עצמות הגמלים הנעלמות: הסיפור מאחורי החפירה הארכיאולוגית המרתקת

ויליאם פוקסוול אולברייט היה ארכיאולוג אמריקאי מפורסם, אחד המפורסמים במאה העשרים, אם לא המפורסם שבכולם. הוא היה מראשוני החופרים בצורה מסודרת את רוב אתרי המקרא שבארץ ישראל, וכתב ספרים ומחקרים רבים.

אולברייט היה אדם מאמין, ורוב ככל מחקריו תומכים במסורת היהודית כפי שהיא מתוארת בתורה ובנביאים. משנת 1922 ניהל את בית הספר האמריקאי לחקר המזרח בירושלים. שנה לאחר מכן הוא גילה אתר חדש ולא ידוע באזור ירושלים, ומכאן ואילך ניהל חפירות ומחקרים רבים עד מותו בשנת 1971.

אחרי כל חפירה פרסם דוחות ומאמרים, והראה כיצד המציאות הארכיאולוגית תומכת בתיאורים שבתנ"ך. במקרים שבהם נתקל בקושי, ניסה למצוא דרכים ליישב אותו. אמנם, באופן יוצא מן הכלל, אחרי שביצע חפירות ממושכות בנגב, התאכזב מאד מכך שלא מצא שום שרידים לגמלים מתקופת הברונזה, היא תקופת האבות. אולברייט שאל את עצמו, הרי גמל הוא כלי שימושי ביותר לחציית מדבריות, המדבריות מצויות בשפע בארץ וסביבותיה, בלעדיו כמעט בלתי אפשרי להסתדר. איך ייתכן שאין שום שרידים של גמלים?הוא שקל ובדק שוב את כל עשרות החפירות שהכיר, ולא מצא בהם אפילו שריד אחד לגמל אחד. אין זאת, הגיע אולברייט למסקנה, אלא משום שהגמל עדיין לא בוית בזמן האבות. גמל הוא שימושי מאד, אך כאשר הוא עדיין חית פרא אי אפשר להשתמש בו.

ומה בדבר הסיפור בתורה של אליעזר עבד אברהם והגמלים? למרות היותו של אולברייט אדם מאמין, ואפילו בן של מיסיונר, הוא התגלה כאן כקטן אמנה. הוא הציע את האפשרות שאולי הפרט הזה נוסף לתורה בזמן מאוחר (חלילה).

חשוב להתבונן באירוע הזה, דווקא משום שמדובר באדם מאמין. הרי כלל ידוע הוא, "לא ראינו אינה ראיה". אם אינך אדם מאמין, ניחא, רצונך להישען רק על נתונים פיזיים, זה מובן. אבל אדם שמאמין בקדושת התורה, ושראה בעיניו כל כך הרבה פעמים כיצד הממצאים מוכיחים זאת, האמנם בגלל "לא ראינו" יטיל ספק בשלמותה ובקדושתה? אנחנו, כיהודים מאמינים, גם אם אנו מוכנים לעסוק במחקר, אין זה אלא כהשלמת ידע, אבל במקרה שהממצאים לא יתמכו במה שכתוב בתורה, מובן שלא נזנח את הכתוב בגלל ש"לא ראינו".

קצת סבלנות היתה מוכיחה גם לאולברייט, שמחקר ארכיאולוגי הוא תמיד חלקי מאד-מאד. למעשה, עוד בימיו של אולברייט התחילו ממצאי גמלים להתגלות. אולברייט עצמו מזכיר טקסט של חוקים מן המאה ה-17 לפני הספירה, תקופת האבות, ובו מוזכר הגמל כבעל חיים שעל האדם להאכילו, הוי אומר בעל חיים מבוית. אמנם הטקסט אינו מאזור ארץ ישראל, אבל ברור שאם הגמל בוית, אזי אדם עשיר כמו אברהם, שהיה נודד והגיע מארצות רחוקות ועשירות, יכל להביא איתו גם גמלים. ואדרבה, זה מסביר את היעדר הממצאים, כיוון שהגמל היה מצוי רק לעשירים. יתכן שלמקומיים לא היה ידע כיצד להתנהל עם גמל, שהוא חיה ענקית, וגם לא היה להם בית גידול עבורו. מובן שאם היו בארץ לפני ארבעת אלפים שנה רק גמלים מעטים, שאין לצפות למצוא את שרידיהם, השרידים הם אחוזים בודדים מהמלאי שהיה קיים.

