל הדרך הארוכה עד למטרה. הוא רוצה להיות טוב וקדוש, אבל הרבה מצוות מפחידות אותו. הוא רוצה להיות עשוי, אחרי התהליך האיטי של הגדילה, אבל הוא לא רוצה להיות בתהליך.

לכן כשעשיו רואה שהוא הולך להחמיץ את המהות של הקיום, לעבוד את הקב''ה ולהיות ככל הגויים, נפשו הגבוהה של עשיו מזדעקת. אחרי הכל, הוא בנו של יצחק ונכדו של אברהם, יש לו נשמה גבוהה והוא יודע את האמת, וברגע האמת הוא לא מסוגל לוותר עליה.

אפילו היום אפשר לראות את אופיו של עשיו בצורה שבה הוא מתבטא בדת הנוצרית. בגמרא כתוב שרומי היא אדום, היורשת של עשיו. אדום קיבלו על עצמם את הדת הנוצרית, והנצרות מקבלת את העקרונות של היהדות, שאלוקים אמר לאדם מהו הטוב שצריך לעשות בעולם, אבל היא שונה מהיהדות. לנצרות אין כוח למצוות הקשות ולתהליך הגדילה האיטי של היהדות, ולכן היא רוצה להציג מצב שבו הכל עשוי. לכן בנצרות המשיח כבר הגיע, ולא צריך לקיים מצוות. הם מסכימים על העקרונות, אבל לא מסוגלים לעבור את הדרך.

אבל יעקב, בשונה מעשיו, יש לו יכולת לעמוד בדרך הארוכה ובתהליך הצמיחה האיטי של היהדות. וגם לנו, צאצאיו של יעקב - הוכחנו שיש לנו היכולת. למרות כל הקשיים והדרך הארוכה, אנחנו לא מפחדים, וממשיכים ללכת עד שנגיע לגאולה.