סיון רהב מאיר: אנחנו הולכים ומאבדים את היכולת להעלות טיעונים מורכבים

1. מהי מילת השנה? בישראל אין ספק שהיינו בוחרים השנה מילה שקשורה למצב. בעולם, המילה שנבחרה השבוע על ידי המומחים של מילון אוקספורד לסיכום שנת 2024 היא "ריקבון מוחי". אל תיעלבו, אבל זה מה שהם טוענים שקורה למוח שלנו, של כולנו. הוא הולך ונרקב. הרשתות החברתיות הופכות אותנו שטחיים יותר, מכורים לריגושים מהירים. זה לא משנה אם מדובר ברצף ציוצים עוקצני בטוויטר, או בסטוריז מרגשים באינסטגרם.

הכל, כך לדברי המומחים של אוקספורד, לא מאתגר את המכונה המופלאה הזו, השכל שלנו. היא הולכת ומתנוונת. אנחנו הולכים ומאבדים את היכולת לנתח, לפרש, להעלות טיעונים מורכבים.

שיר אלמליח, אלמנתו של רס"ר (במיל') גלעד אלמליח. גלעד, מהנדס בניין, אב לחמישה, נפל בקרב בלבנון לפני כחודש וחצי. היא הראתה לי רק חלק מהאוצרות המופלאים שהשאיר אחריו, כתבים שהמשפחה הולכת ומגלה כעת. דפים, פתקים, מחברות, סיכומים.

ניסיתי לסכם, לקחת משהו אחד קצרצר, ולא הצלחתי. התורה של גלעד עמוקה, ארוכה. והרי בדרך כלל מתפרסמים בטור הזה רעיונות קצרים על פרשת השבוע. משהו עגול ונעים, עם פאנץ' ועם מסר ברור. אז השבוע אני מבקשת, לזכרו של גלעד אלמליח ולמען המוח הקולקטיבי שלנו, ללכת בדרך אחרת. להביט רק על דף אחד מכתביו.

שיר מצאה בין ספריו של גלעד דף שאלות שהוא כתב לעצמו על פרשת השבוע, פרשת ויצא. הפרשה עוסקת ביעקב אבינו שיוצא מארץ ישראל בודד, וחוזר אליה אחרי שהתחתן והקים משפחה והתמודד עם אתגרים רבים. אלה 28 שאלות, בכתב יד צפוף, חלקן עם סעיפים. הנה רק כמה דברים שגלעד כותב לעצמו:

• מה מסמל הסולם שראה יעקב?
• מדוע ההתגלות הראשונה של ה' ליעקב מתוארת על ידי סולם?
• למה ההתגלות היא כשהוא יוצא מהארץ, ולא בארץ ישראל?
• הוא ממשיך אל המפגש של יעקב ורחל ליד הבאר, וכותב: מה מסמלת גלילת האבן מהבאר? מדוע יעקב בוכה במפגש הזה?

וכך, לאורך כל הפרשה, כל פרט מעסיק ומרתק את גלעד, שמלא בסקרנות ובדבקות: מה משמעות השמות שלאה נותנת לבנים שלה? למה יעקב בורח בחזרה לארץ? מה היחס בין המעשה שקרה במציאות לבין מה שראה יעקב בחלום?

טור בעיתון הוא לא המקום לענות על כל השאלות האלה. המטרה היא להצביע על הגישה, על הרצינות, על העומק. גלעד לא חיפש הברקות קצרות כדי לקבל לייק, אלא רצה לצלול למילים הקדושות ולהבין אותן, לקחת את הדברים אל תוך חייו. הוא ניגש אל הלימוד ברצינות, מתוך תפיסה שהתורה היא לא סתם סיפור יפה. היא יצירה אלוקית מדויקת, שכל פרט בה הוא בעל משמעות, ולכן יש להתאמץ, לעמול, לנסות להבין.

