ידידיה מאיר בקמפיין נגד קמפיינים

1. לאחרונה שמתי לב שכשאני אומר לאנשים בוויכוח על סוגיה ציבורית בוערת שהם מושפעים מקמפיין – נגיד שחרור חטופים עכשיו, נגיד גיוס חרדים עכשיו – הם נעלבים. אבל ממש. כאילו הטחתי בהם "אתם טיפשים". אז קודם כול, לא. חלילה. אבל זה בדיוק העניין: שגם אנשים חכמים מושפעים מקמפיינים.

בואו נצא לרגע מהשיח הפוליטי הטעון והסוער, ונעבור לעולם הכלכלי: מישהו יכול להעיד על עצמו שההחלטות הצרכניות שלו אינן מושפעות מקמפיינים? הרכב שאתם נוסעים בו, הבנקים וקופות החולים שלכם, הרשת הסלולרית, הבגדים שאתם לובשים, המקרר שאתם קונים, המוצרים שבתוך המקרר שאתם קונים? 

עכשיו, אני לא טוען שאתם רואים פרסומות למרצדס GLS ומיד רצים לקנות. אולי הייתם רוצים... אבל מה לגבי בחירה בין שני מוצרים די זהים על המדף בסופר, למשל משקאות או חטיפים, אחד אתם מכירים מהפרסומת (שאולי אפילו לא שמתם לב שראיתם) והשני פחות? התשובה ברורה. המודעות בעיתונים וברחוב והפרסומות ברדיו וברשת עובדות כל הזמן על התודעה שלנו ופועלות את פעולתן. אחרת החברות הגדולות לא היו משקיעות בהן מיליונים. אז למה לחשוב שבתחום הדעות קמפיינרים לא משחקים לנו עם התודעה?

2. אני יכול להעיד על עצמי: אני מושפע מאוד מהדברים שאני קורא ושומע. לא רק פרסומות. גם מאמרי דעה, כתבות, ראיונות מרגשים כמובן. ושירים. אולי בעיקר שירים. לכן אני מנסה, עד כמה שאני יכול, להקפיד לצרוך דברים שאני רוצה שישפיעו עלי.

כשאני אומר את זה בהרצאות אנשים קופצים: רגע, אז אתה בעצם רוצה לחיות בתוך תיבת תהודה? לשמוע רק אנשים שחושבים כמוך?

ואני עונה: הלוואי. הלוואי שיכולתי קצת לסגור את תיבת התהודה שלי, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. הרי ליצר הרע יש הרבה יותר אמצעים ותקציבי פרסום מהיצר הטוב, והרבה יותר שופרות שמהדהדים את דף המסרים שלו. אתה צריך ממש להילחם בעצמך כדי לא להיחשף אליו. לעשות עבודה של שמירת העיניים ושמירת האוזניים. עולם הערכים הפרוגרסיבי תוקף אותנו מכל פינה. נכנס אלינו לבית, ללב ולמוח. לית אתר פנוי מיניה. ואנחנו, למקרה שלא אמרתי את זה מספיק ברור, כל הזמן מושפעים. הדבר היחיד שאפשר לעשות מול השטף הזה הוא לנסות לנקות את התודעה. לאזן את המחשבה שלנו בעזרת חומרים שקצת יטהרו לנו את הדעת מהסיטרא אחרא שנמצא פה באוויר כמו ווי־פיי.

3. לכן אני מקפיד לפתוח את היום בהאזנה לתוכנית של ארז תדמור בגלי ישראל, "להתעורר על צד ימין", שמשודרת בכל בוקר בין שש לשבע (בעונות שזה נופל על הזמן של תפילת שחרית, כמו בתקופה הזאת של השנה, אני מאזין להקלטה בספוטיפיי). תדמור, מחבר הספר המדובר "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?", פותח את התוכנית עם קריאה ביקורתית של כותרות העיתונים, שהיא בעצם חשיפת הספין היומי. זה עושה סדר בראש על הבוקר, ובעיקר נותן הרבה פשר לכותרות שיגיעו במהלך היום. אתה בעצם מתחיל את היום עם חיסון. עכשיו אפשר לצאת החוצה עם קצת פחות חשש הידבקות מהחיידקים שבאוויר.

