בעקבות הדֶבר השחור: האסון הכפול של יהודי אירופה

היום בעולמנו ב"ה איננו יודעים מהו דֶּבֶר. אנחנו מתפללים בימים נוראים "כלה דבר", ובעינינו דבר עשוי להצטייר כעוד סוג של קורונה, מן הניסיון הדל שלנו במגפות... אבל בימי הביניים דֶבֶר היה הפחד הגדול ביותר, דָבָר אפל שהאנושות חסרת אונים כלפיו באופן מוחלט. המראות שנלוו לדֶבר היו נוראים: מוות כל פינה, ערים שלמות שנהפכות לערי רפאים, רחובות ללא נפש חיה, עגלות מלאות במתים ופחד נורא בעיני כל.

בעידן הרפואה המודרנית, האנושות כבר יודעת, בחסדי שמים, להתמודד עם מגפות. אבל באירופה של המאה הארבע עשרה, הרופאים היו אובדי עצות אל מול עגלות המתים והחולים האומללים. הדֶבר השחור היה המגפה הכי קטלנית בהיסטוריה. רק באירופה לבדה גבתה המגפה מחיר נורא של 25 מיליון בני אדם! בערך כחמישים אחוז מאוכלוסיית אירופה.

אבל עבור היהודים, המגיפה הייתה אסון כפול ומכופל. מלבד הסבל הנורא והאבדות בנפש מהמגפה עצמה, האשימו שכניהם הנוצרים את היהודים בגרימת המגיפה במכוון. בכל רחבי אירופה יהודים נתפסו ועונו, עד שהוציאו מפיהם ''עדויות'' על הקנוניה היהודית להרעלת הבארות.

בכל אירופה אירעו פרעות נגד היהודים, בעיקר בצרפת, שוויץ וגרמניה. הפרעות החלו בעיר טולון שבצרפת, ומשם התפשטו לגרמניה ולשוויץ. במהלך הפרעות הותקפו 510 קהילות יהודיות, ואלפי יהודים נרצחו. בקהילות רבות נתנו ליהודים שתי אפשרויות: למות או להתנצר. בעיר שטרסבורג שבצרפת לקחו השלטונות את היהודים לבית העלמין, ושרפו שם 2000 יהודים בחיים. אחד הכמרים שהיה שם, בשם פרידריך קלויזנר, תיאר זאת כך: "עם שחר, מראה בלתי ניתנת לתיאור מילאה את רחובות שטרסבורג: זה היה קול של חיילים בצעדה, שהתקדמו לקצב שירים פרועים, בליווי בכי של נשים משוחררות. כשפרצה את המחסומים שסגרו את העיר. כשנכנס לרובע היהודי מיהר הקהל לגטו. גברים ונשים, ילדים וזקנים נחתכו בגרון ללא רחמים. בבתים השרופים נעלמו משפחות שלמות ללא עקבות".

וכך תיאר את מותם על קידוש השם כומר נוסף בשם קוניגשפן: "בשנת 1349, ביום ולנטיין הקדוש, נשרפו היהודים בשטרסבורג. בעיר זו היו כ-2,000 יהודים, גברים, נשים וילדים, וכולם הובאו אל בית הקברות שלהם. שם בנו במה גדולה, ועליה העלו את היהודים באש. אלו שרצו להיטבל לנצרות, ניצלו. רבים בחרו למות כיהודים ולא להמיר את דתם. כל רכושם נלקח על ידי התושבים. החובות שהיו חייבים להם בוטלו, והעירייה לקחה את הכסף שנמצא. כך הושמדו היהודים בשטרסבורג".

לאחר הטבח הנורא, שארית הפליטה של היהודים גורשה מהעיר למשך 100 שנים. גם בעיר בזל בשוויץ נערך פוגרום נורא: ההמון המוסת בנה בית עץ גדול, הכניס לתוכו 600 מיהודי העיר, והצית אותם חיים. פוגרומים דומים נערכו בכל הקהילות היהודיות באזורים דוברי הגרמנית ובצרפת.

השפעת הפוגרומים הייתה כבירה. היהדות במערב אירופה נחבלה ונפצעה, והיהודים המגורשים החלו לנדוד מזרחה, אל ממלכת פולין הגדולה. החלה נהירה של יהודים מזרחה לכיוון פולין וליטא, מה שלאחר מכן התפתח לקהילות היהודיות הגדולות בעולם, יהדות פולין וליטא.

היום העיר שטרסבורג היא עיר מרכזית בצרפת, שבה שוכנים חלק ממוסדות השלטון של האיחוד האירופי, הפרלמנט האירופי, בית הדין האירופי לצדק והמועצה האירופית. שני המוסדות האחרונים, ובעיקר האחרון, תפקידם להגן על זכויות האדם ועל הצדק. אבל לנו, היהודים, זיכרון ארוך, ולא. האירופאים לא יכולים להטיף לנו על צדק, ודאי לא כשהם יושבים בעיר שטרסבורג.