עוד בחייו של אולברייט פרסם הרב שניאור זלמן ליימן שפע של ממצאים המוכיחים שהגמל היה מבוית בימי האבות. בהר טוואק, 150 ק"מ מזרחית לעקבה, נמצאו חקוקים בסלע 100 גמלים, בסלע ששייך לתקופה המאוזולותית. בשער הגולן נמצאו עצמות גמלים שבורות מן התקופה הניאוליתית. בתל חלף מצא אופנהיים ציורי קיר של גמל עם רוכב, שמתוארכים ל-3000 לפנה"ס. "בחבולס", צורת גמל מצרית, מתוארכת לראשית האלף השני. בתל פארה, על יד שכם, נמצאה עצם לסת של גמל מתקופת הברונזה התיכונה השנייה בתוך קבר. ב-Telloha נמצא גמל. חותם מיטאני שנמצא מראה גמל ורוכבו (מתוארך למאה ה-14-16 לפני הספירה). ב-Helwam שבמצרים נמצאו ב-1947 עצמות גמל בקבר מ-3200 לפנה"ס. חבל משער גמל נמצא ב-Stnata, גם היא במצרים, מהאלף השלישי או הרביעי לפנה"ס. פטרי מצא בג'בל סילסילה צורת גמלים מהמאה ה-18 לפנה"ס, שם מנויים ממצאים רבים דומים.

אולברייט היה כבר מבוגר מדי, ואיתן בדעתו, ולא חזר בו, אבל חוקרים בני הדור החדש הבינו כי אין באמת שום הוכחה להיעדר הגמל. בינתיים נמצאו גם עקבות גמלים בארץ ישראל גופה, באתר הכלקוליתי נחל שקמים שבנגב, אזור נדודי אברהם.

חוקרים בני זמננו מסכמים את הממצאים: עצמות של גמל באקטרי מבוית נמצאו בתורכיסטאן המזרחית, ובודנהיימר מקדים אותו עד לתקופה הכאלקוליתית... בזמן האחרון אספו פרי ובודנהיימר ידיעות המוכיחות שהגמל (המבוית) היה מצוי במצרים אף בתקופות הקדומות ביותר, אלא שהיתה שכיחותו מועטת, ועל כן אין צורך להידחק ולמצוא הסברים שונים למסופר בתורה על הגמלים.

מן הממצאים שאסף פרי: חבל עשוי שערות גמל מאמצע האלף השלישי, וגם ממצאים קדומים יותר, ואפילו מהתקופה הפרידינסטית. בכלל הממצאים חרותת גמל מהמאות 22-24 לפני הספירה שנמצא בסונה, גולגולת גמל מהמאות ה-14-15 לפנה"ס, ואף צלמיות גמלים מהמאות ה-13-15 לפנה"ס. בארץ ישראל נמצא כד בצורת גמל מראשית האלף השני.

"בחרוטות הפרהיסטוריות שעל סלעי כלוה... נמצאים ציורים ברורים של גמל ובקר, ואע"פ שאין ראיה לדבר נראה שכבר בויתו בעל חיים אלה... שרידי גמלים ותמונות גמלים היו יודעים בתקופות הקדומות במצרים ובבבל. אמנם שרידים אלה נדירים הם אך רצופים ובלתי פוסקים... אפשר שמיעוטם של ציורים ופסילים קדומים של הגמל אינו אלא תוצאה של מעין טאבו דתי, ואפשר משום שהגמל הוא סמלו של הבדוי, האויב הוותיק של הישובים החקלאיים".

ובכן, למדנו שיעור קטן באמונה, שטוב לכולנו, גם אם נראה לנו שהקושיה גדולה ואין תשובה, שיהיו לנו קצת ענווה, ולפעמים סבלנות. המחקר מתקדם, והרבה פעמים מה שנראה כיום כבעיה גדולה, ייראה חסר משמעות בדור אחר.