"הוא הספיק לומר לחיילים: 'מצאתי פיר', אבל זה כבר היה מאוחר מדי"

כבר עשרות שנים שהרבנית רות בנימין פועלת כדי לרומם את מצוות הטהרה ולסייע לשיפוצם של עוד ועוד מקוואות ברחבי הארץ, אך דבר לא הכין אותה לכך שיבוא יום בו מקוואות ישופצו לעילוי נשמתו של נכדה שנפל בפעולה צבאית בלבנון.

"איך אפשר לחשוב על כך?" היא שואלת בכאב, כשמספרת על נכדה, שובאל בן נתן, שמצא את מותו בהושענא רבה תשפ"ה. "שובאל הוא הנכד הבכור שלי", מציינת הרבנית. "עם פרוץ המלחמה הוא הצטרף לחטיבת כרמלי, הם ניהלו קרבות בעזה-ציר נצרים ואחר כך עלו ללבנון, שם נלחם במלוא העוז עד לרגע האחרון בו מצא את מותו יחד עם עוד ארבעה חיילים גיבורים".

השבוע נבחרה הרבנית בנימין לפתוח אירוע תערוכה שהתקיים בגלריית המקלט. "העלו אותי על הבמה כדי לפתוח ערב של גבורה ונחמה, וחשבתי לעצמי שעם כל הקושי זה בדיוק מה שכולנו כנשים עושות בתקופה זו, כשאנו נדרשות להמשיך את החיים גם במצבים לא פשוטים, ולחבר גבורה עם נחמה. זהו התפקיד של כולנו, ובכך אני לא שונה מאף אחת אחרת שישבה בקהל".

ילד של קסם

ספרי לנו על שובאל

"שובאל היה בן להורים מופלאים – בתי שלומית ובעלה הרב דוד טוביה בן נתן. בילדותו הם התגוררו ביצהר, אך כאשר הקים חתני את ישיבת 'פרי הארץ' ברחלים, הם עברו להתגורר ביישוב. שובאל היה נער מתוק במיוחד – חיצונית וגם פנימית. הייתה בו ישרות פנימית חסרת פשרות, ואם הוא היה סבור שיש לעשות דבר מה, הוא היה עושה אותו עד הסוף, ולא משנה בכמה מאמץ זה היה כרוך.

"אחד מחבריו סיפר לנו שבמהלך המלחמה הוא התקשר אליו פעם, וסיפר לו שהוא בקבר הרשב"י ומתפלל שהחטופים ישוחררו וכל החיילים ישובו בשלום. שאל אותו שובאל: 'התפללת על הנעדר העיקרי?' וכשהחבר לא הבין ושאל אותו: 'מי זה?' הוא השיב בפשטות: 'המשיח'. הדבר היה לו כל כך מובן וברור, כי למרות שכולנו מתפללים על כך כל היום, הוא פשוט חי את זה.

"לפני כמעט שנה השליכו מחבלים אבנים עליו ועל אביו והם בתגובה פגעו בהם, לצורך הגנה עצמית. בעקבות כך עצרו את שובאל וחקרו אותו על לא עוול בכפו. בהמשך, כשהוא ביקש להתגייס בתקופת המלחמה הערימו עליו קשיים בשל אותה תקרית, אבל הוא לא העלה בדעתו לוותר על מלחמה למען עם ישראל. הוא התעקש ולא הסכים לוותר, עד שבסופו של דבר הצליח לקבל אישור להתגייס, וכך יצא לקרב מתוך תחושת שליחות גדולה. יחד עם חברי הפלוגה שלו הוא נלחם בעזה במשך כמה חודשים, ובכל פעם כשסיפר לי על מה שהם עושים, הוא אמר: 'אנחנו נלחמים בשביל להביא תקווה ותקומה'.