אבל תדמור לא מסתפק בזה, אלא משוחח בכל בוקר עם שורה של פרשנים חכמים. לא עם כולם אני מסכים על הכול (גם לא עם תדמור עצמו), אבל את כולם מעניין וחשוב לשמוע. אנשים שמנתחים את המציאות לעומק, שמזהים תהליכים: גדי טאוב, תמיר דורטל, יובל בלומברג, הדס צורי, טל קופל, ארנון איתיאל ואמנון לורד. אם אתם לא מכירים את השמות האלה ואת משנתם, זה לא אומר שאתם טיפשים, חלילה, אבל כשתכירו אותם תהיו חכמים יותר (אה, ואל תשכחו לעבור מיד בשעה שבע לרדיו קול חי, יש שם תוכנית בוקר יומית שאסור לכם לפספס!).

4. אפרופו אמנון לורד. כדאי לכם לקרוא את טורו, מרחיב הדעת, ב"ישראל היום". הוא גדל בקיבוץ עין דור, למד בארצות הברית קולנוע וטלוויזיה, ביים וכתב שורה של סרטים ופרסם ספרים. לפני כמה חודשים התראיין לורד בן ה־72 לפודקאסט "כור ההיתוך" של שניאור ובר (גם עליו לא שמעתם? תוסיפו לרשימה). הוא סיפר על המעבר שלו מהשמאל אל הימין (את הכתיבה העיתונאית שלו הוא החל לפני הרבה מאוד שנים בשבועון "השבוע בקיבוץ הארצי"). בין היתר אמר את הדברים הבאים: "אם מדברים על זכויות ודמוקרטיה, אני חושב שהדוגמה הבולטת ביותר לעזות מצח אנטי־הומנית ונגד זכויות האדם הבסיסיות, זו המתקפה על המגזר החרדי... אני לא הנחתי תפילין בחיי, אני לא נישקתי מזוזה, אבל אני חושב שהגענו למצב חירום שהם מאגר התרבות האחרון".

"זה ישמע לך מוזר", הוא אומר לשניאור ובר החרדי, "אני לא יודע אם אתה או בני משפחתך או אנשים שאתה מכיר או הרבי מאני לא יודע איפה, אי פעם קראו את גרוסמן או את עמוס עוז, או שהלכו להצגה של ארתור מילר. קרוב לוודאי שלא. ובכל זאת, אני חושב שהחרדים הם מאגר התרבות שאנחנו זקוקים לו. כי אנחנו רואים שהצבריות יצרה איזו דמות חד־ממדית, ללא עומק. לפני כמה ימים אחד מוותיקי המוסד, כמדומני יאיר רביד, כתב מאמר. הוא פסל את מי שנבחר להיות ראש אמ"ן, אלוף שלומי בינדר. הוא אמר שראש אמ"ן צריך לדעת ערבית, להיות עם מחשבה תלמודית ולמצוא פתרון ביידיש... מה זה מחשבה תלמודית? זו חשיבת עומק. כנראה שזה לא מקרה שיש בעולם הרבה יהודים חכמים שפרצו דרך בכל מיני נתיבים מחקריים. זה לא בגלל גנים. זה בגלל מסורת לימודית. ראיינתי את יאיר גולן. אלה אנשים מאוד שטוחים. ואם אתה שואל אותי, אני מניח, למשל, שיש הבדל בין הרמטכ"ל הרצי הלוי ובין הסבא שלו. אני מאמין שעולמו היה קצת יותר עמוק משל הרמטכ"ל הנוכחי. וזה משפיע. משפיע על חוסר המודעות לכך שמעבר לגבול יושב אויב רצחני. איך יכול להיות דבר כזה? זה קשור לאיזשהו עומק תרבותי".

