סיון רהב מאיר: הגיע חודש כסלו – וכל מה שלמדנו בגן עדיין נכון

בתחילת השבוע ציינו את ראש חודש כסלו. זוכרים מה למדנו על חודש כסלו בגן? על חג החנוכה שמתקרב? הכול נכון, כל כך נכון, גם היום:

• זה חודש של אור שמאיר דווקא מתוך החושך, ומנצח לבסוף את האפלה.
• זה חודש שבו נאבקים על הזהות. לא רק על מי יותר חזק, אלא על מה האמת. אמונה, טוב ומסירות, מנצחים לבסוף רשע, התעללות ואלימות. כל האויבים שלנו ימצאו את עצמם לבסוף בפח הזבל של ההיסטוריה.
• זה חודש של גבורה. גבורת הגוף הצבאית וגם גבורת הנפש הרוחנית.
• שימו לב: זו גבורה מתמשכת, שקשה להתמיד בה. יש שחיקה. אבל כסלו מזכיר לנו שהאור "מוסיף והולך": כמו נרות החנוכה שמצטרפים זה לזה, מהראשון ועד לשמיני, כך גם כל הצלחה קטנה נחשבת. כל שגרה יומיומית שכל כך קשה לשמור עליה כיום – היא גבורה גדולה.
• וזה חודש של ניסים. של תפילות וישועות. ההיסטוריה לימדה אותנו שהכול יכול לקרות, הכול יכול להפתיע לטובה. כד שמן קטן האיר לבסוף לשמונה ימים, והאור - גדול יותר מכל מה שיכולנו לדמיין.

הלוואי שכל זה יתקיים בנו, בעזרת השם, בקרוב. חודש כסלו שמח.

במקום הזה

בתוך כל האירועים המרתקים בפרשת השבוע, אל תפספסו את הפסוק הזה. יעקב אבינו יוצא מארץ ישראל וחולם את החלום המפורסם על סולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. בחלום הוא מקבל מאלוקים הבטחות נפלאות על עתידו, ואז הוא מתעורר ומכריז: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".

פרשנינו מסבירים שיעקב אבינו מגלה לנו פה סוד גדול: אלוקים נמצא בכל מקום. לא רק איפה שחשבנו מראש. לא רק איפה שתכננו שיקרה לנו משהו קדוש ומרומם. יעקב אבינו מלמד אותנו להיות קשובים וערניים, "לתפוס את הרגע", ולחפש גם במקומות הלא צפויים וגם במשימות היומיום תחושה של התרגשות, של משמעות, של מצווה.

החיים מלאים ברגעים של חסד ושל התגלות. גם באמצע יום שנראה שגרתי אפשר לחפש, לשים לב ולהגיד לעצמנו: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".

"אין דבר כזה 'מחר'"

לבקשת רבים, הנה המילים של החקלאי אבידע בכר מקיבוץ בארי. אבידע שכל את אשתו ובנו בשמחת תורה, ודיבר באזכרה לחברו יוסי שרעבי הי"ד, בבית הכנסת בקיבוץ בארי:"אם יש דבר אחד אישי שאני רוצה להגיד לכם, אל תגידו בחיים 'מחר'. אנחנו באנו לעולם הזה, כנראה לשמונים שנה, ואני מפרגן לעצמי, אנחנו סופיים. ולכן בחיים אל תגידו 'מחר', ואל תגידו 'אחר כך'.

"כי אני אומר לכם שאני, כשהייתי יושב במשרד, וכרמל, הבן, שנרצח לי, בן חמש-עשרה, היה מתקשר אלי בארבע אחר הצהריים, אומר לי 'אבא בוא לבריכה', הייתי אומר לו 'כרמל, אני רק מסיים ארבע ישיבות', וחוזר בשמונה בערב. בחיים אל תגידו 'מחר'.

"דרך אגב, בעבודה - תמיד תגידו מחר, אין בעיה. תדחו את הכל למחר, בעבודה. בחיים הפרטיים, בחיים לא. אם יש אנשים במשרד, תגידו להם 'תודה, סליחה, אני חייב ללכת'. אמרתי לנויה, למזכירה שלי, 'תקשיבי טוב, כל ישיבה אחרי ארבע אחר הצהריים, אנחנו לא צריכים אותה. תדחי אותה, תעיפי אותה קדימה'. תסגרי את המשרד, לכו הביתה.