הגישה הזו הרי מאפיינת את העם שלנו כבר אלפי שנים. אנחנו "עם הספר". אנחנו מזוהים עם חוכמה והעמקה, עם לימוד ותבונה. לא ברור לאן כל זה מתנדף ונעלם כשאנחנו מנסים לנהל דיון ציבורי.

כל אחד מוזמן לצלול בעצמו לפרשת השבוע, פרשת "ויצא". לנסות לענות אל השאלות של גלעד, או לחפש בעצמו שאלה שמטרידה אותו. לצד כל הסערות הפוליטיות והתקשורתיות השבוע, זה נשמע כמו נושא מצוין לסעודת השבת המשפחתית. להילחם בסכנת הריקבון המוחי, ולאמץ קצת מהגישה של גלעד אלמליח כלפי התורה וכלפי החיים.

2. השבוע, אחרי שיחה עם עיתונאים זרים על בית הדין בהאג, חיפשתי את הנאום של חיים הרצוג באו"ם. כשהוחלט שם שהציונות היא גזענות, שגריר ישראל באו"ם הרצוג נשא נאום שנחשב לאחד המפורסמים והטובים בתולדותינו. רציתי להיזכר בתשובות של הרצוג לטענות שנשמעו גם אז נגד ישראל. לצערנו, היום צריך הסברה כזו גם פנימה, ולא רק החוצה. כמה נזק גורמים לנו דוברים ישראלים ויהודים בעולם שמוציאים את דיבת ישראל רעה.

ופתאום גיליתי שהנאום ההוא נישא באו"ם בתאריך ו' בכסלו, 1975. השבת, ו' בכסלו, בדיוק 49 שנים אחרי. הנה כמה משפטים, שכדאי לחזור ולשנן ב"יום ההולדת" הזה, בימים של צביעות בינלאומית:"אינני עומד על דוכן זה כדי להגן על הערכים המוסריים וההיסטוריים של העם היהודי", אמר הרצוג. "הם אינם זקוקים להגנה. הם מדברים בעד עצמם. הם נתנו לאנושות הרבה מאוד מגדולתה ונצחיותה. הם עשו למען רוחו של האדם הרבה יותר ממה שפורום זה יכול להעריך... בעומדי על דוכן זה, אני רואה לנגד עיני את ההיסטוריה הארוכה והגאה של עמי. אני רואה את המדכאים של עמנו במשך הדורות, כשהם עוברים בתהלוכה ארוכה אל השכחה. אני עומד לפניכם כנציג של עם חזק ומשגשג, שנשאר בחיים אחרי כל תלאותיו, ואשר יחזיק מעמד גם אחרי הצגה מבישה זו ויוזמיה".

זו הגישה. ביטחון עצמי ושכנוע פנימי ולא חנופה בפני האומות. "לא כמתחנן עומד אני לפניכם. אתם בעצמכם נושאים באחריות לעמדתכם בפני ההיסטוריה. לגבינו, העם היהודי, זוהי אינה אלא אפיזודה חולפת בהיסטוריה ארוכה, עשירה ומלאת מאורעות... אני נזכר כעת בגדולתה של אומה שיש לי הכבוד לייצג אותה... אנו שמים מבטחנו בהשגחה העליונה, בדתנו ובאמונתנו, במסורת המקודשת והנערצת שלנו, במאבקנו לקדמה חברתית וערכי אנוש, ואנו שמים מבטחנו בעמנו... בכל מקום שבו הוא נמצא. לגבינו, העם היהודי, החלטה זו, המבוססת על שנאה, שקר ובערות, משוללת כל ערך מוסרי וחוקי".

וכאן, הרצוג עבר ממילים למעשים. בשנת 1939 אביו, הרב הרצוג, קרע את הספר הלבן של הבריטים שהגביל את העלייה לישראל. בסוף הנאום באו"ם בנו, חיים הרצוג, החזיק בידו את החלטת האו"ם נגד הציונות, וקרע לגזרים את הנייר. יש מילים שהן פשוט אבק לעומת האמת הנצחית.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".