טוב, אני לא בדיוק אובייקטיבי בנוגע לרמטכ"ל, בן דוד שני של אמא שלי, ובוודאי לא בנוגע לסבא שלו, אבל אני חושב שיש פה אבחנת עומק על מה שהיה חסר לנו פה ב־7 באוקטובר. ואת המחדל הזה אף ועדת חקירה – ממלכתית, ממשלתית או אזרחית – לא תחקור.

5. ויש עוד דבר שמאפס לי את התודעה בימים אלו: מיזם "סוללים דרך". כתבתי עליו בעבר, ועוד אכתוב עליו בעתיד. מדובר למעשה בקבוצת ווטסאפ ענקית (ושקטה!) שייסד סגן־אלוף במילואים אודי בן חמו, תושב שדרות, ביחד עם עוד אנשי צבא במילואים, שהבינו שהם צריכים להילחם בחזית ההסברה. לא החוצה, אלא קודם כל פנימה.

מאז תחילת המלחמה הצטרפו אליהם אלפי ישראלים, שמקבלים בכל יום מאמר שעוסק לעומק, בשפה בהירה ושווה לכל ווטסאפ, בסוגיות השעה. מי שלא מחובר ל'סוללים דרך' הוא פשוט תינוק תודעתי שנשבה. ואני כותב את זה מניסיון. הוא עלול לנוע בין סערה תקשורתית לסערה תקשורתית כעלה נידף. הימים הרי כל כך טעונים. מה לעשות, ככה זה כשחיים בתקופה היסטורית. האתגר הוא לדעת בזמן אמת להתעלות לגודל השעה ולהבין את האירוע.

הנה טעימות קטנות, רק כותרות וכותרות משנה, ורק מהשבוע האחרון:

"הפנאטיות של חסרי השורשים - לאחרונה אנו עדים להאשמות מזעזעות של רמטכ"לים וגנרלים לשעבר נגד ישראל, האשמות הגובלות באנטישמיות ואף בהבנה כלפי האויב. בנוסף, אנו עדים לצעדים בריוניים חסרי תקדים של גורמים במערכת אכיפת החוק נגד ממשלת ימין נבחרת, תוך דריסת זכויות אזרח בסיסיות ביותר. האם זהו רק רצף אקראי של אירועים? מה מחבר אותם? ואיך זה קשור למשבר זהות של השמאל הליברלי?".

"על התמימות - בשנים האחרונות אנו שומעים שוב ושוב מכל מיני ארגונים את הקריאה 'לראות את הטוב בכל אחד' (טוב, כמעט בכל אחד), 'צריך להאמין בכוונות הטובות של כולם', 'כל אחד מאמין שהוא עושה טוב בדרך שלו', ועוד ועוד. האם התמימות היא מידה טובה בכל תחום? ומנגד, האם חשדנות מוגזמת אינה מסוכנת באותה מידה?".

"ברית משרתים ואדונים - סוגיית גיוס החרדים כמובן לגיטימית וראויה. השאלה מדוע היא מעוררת אמוציות של כעס ושנאה, בעיקר אצל אנשים שמדברים כל הזמן על אהבה לכולם והוספת טוב בלי לקבול על הרשעה? האם רק משום שאנו במלחמה והמאמץ הנדרש הינו גדול מאוד? מדוע למשל כלפי הסרבנים מ׳אחים לנשק׳ לא הובע זעם כזה? מהו דיון העומק שהסוגייה הזאת מבררת?".

