פרשת ויצא: איך שגלגל מסתובב לו: על סולמות, ברבורים ופירוש חלומות

א. "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. וייקח מאבני המקום, וישם מראשותיו, וישכב במקום ההוא. ויחלום – והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". פרשת ויצא שופעת ביטויים שנכנסו ללקסיקון השפה העברית, כמו לדוגמא, "ברחל בתך הקטנה", "תמול שלשום", "אעשה גם אני לביתי", "עשרת מונים", "לאל ידי", ובנוסף גם ביטויים שהפכו בסיס לשירים מפורסמים: "ופרצת ימה וקדמה", "השלום לו" ("אל המעיין"), וכמובן – "לו יהי", שירה מלא התקווה של נעמי שמר, המתכתב בתוכנו ובמנגינתו עם שירם של להקת הביטלס – "LET IT BE". אך יותר מכל אלה, פרשת ויצא, המתפרסת על פני עשרים שנה, מהווה במידה רבה תמונת ראי לאירועים שהתרחשו בפרשה הקודמת לה – תולדות, וראשיתה בחלום הסולם.

ב. בפתיחת ספרו המונומנטלי – "מורה נבוכים", מציין הרמב"ם כי אחת ממטרות חיבורו היא: "ביאור משלים סתומים מאוד שבאו בספרי הנביאים ולא פורש שהם משל. אבל, ייראה לסכל ולנבהל, שהם כפשוטיהם ואין תוך בהם. וכשיתבונן בהם היודע בהם באמת, וייקחם על פשוטיהם, תתחדש לו גם כן מבוכה גדולה. וכשנבאר לו המשל ההוא או נעורר על היותו משל, ימלט וינצל מן המבוכה ההיא. ולזה נקרא המאמר הזה 'מורה נבוכים'". לדעת הרמב"ם, המשלים האמורים בתנ"ך אינם בגדר סיפורים חביבים, אלא יש לדרוש בהם. הרמב"ם מתייחס לחלום יעקב, וסבור שיש לתת את הדעת לכל פרט שבו, וכפי שהוא עשה במספר מקומות שונים בספריו. הגם שחלום סולם יעקב כולל משל, הוא ייחודי בכך שאין פירושו – הנמשל, מצוי במקרא. בניגוד, למשל, לחלומותיו של יוסף, אשר פתרונם בצידם, כאן מוגש החלום, על פניו ללא תרגום פשרו. ומכאן גם הפרשנויות הרבות שהוצעו. באופן עקרוני, החלום מורכב משני חלקים: הסולם, ובו מלאכים עולים ויורדים, וההבטחה להשגחה, לפריון ולירושת הארץ.

ג. "אני ישנה וליבי ער". בספרו הקלאסי של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד – "פשר החלומות", אשר ראה אור בראשית המאה העשרים, טוען הוא בין השאר כי החלום יכול ומביע את כמוסות לבו של החולם, את הלא-מודע שלו. וכדבריו: "פירוש החלום הוא דרך המלך להכרת הלא-מודע בחיי הנפש". לתפיסתו: "יש טכניקה פסיכולוגית המאפשרת לפרש חלומות, וכאשר מיישמים אותה מתברר שכל חלום הוא תבנית נפשית בעלת משמעות". בתוך כך, יכול החלום להעלות אירועים מודחקים, ולהציגם באופן חזותי לעיני רוחו של החולם בדרכים סימבוליות, באמצעות סמלים וייצוגים עקיפים ולעיתים אניגמטיים. ספר ישעיהו מבאר זאת בקצרה: "והיה כאשר יחלום הרעב – והנה אוכל, והקיץ וריקה נפשו". ובדומה, כמאמר הגמרא בסוגיה העוסקת בעניין חלומות במסכת ברכות: "אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי לבו". החלום יכול לעסוק בחרדות, בשאיפות, ובמקרה של יעקב ניתן לשער כי בבורחו מפני עשו אחיו, יש בלבו שתי סוגיות מרכזיות: החשש הממשי לחייו, והספק לעניין התקיימות הברכות שברכו אביו יצחק – והפועל היוצא בדבר הפיכת יעקב לבכור הרוחני וממשיך דרכו של אברהם. דברים אלו הולמים את סברתו של פרויד: "על עובדה אחת, לפחות, אין עוררין: החומר שממנו מורכב תוכן החלום נובע באופן כלשהו ממה שנחווה. כלומר, מה שנחווה משוחזר בחלום, חוזר בו בזיכרון". והנה, החלום עוסק, לפחות בחלקו השני, בדיוק בשני חששותיו העיקריים של יעקב ובמענה להם. והסולם? מה משמעותו, כיצד הוא מבטא את רחשי לבו של יעקב?