"לעשות חוויות טובות, זיכרונות. כי בסוף, זה מה שנשאר.

"אתה בעצם לא בוכה עליהם, אני אומר לכם. אני לא בוכה לא על דנה, ולא על כרמל. אתה בוכה רק על עצמך, על מה אתה פקששת. כי הם, חיים בעולם אחר, אני לא יודע מה זה העולם הזה, אבל זה חיים בעולם אחר. אחלה להם.

"חבר׳ה בואו נחזור לפשטות, לחיים. מה שנקרא, ושיהיה הכי טוב בעולם. אנחנו נעשה אותו".

מהי מילת השנה?

מילון אוקספורד פרסם כעת את "מילת השנה" שלו לסיכום השנה הלועזית: ריקבון מוחי. באנגלית – Brain rot. שימו לב מה קובעים המומחים של אוקספורד, ונראה שכל אחד מאיתנו יודע היטב על מה הם מדברים:"בעידן הרשתות החברתיות, ריקבון מוחי הוא מונח שמתאר את המצב הירוד של השכל שלנו, כתוצאה מכך שאנחנו גוללים באופן אינסופי בפיד ונתקלים בתכנים ברמה נמוכה, שאינם מאתגרים את החשיבה. יש ירידה ביכולת לקלוט רעיונות מורכבים, לפרש, לנתח, להפעיל מאמץ אינטלקטואלי. ההשפעה היא לא רק על רמת השכל, אלא גם על בריאות הנפש, בעיקר אצל צעירים".

קראתי ונזכרתי בהגדרה הבסיסית של עם ישראל, שמקדש את הלימוד כבר אלפי שנים. עם שמדגיש מול כל אתגר בהיסטוריה את הקשר לתורה, את העמל, את הלימוד שמוביל לידי מעשה, לימוד שמקדש את הלומד עצמו. כך נכתב בספר דברים על התורה שלנו: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה".

עם חכם ונבון. איזו הגדרה. מוזמנים לחשוב, כל אחד ברמה האישית, איך לתת פייט לסכנה הזו, איך להילחם במילת השנה, הריקבון המוחי. ההיפך מריקבון זה בנייה, פריחה. איך בחיים האישיים אנחנו מוסיפים עומק, לימוד, ריכוז, קשר, התעלות?

5 דברים על הפרשה

1. פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בספר בראשית, היא מתחילה בבריחה של יעקב מפני אחיו עשיו, החוצה מארץ ישראל, ומסתיימת בבריחה של יעקב מחרן, בחזרה לארץ ישראל.

2. הסיפור בפרשה הוא למעשה הבסיס של האומה שלנו: ב-22 השנים שמתוארות בפרשה נולדים רוב הילדים של יעקב אבינו (כלומר, האבות של השבטים העתידיים של העם). הוא מתמודד עם אתגרים רבים ומחזיר את המשפחה לארץ ישראל.

3. אחד הרגעים המפורסמים בפרשה הוא החלום על סולם יעקב. הסולם מוצב ארצה, וראשו מגיעה השמיימה. יעקב אבינו יוצא אל העולם אבל מקבל לפני כן מסר, לחבר בין הארץ לבין השמיים, ולזכור תמיד שיש חלום, חזון ומשמעות שמניעים את הפעילות בעולם הזה.

4. עוד משפט מיוחד ומפורסם בפרשה נוגע לקשר המיוחד בין יעקב לרחל: "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". שבע שנים של עבודה קשה למענה הן בעיניו כמו ימים אחדים, מרוב אהבה.

5. אחד השבטים שנולד בפרשה הוא יהודה. לאה אמנו קוראת לו כך על שם התודה: "ותאמר: הפעם אודה את ה'". מהשם של יהודה מגיעה גם המילה יהודי: העם היהודי קרוי על שם התודה, על שם תחושת ההודאה והכרת הטוב התמידית.

שבת שלום.