6. אני מתאפק לא להיכנס פה לתוך המאמרים עצמם, סומך עליכם שתתחברו ותקראו (חפשו בגוגל "סוללים דרך"). אבל לסיום, בכל זאת כמה פסקאות מתוך מאמר מכונן שהתפרסם השבוע בקבוצה, ונוגע בדיוק בסוגיה שבה פתחנו: זיהוי קמפיינים. כתב אותו סרן במילואים עזרא הימן, איש חינוך שמלמד בישיבת ההסדר ביפו, ובמכינת "בני דוד" בעלי: "אם אתם רוצים להבין איך עובד עליכם קמפיין פוליטי, תדמיינו רכבת שנוסעת לתהום, אבל הזמינו אתכם להיכנס לקרון שמאובזר בכל מה שחשוב ויקר לכם. אתם מתרשמים ומתלהבים מקרון ה־VIP שאליו הוכנסתם, ולא שמים לב לאן הרכבת נוסעת. ההטעיה הזו שהקמפיין מייצר, מאפשרת להעלים מהאנשים את היעד שאליו נוסעת הרכבת ולנצל לרעה את התמימות שלהם. המיזמים החברתיים של ארגוני שמאל (גם הדתי) הם כמעט תמיד קמפיינים פוליטיים. ואם יגידו לכם שהמיזם א־פוליטי, הוא בוודאות פוליטי... חשוב מאוד להבדיל בין אנשים פרטיים, איתם ניתן לקיים חיבורים א־פוליטיים, ובין מיזמים של פעילים אקטיביסטים עתירי מימון, שהם תמיד פוליטיים.

"וכדי לגרום לכם להצטרף לתפיסה הפוכה משלכם", מאבחן הימן, "הם מוכרחים לתת לכם קרון שאיתו אתם מזדהים. רק כך יוכלו לצרף אתכם לרכבת, שאותה הם מסיעים לכיוון ההפוך מזה שאליו אתם הייתם מבקשים לנסוע. יארגנו לכם בקרון תכנים כמו תפילה, מיזמי אחדות, עשייה חברתית תמימה, קידום גיוס לצה"ל, עצרת או הפגנה למען מטרה שאתם לגמרי מזדהים איתה. כל מה שתבקשו, איך שתבקשו.

"בטח תשאלו: איך בדיוק הם ייקחו אותי לאן שלא רציתי? טוב ששאלתם. המארגנים ידאגו להישאר אחראיים־בלעדית על המסגור והמסר הציבורי של המיזם. הם יצלמו את התמונה, יפיקו את הסרטון, ויוציאו את ההודעה, המסר והמסקנה להמשך. יתרה מזו: המיזם עצמו יהיה רק חלק מתהליך רחב יותר, שמשפיע עליכם ועל סביבתכם בהמשך הדרך, מעבר לפינה. באופן שלא תראו ולא תבחינו ללא חשיבה פוליטית מפותחת והבנה מה קורה סביבכם בממד הרחב. הקמפיין הפוליטי החם ביותר בשוק ארגוני השמאל בתקופה הקרובה הינו 'ברית המשרתים'. המטרה שלו איננה בהכרח לשנות את הדעות שלכם. הוא פונה לחריש עמוק יותר: לגרום לשינוי בקבוצת ההשתייכות הפוליטית שלכם".

7. וממשיך הימן ומסביר: "חשוב מאוד להבין איך עובדת קבוצת השתייכות פוליטית: אף קבוצה לא יכולה לממש לבדה את כל תפיסותיה, והיא זקוקה לשיתופי פעולה עם קבוצות ומחנות אחרים, הקרובים יחסית לתפיסתה, איתם תוכל לממש את מה שנמצא בראש סולם העדיפויות. כך נוצרים מחנות פוליטיים. בשנים האחרונות, קו פרשת המים ההולך ומתעצב של המחנות הפוליטיים בישראל הוא: זהות יהודית בראש - או תפיסה גלובליסטית נטולת זהות; מדינה יהודית ציונית בראש - או גלישה למדינת כל אזרחיה; שלטון העם בראש - או גלישה לשלטון פקידים משפטנים עם תפיסה פרוגרסיבית אדוקה ובעלי זהות יהודית מאוד רזה. ישראל, יחד עם העולם המערבי כולו, נמצאת בקו פרשת מים היסטורי של תיקוף הזהות הלאומית והדתית שלה, או פירוקה המוחלט.

