הדהים את עולם המדע: הפיזיקאי שהתבונן על העולם

פרופ' אלן לייטמן הוא פיזיקאי אמריקאי, בעל עבר  מפואר במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, MIT. הדוקטורט שלו עסק בפיזיקה תיאורטית, והעיסוק העיקרי שלו הוא באסטרופיזיקה, בין השאר בחורים שחורים. הוא עמד בראש פאנל המדע של האקדמיה הלאומית למדעים, ובראש אגף האנרגיה הגבוהה של החברה האסטרונומית האמריקאית.

לייטמן פרסם ספרים רבים. הספר שהתפרסם ביותר הוא "חלומותיו של איינשטיין", המתחקה אחרי כיווני מחשבתו של אלברט איינשטיין. הוא חבר במועצה המייעצת המדעית של האו"ם, ונושא בששה תארי דוקטור. כיוון חשיבתו בספריו ובמאמריו הרבים, עד לפני שנים ספורות היה פיזיקליסטי מטריאליסטי, שאינו משאיר שום מקום לרוחניות.

התגליות שלו בתחום האסטרונומיה היו לשם דבר. אחד ההישגים המפורסמים שלו הוא הגילוי של חוסר יציבות מבנית במסלול של דיסקיות חלל, מודל שפיתח יחד עם דאגלס ארדלי. הוא סיפק הוכחה (יחד עם דיויד לי) לכך שכל תיאוריות הכבידה מצייתות לעקרון השוויון החלש, ומהוות עיוות גיאומטרי של זמן ומרחב. יחד עם סטיוארט שפירו, הוא חישב את התפלגות הכוכבים סביב חור שחור, ועוד תגליות מפורסמות, שמצדיקות עליו את הביטוי "נהירים לי שבילי השמים כשבילי נהרדעא".

בשנת 2018 הדהים לייטמן את עולם המדע, בספר חדש שכתב, בשם: Searching for Stars on an Island in Maine. הספר פותח בתיאור חוויה רוחנית שעבר הפיזיקאי. בעת שנסע בסירה קטנה אל האי מיין, כיבה את האורות והתבונן בשמים זרועי הכוכבים, הוא הרגיש פתאום את הרוחניות שבעולם, והשקפתו השתנתה, כפי שהוא מתאר בספרו בהרחבה.

זו בעצם חוויה שמתאר דוד המלך בספר תהלים פרק ח': "כי אראה שמיך מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו. תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו. צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי. צפור שמים ודגי הים עבר ארחות ימים. ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ".

בסקירה על הספר כותבת קרן דותן: "אמיתות דתיות מוחלטות, נצחיות וקדושות – אמיתות המאפשרות לאדם לדמיין שלמות – לעומת האמיתות המדעיות המתחלפות, החלקיות, שרחוקות משלמות. בעוד התפיסה המדעית מגבילה את היקף החוויה המיסטית, גם תפיסה זו עצמה היא מוגבלת ועלולה – כפי שהניסיון המדעי לימד  אותנו – להתחלף.

"האמיתות הנצחיות לא יכולות להיות מופרכות בידי המדע, ואין דרך שמחברת בינן לבין העולם הפיזי: אין דרך שמחברת בין זמן ממושך ארצי לבין הנצח או בין החוכמה המוגבלת לחוכמה האינסופית של אלוהים. האינסופי הוא לא רק הרבה יותר מאשר הסופי, הוא כותב, ודוחה אפשרות של דיאלוג בין המדעי לבין הרוחני לטובת מודל כפול, שמנסה להכיל את הפער ביניהם".

גם איש מדע גדול, גאון התופס את כל קצוות היקום, צריך רגע של שקט כדי להקשיב לעצמו, להתבונן על העולם ולראות את הבורא.