"בערב ראש השנה התלבט שובאל מאוד – הוא רצה לטוס לאומן, אך חשש מכך שבדיוק באותו זמן תהיה כניסה קרקעית של הכוחות ללבנון, ויזעיקו אותו להילחם. מה שבאמת קרה. בסופו של דבר הוא טס לאומן וקיבל צו 8 כשהוא נמצא שם. שובאל הפך עולמות והצליח לחזור בטיסה הראשונה ביותר למחרת ראש השנה. כך הוא התגייס ויצא לאימונים".

הרבנית בנימין מציינת כי על פי הסיפורים ששמעה לאחר מכן – שובאל יחד עם הלוחמים הנוספים כבשו אתר אסטרטגי ביותר, ממנו יצאו ופגעו בשטחי צפת, שלומי וכרמיאל. "בתוך שלוש שעות הם כבשו את האזור ללא שום נפגעים מכוחותינו, ואז החלו לטהר את השטח. שלוש פעמים הם עברו כדי לוודא שלא נותרו מחבלים, עד לשלב מסוים שבו הבחין שובאל בפיר נסתר שהיה בתוך שטח סבוך. הוא הספיק לומר לחיילים: 'מצאתי פיר', אבל זה כבר היה מאוחר מדי. מחבלים שהגיחו מתוך הפיר השליכו לעברם רימונים, ולמרות ששובאל ולוחמים נוספים השליכו בחזרה את הרימונים ופגעו במחבלים, הם מצאו שם את מותם. בכך הם למעשה הגנו על הכוח שהיה אחריהם, שבחסדי שמיים לא נפגע. יחד עם שובאל נהרג גם אביעד ניימן ממצפה יריחו שהיה נשוי עם ארבעה ילדים, ובנוסף היו עוד שלושה הרוגים נוספים מכוחותינו באותה תקרית".

רות מדגישה: "שובאל נלחם למען עם ישראל, מתוך אמונה ברורה שזה מה שריבונו של עולם דורש ממנו. חבריו סיפרו לי שבאותו יום הוא יצא לקרב אחרי שסיים להתפלל ערבית ותוך כדי קריאת הושענות, בשמחה ומתוך תחושת שליחות".

עוד יותר טוב

מתי שוחחת עם שובאל בפעם האחרונה?

"באופן אישי שוחחתי איתו בערב ראש השנה, כשהוא היה באומן. הוא ביקש ברכה וגם ברך אותנו".

הרבנית עוצרת לרגע וקולה נשבר. "כל כך קשה לי", אומרת בכנות, "קשה לי כסבתא להרגיש את הפער הגדול שקיים בין הידיעה המוחלטת שאינה מתערערת כלל כי הוא במקום הכי טוב ונעלה שיש, יחד עם החסר הגדול שנותר אצלנו, הגעגועים הבלתי נסבלים והחיסרון הגדול".  

ומה באמת נותן את הכוח להמשיך?

"אנו מאמינים בני מאמינים ויודעים בוודאות שיהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, רק מתפללים שנזכה לראות זאת בקרוב, ושתגיע כבר הגאולה בחסד וברחמים".

חשבתם איך להנציח את זכרו?

"ישנן כל מיני פעולות שנעשו כדי להנציח אותו. בין היתר נטעו השבוע כרם לזכרו על אדמת ארץ ישראל שכל כך אהב, חילקו מדבקות וסטיקרים שהגיעו עד לאומן, ואף הוציאו לזכרו אלפי עותקים של 'התיקון הכללי'. אבל באופן אישי מרגשת אותי במיוחד העובדה שדאגו להכשיר מקוואות לזכרו, וזאת מכיוון שנהג לטבול ולהיטהר לעתים תכופות. כמי שמתעסקת רבות בנושא הטהרה ומכירה בערך הגדול שלה, אני יודעת שהפעילות הזו היא בעלת ערך עליון, ואם יהיו עוד כאלו שיטבלו ויקיימו את המצווה בזכותו, אין ספק שעשינו בכך משהו גדול".