"הגרעין הפנימי הקשה בתוך השמאל מודע לכל זה, ונאבק בחירוף נפש לשמירה על שלטונו דרך פקידים ומשפטנים לא נבחרים. אך לא לעולם חוסן. הוא חייב לכבוש את הקלפי, אחרת בסוף יפול. כדי שקמפיינרים יתלשו אתכם מקו פרשת המים הזה, ויצרפו אתכם למחנה שבמסגרתו 'הישראלי' ו'אזרח העולם' קודם ל'יהודי', הם זקוקים לשימוש בחומר טשטוש מאוד חזק. והנה מצאו: הילת המלחמה וכאביה.

"הקמפיינרים פועלים בכל הכוח להעלות אתכם על קרון, המלא בכל הסמלים של צה"ל וההגנה על המדינה. על רקע מסירות הנפש הגדולה שהתגלתה כאן בשנה האחרונה, הסמלים האלה ממגנטים ומחשמלים, ומטשטשים את ההקשר הרחב: על איזו מדינה אנחנו נלחמים? מה זהותה? זה כמובן משליך ישירות על מטרות המלחמה ומהלכה: האם הנצחון מוביל אותנו, או שמא הרעל של אוסלו הוא השולט בנו.

"המגמה המסתמנת של קמפיין גיוס חרדים, למשל (גם אם לחלק מהפעילים יש כוונות אחרות), איננה לגייס חרדים. הפתעה. אדרבה, הוא רק מפריע לגיוס חרדים. המטרה היא להנדס מחדש את המחנות הפוליטיים, כך שתצדדו במחנה בנט-לפיד-יאיר גולן בלי לחשוב לאן הרכבת הזו נוסעת. הקמפיין נועד להיכנס לסדק הקיים בין הציבור הדתי לחרדי, לרכב על הילת המלחמה, ולייצר מחנה מדומיין בו נמצא הציבור הדתי לאומי שמסר נפשו יחד עם אחים לנשק מחוללי הכאוס בחברה הישראלית (אייל נווה היה איתנו בחזית, או עשה פוליטיקה בזמן שנלחמנו?). קמפיינים נוספים מתחילים לפעול באותה עוצמה (תפילות משותפות מרגשות, עצרות תמימות) ועם אותה כוונה: לייצר השתייכות פוליטית חדשה, ולעלות לרכבת עם נהג שיקח אתכם אל היעד ההפוך מזה שאליו תכננתם לנסוע, תמורת קרון VIP העמוס כל טוב מבחינה ערכית.

"השם 'ברית המשרתים' הוא סם משכר, המסתיר את האנשים היושבים בקטר ובזים לזהותה היהודית של המדינה. הרכבת הזו תיסע אל מקום הסותר את כל עולם הערכים שלכם. אך אתם תרגישו מחובקים ואהובים בקרון המיוחד השמור עבורכם, המכיל את הסמלים הכי יקרים וחשובים לכם. וכשתיזכרו להתנגד ולמחות בקטר, תגלו באיחור שתמיד אפשר לנתק קרון אחד סורר מהפסים, ולהשליכו בצד הדרך, יחד עם כל סמליו". 

8. מה שקראתם פה הן, כאמור, רק כמה פסקאות מתוך מאמר ארוך ומקיף שמנתח לעומק את התופעה. טוב, אני מקווה שהקמפיין שלי נגד קמפיינים יצליח. שכולנו נעלה כבר על הרכבת הנכונה, לא משנה באיזה קרון, וניסע ביחד לכיוון הנכון. שלא נבוש ולא נתבלבל לעולם ועד.

הטור פורסם בעיתון "בשבע".