כת הקראים: איך הכל התחיל?

לפני כאלף ומאתיים שנה, בשנת ד' תקכ"ה, 765, זימן החליף העבאסי, עבדאללה בן מחמד אל-מנצור, לארמונו המפואר שבבגדד, את זקני היהודים, ופתח ואמר: "ברוך בואכם, חכמי דת הספר. שמעתי כי המנהיג הדתי העליון שלכם, ראש הגולה חנניה, נכדו של בוסתנאי אהוב האל, מת בשיבה טובה. ברצוני למנות מנהיג חדש שיפעל בתוקף סמכותי, כמשרת החליף הגדול. האם היו בנים לחנניה?".

"לא", השיבו חכמי בבל. "חנניה מת בלא בנים".

"האם יש קרובי משפחה אחרים מזרע בוסתנאי המפואר, אהוב האל?", שאל החליף.

החכמים ידעו היטב כי החליף יודע את התשובה. עוד בפרס הכיר את ענן בן דוד, נינו של בוסתנאי, ומטרת הפגישה היא למנות אותו לראש הגולה, במראית עין של הסכמת חכמי בבל.

החכמים נרתעו מעצם המחשבה שאותו ענן ייהפך למנהיג הרוחני העליון של יהדות בבל המפוארת, שכן, למרות היותו צאצא של בוסתנאי, לא גדל בבבל בין הישיבות והחכמים, אלא בפרס, שבאותו זמן היתה רחוקה מאד מבתי המדרש. יושביה היו עמי ארצות שלא הכירו את התלמוד. ענן היה נרקיסיסט שיעשה הכל בשביל כבוד ותהילה, והוא רחוק מאד מלהיות ראוי למשרה הרמה הזו, שעליה ישבו צאצאיו של דוד המלך מזה מאות רבות בשנים.

שלש שנים קודם לכן העביר אל-מנצור את בירת הממלכה העבאסית מפרס לבגדד, והוא שאף להיות מעורב בכל ענייני עיר הבירה שלו, גם בנוגע להנהגה היהודית. המינוי הזה היה מנוי וגמור בלבו, והוא אכן כפה אותו במילים יפות על חכמי בבל. ענן בן דוד הגיע על מרכבה מוזהבת, רתומה לעשרה סוסים, וצעד לארמון ראש הגולה...

אם חשבו חכמי בבל שענן ינסה ליישר קו עם ההלכה, מהר מאד הם גילו שטעו. מדי יום רצו שמועות בבגדד: ראש הגולה הורה שמותר לעשות כך וכך, ועוד קביעות מוזרות בלי שום בסיס, קביעות של עם הארץ. עיניהם של חכמי בבל חשכו. איך בדיוק יוכלו לשמור את מסורת התורה, אם ראש הגולה בעצמו מתנהג כליצן שאין לו מושג בדרכי ההלכה?

כאן התערב גורם לא ידוע, ועשה מעשה. ההיסטוריה לא יודעת לספר ידו של מי היתה בדבר, אבל תוך ימים ספורים הגיעה פלוגת חיילים מטירתו של החליף, והובילה את ראש הגולה היהודי הטרי למרתפי הטירה. הוא הואשם במרידה במלכות, והתובע דרש את הוצאתו להורג.

בעת שהותו בכלא, ישב ענן בתא אחד עם איש שיזכה לפרסום רב בהמשך: שמו היה האימאם אל-נעמן אבו חניפה, מייסד אחת האסכולות באיסלאם הסוני. ממנו למד ענן דבר מעניין: כל עוד אתה חלק מהדת הקיימת, כל סטיה שלך היא בגידה והפרה. אבל אם אתה מצהיר על עצמך כמייסד זרם דתי חדש, החליפים העבאסיים רואים זאת בעין יפה. כך חילץ האימאם את עצמו מן הכלא, וכך עשה אחריו גם ענן: בבואו למשפט, הכריז שהוא מייסד זרם דתי חדש, ולכן הוא פטור ממחויבות לנורמות ההלכתיות של חכמי בבל.

ענן יצא מן הכלא, אך למעון ראש הגולה לא שב, שכן הוא "מייסד זרם דתי חדש". מתחילה היה ה"זרם" של ענן אטרקטיבי מאד: הוא פשוט הכריז שלא חייבים לשמוע לחכמי התורה. כמה קל, כל אחד עושה מה שהוא רוצה... חסידיו נקראו "ענניים", והם הגיעו בעיקר מפרס, מקום שבו לא הכירו את התלמוד, והתרעמו על כל ה"חומרות" של ההלכה.

אך עם הזמן, התברר שענן ניסה לגבש איזו אידיאולוגיה. כדי להצדיק את קביעותיו, הוא בעצם שיחזר במידה מסוימת את האידיאולוגיה של הצדוקים: הוא לא מקבל את התורה שבעל פה, וקובע הכל על פי המקרא בלבד, ומכאן השם "קראים". עשרים וחמש שנה שקד ענן על פיתוח תורתו החדשה, ובשנת 770 הוא פרסם את ספרו, "ספר המצוות", ובו נתן פירוש לפי דעתו והבנתו לכל מצווה ומצווה שבתורה, מבלי להתייחס לפירושי התורה המקובלים בישראל מזה אלפיים שנה לפניו.

עם הזמן הבינו חסידיו שענן הוא מטורלל, הוא לא באמת יכול לספק נימוקים לפירושיו, שכן אם אין מסורת, כל אחד יכול לפרש כרצונו. ענן קבע שאסור להשאיר נר בבית בערב שבת, שכן נאמר "לא תבערו אש", ולכן היו יושבים חסידיו בחושך, וכמובן אוכלים אוכל קר, שכן אסור להשאיר אש. הוא קבע להם כמות גדולה מאד של צומות, אסר עליהם ללכת לרופא להתרפא, שכן כתוב "אני ה' רופאך" – אם ה' הביא מחלה, אסור לנו לקחת אותה (חז"ל דרשו: "ורפא ירפא", מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא). הוא קבע כללים אבסורדיים, כגון: התורה אוסרת לשאת קרובה, ומכאן שאסור לשאת גם קרובה של קרובה, ולכן גם קרובה של קרובה של קרובה, וכך אסור לאדם להתחתן עם אישה שלאחר שרשרת של עשרים איש יש ביניהם קשר משפחתי.

משראה ענן כי הבבליים המפולפלים לא "קונים" את שיטתו, ביקש רשות מהחליף לעקור יחד עם ה"זרם הדתי" שלו לארץ ישראל. והוא אכן קיבל רשות. ענן עלה לירושלים, והקים בה בית כנסת קראי. בזמנו היה היישוב בירושלים קטן וחלש מאד, מדלת העם בלבד, ולכן מצא לו שם תמימים שהאמינו באמונה שלמה ב"גאון הגדול" שעלה מבבל. בהמשך ירד למצרים, וייסד גם שם קהילה באותה צורה.