מה אומרת לנו האות י' על פי התורה והקבלה?

הגמרא במסכת מנחות (כט ע"ב) מבארת את משמעות האות י' כמסמלת את העולם הבא. גם הגמרא במסכת שבת מסבירה את סמיכות האותיות י', כ': "הקב"ה נותן לך ירושה וקושר לך כתר לעולם הבא", כלומר, האות יו"ד מתארת את הירושה שהקב"ה נותן בעולם הבא. גם בתורה שבכתב, המילה הראשונה שמתחילה ביו"ד היא "יום", כפי שאנו אומרים בפיוט "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה". הגלות נחשבת לחושך ולילה, והגאולה והעולם הבא הם יום, המאיר באור יקרות. כאשר תתוקן פגימת הלבנה, "והיה אור הלבנה כאור החמה", יהיה רק אור ויום, בלי חושך ובלי לילה.

אנו יודעים כי כל מה שקורה בעולם הזה נובע מדברים שמתרחשים בעולם האמיתי. בחושים הפיזיים שלנו אנו רואים רק את הטבע: עלה נופל, רוח נושבת. אבל האירועים הטבעיים מתקבצים לכדי מאורעות, שמאחוריהן עומדת יד ההשגחה, יד השם. התערבות העולם הרוחני, העולם האמיתי, המכונה גם העולם הבא (כי אליו מגיעים אחרי המוות), מתבטאת בעולמנו בצורה של שליחת יד ה', כפי שהיה, למשל, ביציאת מצרים, כשה' הוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטויה. כל גילוי קטן של יד ה' מכונה "אצבע אלוקים". ומכאן שמה של האות יוד. היד מבטאת שליטה. כאשר צבא כובש יעד, הוא מכריז "היעד בידינו". כאשר ה' מבטיח לאדם ניצחון, הוא אומר "ונתתי בידך", ואנו אומרים לה' "הנני בידך", "בידך כח וגבורה". היד מסמלת את מי ששולט, ובידו לקבוע מה יקרה.

למעשה, האות י' משלימה את משמעות האות א'. א' מבטאת את הקב"ה ככוח ראשון, כמקור המציאות, ואילו י' מבטאת את יד ה' בעולם. אחרי כל השלבים של הבריאה וההזנה, המסומלים באותיות שבין א' לי', נחתמת הסדרה של עשר האותיות הראשונות במציאות של יד ה' המנהלת את העולם.

משמעותו של שם הויה היא חיבור בין העולם הזה לעולם הבא, שזו מהות שם השם. האות ה' מסמלת את העולם הזה, האות י' – את העולם הבא, והאות ו' – את כוח החיבור. ה' הוא המחבר בין העולמות.

הסמיכות בין האות ט' לי' מוסברת יפה, משום שהאות ט' מסמלת את הטוב שהאדם שואף אליו, או נכון יותר – צריך לשאוף אליו, ולהתגבר על השאיפות של הגוף, והי' היא המטרה, העולם הבא, הרוחניות המתגלה בעולם. הט' צריכה להיות סמוכה לי'. 

המהר"ל (נתיבות עולם ב') מבאר כי צורת האות יו"ד היא נקודה, שהרי הגדרת הנקודה היא רישום שאין לו שטח כלל. כל כתם דיו, ולו הקטן ביותר, הוא נקודה. גם ככל שנקטין אותו – הוא יישאר נקודה, הוא לא דורש שום שטח. זה סמל למציאות האמיתית, הרוחנית, שקיימת בהכרח, בלי קשר  לגבול ומידה. המושג "נקודה" אומר בעצם "יש שם משהו".

מספר האות יו"ד הוא המספר עשר. מספר זה הוא המתאים לתאר את העולם הבא, משום שהמספר עשר מבטא את השלמת כל חלקי התהליך, שהוא דבר המתרחש רק בהגיע הבריאה לתכליתה, שהיא העולם הבא. כמו כן, גם הבריאה עצמה נעשתה בתהליך שמורכב מעשרה מאמרות, וכן הוא גם בכל תהליך, כמו למשל בהשפעה מהעולם הבא לעולם הזה, שצריך השפע לעבור עשר ספירות, שהן עשרה שלבים העומדים בין העולם הזה לעולם הבא. ומפליא לראות כי גם ביד שבגוף האדם, שנתבאר שהיא השולטת והמשפיעה כעין העולם הבא, ישנן עשר אצבעות.

כאשר האות יו"ד נוספת בתחילת פועַל, היא הופכת פועל זה לעתיד, כמו בפועל: "שובר" שנהפך ל"ישבור", וכדומה. דבר זה מתאים לעולם הבא, שכשמו כן הוא – איננו נמצא כאן, ואין אנו רואים אותו אלא לעתיד לבוא. משום כך הוא מבטא את קיום הפועל בצורה מופשטת, דהיינו בעתיד. הו' היא כוח הדעת, היא הופכת מעבר לעתיד ומעתיד לעבר, אבל הי' מכוונת קדימה לעולם הבא, והופכת רק לעתיד.

ישנו שימוש נוסף באות יו"ד, שכאשר היא נוספת בסוף שם עצם, היא משייכת את העצם הזה אל המדבר, כמו במילים: ספרי, שולחני. דבר זה נובע ממשמעות האות יו"ד כמבטאת שליטה, שהרי שיוך הדבר אל המדבר, מבטא את שליטתו על החפץ, וכאילו אמר "הספר שבתוך ידי" – שבשליטתי.