ד. ד"ר נאסים ניקולאס טאלב הוא פילוסוף ומומחה למתמטיקה פיננסית וניהול סיכונים. באחד מספריו, הוא עוסק בתיאוריה שפיתח, העונה לשם: "ברבור שחור". טענתו המרכזית היא שדווקא האירועים האקראיים, הבלתי ניתנים לחיזוי, וכהגדרתו – ברבורים שחורים, הם המשפיעים על המציאות, על הכלכלה והחברה, יותר מכל אותם אירועים המקבלים מקום של כבוד אצל "מומחים", או אם תרצו – "לשעברים", הבונים את תחזיותיהם העתידיות על סמך העבר והסטטיסטיקה הנורמלית. לשיטתו, האירועים המכוננים ביותר בהיסטוריה, כמו גם התגליות הגדולות ביותר, הם אלו שלא היה ניתן לצפות אותם בטרם עת. לדבריו: "ההיגיון של הברבור השחור הופך את מה שאינכם יודעים לחשוב ולבעל משמעות הרבה יותר ממה שאתם כן יודעים... מה שמפתיע איננו גודלן ועוצמתן של טעויות הניבוי שלנו, אלא היעדר המודעות שלנו אליהן". ברם, לא ניתן לומר כי כל אותם קשיים ותלאות שעבר יעקב בפרשת ויצא ובהמשך חייו, הפתיעו אותו כברבורים שחורים. להפך, הם היו צפויים ואף נרמזו לו בחלום. למרות זאת, הם הלמו בו בשעת אמת.

ה. כאמור, במובנים רבים, פרשת ויצא מהווה מעין תהודה הפוכה לפעולותיו של יעקב בפרשת תולדות. בפרשת הקודמת יעקב, בעצת אמו, ומתוך כבוד אליה, נטל את הסממנים של עשו על מנת להידמות לו: בגדי החמודות, והמטעמים והבשרים בסגנונו הקולינרי הייחודי. בפרשתנו, באופן סימטרי להפליא, לאה, בעצת אביה, או ליתר דיוק בהוראתו, וגם כן מתוך כיבוד הורים, נכנסת לשמלת הכלולות של אחותה רחל. בנוסף, היא מקבלת מרחל את הסימנים המוסכמים בינה לבין יעקב. בבוקר, כאשר "עיוורון" הלילה מתפוגג, יעקב מגלה כי התחתן עם לאה, ולא עם רחל. הוא מזדעק ושואל את לבן הארמי: "מה זאת עשית לי?..., ולמה רימיתני?". אך לבן עונה ללא כחל ושרק: "לא יעשה כן במקומותינו, לתת הצעירה לפני הבכירה". בכך רומז לבן לפעולת הרמייה שנקט יעקב, שביקש להקדים את אחיו הבכור, ועל כך אמר יצחק לעשו: "בא אחיך במרמה". על זו הדרך, כאשר על פי המדרש פנה יעקב בטרוניה ללאה ושאל אותה מדוע הסכימה לעשות כך, היא ענתה לו כי פעלה בהתאם לאורחותיו שלו וברפלקציה מדויקת: היא עשתה מה שאמה אמרה לה, ולמעשה חיקתה את פעולת יעקב אל מול עשו ויצחק. וכמאמר בראשית רבה: אמרה לו לאה: "אית ספר דלית ליה תלמידים?!" האם יש מורה ללא תלמידים? 'לא כך היה, שאביך קרא לך עשו, ואתה עניתי לו' – "אנוכי עשו בכורך". בהמשך השנים, יעקב סופג שוב ושוב את השלכות תחבולותיו למען השגת הבכורה. ושוב באופן סמלי: "עורות גדיי העיזים", שהלבישה אותו רבקה אמו בטרם ביקש את ברכות אביו, חוזרים במערכה השלישית. וכך, בני יעקב מציגים לו את כותנת יוסף טבולה בדם עיזים, ומטעים אותו לחשוב: "טרוף טורף יוסף". ואם לא די, אזי זעקתו של עשו בשומעו כי יעקב גנב את בכורתו – "ויצעק צעקה גדולה", עולה מגרונותיהם של צאצאי יעקב במצרים: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו".

ו. טעמים ופירושים רבים לפעולותיו של יעקב "איש תם יושב אוהלים" ביחס לבכורה, וביחס להתנהגותו מול לבן בטרם עזב את ביתו לתמיד. אף אם ניתן להצדיק את מעשיו מנימוקים שונים וראויים, הרי שכך או כך, יעקב זכה להיפגש עמם מהצד השני – קרי, להיות זה הסובל מתוצאות התנהגות זו. בהקשר זה, ניתן לראות בקורות חייו של יעקב ביטוי של מידה כנגד מידה, קארמה, או מעגל של אנרגיה, שהתחיל באופן סמלי מעדשים עגולות ואדומות – "שדומות לגלגל", ושב והיכה את יעקב לאורך הדרך. מכך חשש יעקב, מהיות העולם עגול – "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". הדינמיקה הנפשית בה הוא היה מצוי, כמו שרבים מאיתנו מצויים תדיר, נעה בין עליות וירידות, חששות ותקוות. יעקב ידע שיכול להיות שחלק מהתנהגותו תפעל כנגדו, אלו היו חרדותיו, המודעות והלא-מודעות. אך הוא לא ידע מה יכריע, מה יגיע קודם: ההשלכות או הבכורה.

ז. "החלומות הגדולים יסוד העולם הם", כך כתב הרב קוק. יעקב שמידתו תפארת, היה שילוב בין חסד לדין, בין התעלות רוחנית להתנהלות בתוך העולם הזה, על אתגריו המורכבים. כמנהיג בהתהוות, בדרכו להפוך להיות "בחיר האבות", הפנים יעקב כי יש מחיר שעליו לשאת במסע ההתגברות של חייו, מסע אשר התבטא בשינוי שמו: מיעקב לישראל. על מנת להגשים את חלומו, את ייעודו ואת צוואת אבותיו – לכונן אומה, עליו לשאת גם בהשלכות, בתקווה שאלו לא יכריעו אותו. מכאן ברור, כי אל מול חרדותיו הקיומיות מחד ורצונו לבכורה מאידך, הופיעה בחלום גם שאיפתו להיות מושגח ומובטח כי תצליח דרכו. וכדבריו של פרויד: "חלומות מתגלים לעיתים קרובות כמילוי משאלה..., החלום הוא בראש ובראשונה ממלא המשאלות רב החסד". ואז, כשהשכים בבוקר: "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני-קדם". בעקבות התובנות של חלומו, חש יעקב כי יש משמעות לסבל שעוד עתיד להגיע, והדבר חיזק את רוחו. וכדבריו המפורסמים של ניטשה: "אם יש עמך ה'למה' של החיים, אתה משלים כמעט עם כל 'איך'?". לכן, כפי שמבאר רש"י, תוך הבנה עמוקה בנפש האדם: "משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה – נשא לבו את רגליו, ונעשה קל ללכת".

ח. מעגל נוסף ומרגש מאד, של מידה כנגד מידה, מתחיל בפרשתנו, והשלכותיו, כך נראה, רלוונטיות גם לימינו אנו. כזכור, "ויאהב יעקב את רחל", אך לא היא נישאה לו בראשונה. רחל, כאשר הובהר לה כי לאה היא זו אשר תיכנס לחופה במקומה, חששה, בצניעותה וברוב אצילותה, שמא תתבזה אחותה. וכפי שכותב רש"י: "אמרה: עכשיו תכלם אחותי?! עמדה ומסרה לה אותן סימנים" שמסר לה יעקב ערב החתונה. אלא שעוצמתה של רחל לא הסתכמה בדאגתה לאחותה בלבד. "קול ברמה נשמע: נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה", נאמר בספר ירמיהו. לעניין זה ישנו מדרש אגדה, העוסק במידה כנגד מידה ובקל וחומר, וכולו רצוף אהבה, השראה ואופטימיות: "הלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל, ולא נתפייס. נכנסה רחל. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, רחמי מי מרובים, רחמיך או רחמי בשר ודם? הוי אומר רחמיך מרובים. והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי. שכל עבודה שעבד יעקב את אבי, לא עבד אלא בשבילי. כשבאתי להיכנס לחופה הכניסו את אחותי. ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימנים. אף אתה, אם הכניסו בניך צרתך בביתך – שתוק להם. אמר לה: יפה למדת סנגוריה. יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך". וכפי שכותב המצודות דוד במקום: "יש לך מקום לצפות לאחרית טוב". יהי רצון שיתקיימו המשך הדברים, ובתפילה לשובם של כל החטופות והחטופים: "ויש תקוה לאחריתך, נאום ה' ושבו בנים לגבולם".

ד"ר רועי כהן הוא דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, עו"ד ומגשר, מפיק, במאי ויוצר תוכן.